התמ"א חזקה משר הפנים

אבל ראה זה פלא, אמות הספים לא רעדו. גם ראשי תנועות ההתיישבות לא פצחו בקריאות שבר, למרות שהחלטה כזו נוגעת להם ישירות. הסיבה לכך פשוטה: להכרזה זו אין שום משמעות, שכן ועדות התכנון חדלו מזמן לעבוד על פי הנחיה של שר זה או אחר. בפועל, הוועדות פועלות אך ורק על פי הנחיות תוכנית המתאר הארצית (תמ"א 35), בהשראתה עובדים גם מוסדות התכנון. התוצאה מכך היא שלשר הפנים יכולה להיות אולי אידיאולוגיה סדורה בנושא, אך לא יכולת השפעה. גם אם שטרית יתעקש מאוד, הוא לא יצליח להזיז את התמ"א שנקבעה כחוק ואושרה על ידי הממשלה.

ותיקי התכנון זוכרים בוודאי הנחיות, המלצות והצהרות דומות משרים ואפילו מהממשלה כולה, שקבעו באופן נחרץ שיש להפסיק את השיווקים במרכז. בפועל זה כמובן לא קרה.

בקדנציה הקודמת שלו כשר השיכון הודיע שיטרית שהוא משנה את כל תוכניות הבנייה בגליל ובנגב מבנייה רוויה לבנייה צמודת קרקע, מתוך תקווה שאלה יגרמו לעליית הביקושים בפריפריה הרחוקה. למרות הצהרה זו, ולמרות אמונה חזקה שהשאיפה לגור בבית גדול תנצח את כל שאר השיקולים, התברר שלא כך המצב. קשה לומר שגם עתה הנגב והגליל חווים גלי ביקושים גבוהים, זאת בשעה שמחירי הנדל"ן במרכז עולים מחודש לחודש.

לא נותר אלא לומר זאת שוב - אין ספק ששטרית, כמו רוב שרי הממשלה לפניו, רוצים מאוד בקידום הפריפריה. הבעיה שלא ניתן יהיה להשיג זאת באמצעות הכרזות חסרות משמעות. כדי להגביר ביקושים לא צריך לנסות להחליש את המרכז באמצעים מלאכותיים, אלא להפך, לקרב את הפריפריה למרכז באמצעות כבישים טובים ורכבת יעילה. אם המדינה היתה חוסכת את כל הכסף שנתנה עם השנים ליזמים כדי לשדל אותם לעבור לפריפריה ומשקיעה אותו במסילת רכבת כפולה, בכבישים, בחינוך ובתרבות, היא לא היתה צריכה להכריז על הפסקת השיווק באזור המרכז. כל עוד זה לא יקרה, שרים ימשיכו להצהיר הצהרות והפריפריה תמשיך להיות פריפריה.