עופר מנירב: "אנרון עשתה רק טוב לרואי החשבון"

כותרות מן העבר מעידות, שמנירב נחשב לאחד מהטובים שבנשיאי לשכת רואי החשבון. השיחה איתו מגלה, כי המעורבות העמוקה שלו בנושאים מקצועיים, ניהוליים ואתיים של עבודות רואי החשבון לא הגיעה לסיומה עם עזיבתו את כס הנשיאות.

מנירב, 54, ממשיך לנהל את משרדו, המונה 20 עובדים, מהם שמונה רואי חשבון. הוא עוסק בתכנוני מס, מלווה חברות במו"מ לקנייה ולמכירה ("גם חברות, שאינן לקוחות שלי"), ומעורב מדי פעם בבוררויות ("בעיקר בנושאים שמעניינים אותי. לא אקח על עצמי בוררות בסכסוכים רגילים, שאין לי בהם יתרון יחסי").

מנירב ממשיך לחבוש מספר כובעים נכבדים. כך, למשל, הוא מכהן כחבר בהנהלה הבינלאומית של IFAC (הארגון הבינלאומי של רואי חשבון), כהונה שהוא רואה בה כבוד ניכר למדינת ישראל. הוא ממשיך להיות חבר במועצת רואי חשבון זו הקדנציה הרביעית, וזה שנה הוא עומד בראש ועדת המסים של לשכת רואי החשבון. "אני פעיל בנושאים שונים, אבל משתדל להתערב כמה שפחות. אני חושב, שאין זה נכון שנשיא שהיה מאוד מעורב, ימשיך להיות מעורב יותר מדי. יש נשיא חדש, וצריך לתת לו את הקרדיט לעשות את העבודה. מאוד לא רציתי שיעשו לי דברים כשהייתי נשיא, ואני מקפיד לא לעשות את זה לאחרים".

מנירב הוא אחד מאחרוני המוהיקנים, אנשי הטכנולוגיה הישנה, שטרם התמסר לנפלאות התקשורת המתקדמת. "את הסלולרי אני פותח אולי פעם בשבוע, ומיילים אני בודק פעם ביומיים", הוא מודה. התקשורת איתו צריכה להתבצע באמצעות טלפון קווי או פקס. עם זאת, הוא מרגיע, "את המיילים שמגיעים למשרדי מדפיסה המזכירה, ומניחה על שולחני".

בונים את רומניה

התקשורת המתקדמת תהפוך למשמעותית יותר במשרדו של מנירב נוכח כניסתו לזירת פעילות בינלאומית חדשה ברומניה, לשם נכנס בתחילת 2007. "ברומניה יש פעילות אדירה של ישראלים", הוא מסביר את החלטתו לחרוג מגבולות הארץ. "לא יהיה זה יומרני להגיד, שישראלים בונים את רומניה. להערכתי, יש שם כ-3,000 חברות ישראליות, לרבות חברות הבנייה הגדולות והרבה משקיעים קטנים ובינוניים.

"לצד הרווחים הגדולים, שאפשר לעשות שם, יש צורך בביקורת ובתכנוני מס נכונים", מדגיש מנירב. ואכן, אלה סיכונים שלישראלים יש נטייה להקל בהם ראש, בעיקר ישראלים שנולדו להורים רומנים, דוברים את השפה "מהבית", ואפילו מחזיקים דרכון רומני, אך אינם מכירים באמת את המנטליות הרומנית.

מנירב, שאינו דובר רומנית וגם אינו מרבה לנסוע לרומניה, הקים לעניין זה שותפות עם רו"ח איציק ברקוביץ', שיושב על קו ישראל-רומניה כבר עשר שנים, מתמחה בשוק העסקי והכלכלי ברומניה, ומנהל את המשרד ברומניה.

* איזו בעיה יכולה להיות, למשל, לישראלי שפועל ברומניה?

"צריך לדעת, למשל, שרכישת מקרקעין ברומניה יכולה להתבצע באמצעות חברה רומנית או אזרח רומני. כל אחד יכול להקים חברה רומנית, אבל אז הוא יהיה כפוף למיסוי כפול. אדם פרטי, לעומת זאת, ישלם מיסוי של 3%. לכן, לוקחים אזרח רומני, וקונים את הנכס על שמו. כבר נתקלתי במצבים, שבהם ישראלים נשארו בלי הכסף ובלי הנכס. כלומר, אפשר לחסוך מס בדרך יותר חכמה, ובלי להסתכן באיבוד נכסים".

השילוב בין ברקוביץ', שמכיר היטב את המיסוי ברומניה, ובין מנירב, שמכיר את המיסוי בארץ וב-15 השנה האחרונות גם התמחה במיסוי בינלאומי, עומד בבסיס התפר המקצועי שנעשה בין המדינות. "התחלנו עם נושא המסים, ומהר מאוד הבנו שיש צורך גם בביקורת", אומר מנירב, שמודה כי הניח שחברות גדולות המטופלות על-ידי הביג-4 בישראל, יקבלו את השירותים הנדרשים מעמיתיהם בסניף הרומני של הרשתות הבינלאומיות. "אבל נראה, שיש בעיית תקשורת עמוקה יותר", הוא אומר.

"שאלתי משקיע גדול, שמטופל בארץ על-ידי אחד מהביג-4, למה הוא בא אלי. הרי לפירמה שלו יש נציגות ברומניה, ואני לא אהיה משמעותי יותר וגם לא זול יותר. הוא ענה לי: 'נפגשנו, הכירו לי את השותפים המקומיים. הם מדברים אנגלית שוטפת והם נחמדים מאוד. אבל אני לא מבין מה הם רוצים. אני לא מסוגל לעבוד איתם'. התופעה הזו חזרה גם עם אחרים. התברר, שגם הביג-4 בארץ מודעים לקשיים הללו, ולכן אין להם בעיה שאנחנו נעשה את הביקורת ברומניה".

הנכונות לשיתוף-פעולה הביאה לכך שאחד מנציגי הביג-4 הגיע למשרד של מנירב ברומניה, "כדי לראות איך אנחנו עושים ביקורת", ובעקבות הביקור אישר את העבודה המשותפת. מותר להניח, שאישור זה נבע, בין השאר, מההחלטה לערב בתחום הביקורת גורם מקצועי מקומי נוסף. "עשינו הסכם שותפות עם J.P.A., המשרד של נשיא לשכת רו"ח ברומניה. הם חותמים על הדוחות הכספיים, ומגישים אותם לשלטונות המס על-פי התקינה הבינלאומית והכללים הנהוגים ברומניה, ואלו הם הדוחות שמגיעים גם לכאן".

מכה לרואי החשבון

למרות הרחבת הפעילות של משרדו, לא נראה שמנירב מתכוון לוותר על תרומתו לשיפור מצב המקצוע, אף שלדעתו, פרשת אנרון כבר סייעה להביא לשיפור. "בסופו של דבר, הפרשה הזו עשתה טוב למקצוע ולמי שנעזרים בו, כי היא הבהירה, שרואי חשבון, עם כל הכבוד וההערכה, אינם מהווים פוליסת ביטוח. הפרשה נתנה גם מכה לרואי החשבון, ואמרה להם: 'לכו ובדקו את עצמכם'".

ואכן, היום כל תחום הביקורת עבר רענון, ופירמות כבר "לא לוקחות כל לקוח באופן אוטומטי. בודקים את החברות ואת רמת הסיכון שלהן. המציאות הזו מחייבת גם את החברות העסקיות להשתפר. "במקביל, גם דירקטורים החלו להבין, שהם נמצאים שם לא רק כדי לזכות בכיבודים, ושיש להם אחריות. צריך להבין, שביקורת נעשית על מדגם פעילויות, ולכן, מבחינת רואי החשבון יש חשיבות רבה לשיתוף-פעולה עם דירקטוריונים ועם ועדות הביקורת, שיציפו מידע. היום, דירקטוריונים מבינים את האחריות שלהם ושהביקורת בונה ולא פוגעת. וזה מאוד עוזר לנו".

שינוי נוסף שנבע מפרשת אנרון, היה הקמת המוסד לסקירת עמיתים, הפועל לצד לשכת רואי החשבון. מנירב הוא זה שעמד מאחורי היוזמה להקמת המוסד לפני שלוש שנים. "שנה ראשונה הוקדשה להקמת הנושא, וזה שנתיים מתנהל סקר העמיתים באופן מלא, עם דוחות שמוגשים לרשות ניירות ערך. פעם בשנה מתפרסם דו"ח רוחבי, שאינו כולל את שמות הפירמות, שנוגע לנושאים הקשורים בתחום הביקורת. עצם קיומו חייב את משרדי רואי החשבון להיערך לקראתו ולשדרג את דרך העבודה שלהם".

רבים הטילו ספק בנכונותן של הפירמות הישראליות לראיית חשבון לשתף פעולה עם סקר כזה, והניחו שהיוזמה תגווע בעודה באיבה. אלא שהמציאות הפתיעה. הפירמות משתפות פעולה. לפני כשבועיים התפרסם הדו"ח האחרון של סקר העמיתים, שקבע כי מרבית משרדי רואי החשבון אינם מבצעים ביקורת מספקת במערכות המחשוב של לקוחותיהם. סקרים כאלו תורמים לשיפור הרמה המקצועית. מנירב: "עצם ביצוע הסקרים חייב את הפירמות להיערך בהתאם. הביג-4 היו מוכנים כבר קודם, הודות לדרישות המקצועיות של הרשתות הבינלאומיות, אבל גם להם היה מה להכין".

המוסד הישראלי לסקירת עמיתים זכה לברכתו של הארגון הבינלאומי IFAC, שאף אימץ את המודל הישראלי של ביצוע הסקר. "בעבר הם פעלו על-פי מודל של ביקורת איכות למשרדים - האחד על השני. גישה זו לא הוכיחה את עצמה, כי היה מצב של 'שמור לי ואשמור לך'. המודל שלנו שונה בתכלית, ומביא תוצאות". התוצאות, לדברי מנירב, מעודדות מאוד. "לשמחתי, כמות הרג'קטים מינורית", הוא אומר ומתכוון לנושאים בעייתיים שנחשפים בסקר, דוגמת עבודה שלא בהתאם לכללים, היעדר תיעוד מספיק וכו'.

ממרומי תפקידו בהנהלה הבינלאומית של IFAC יכול מנירב למצוא תימוכין רחבים יותר לתחושות החיוביות שלו לגבי מצב המקצוע בישראל. "אנחנו נחשבים למדינה מתקדמת בתחום הביקורת", הוא קובע וממהר לבטא תקוות חברתיות הרבה יותר נרחבות: "הלוואי שהיינו כך גם בחינוך ובנושאים נוספים. זה היה משמח אותי מאוד".

הרפורמה בשווי השימוש ברכב - "ישראבלוף של הרשות"

אחרי מאבקים רבים, עתידה להיכנס לתוקף הרפורמה בשווי השימוש ברכב, שתגרום לעובדים לשלם מכיסם הרבה יותר על רכב צמוד. מנירב, יו"ר ועדת המסים של לשכת רואי החשבון, קובע, כי הרפורמה חושבה על-פי נתונים שגויים, שרשות המסים אינה מוכנה להודות בהם, ולכן גם מסרבת לתקנם.

על-פי טבלה, שקיבל מנירב מעוזרת מנהל רשות המסים, יהודה נסרדישי, עו"ד ליאת שדמי, מתבררות טעויות בסיסיות, המצויות בהנחות היסוד של החישוב. הטבלה כוללת חישובים של עלות האחזקה של רכב פרטי (1.6 ל') בן שלוש שנים. בהתאם לאפשרויות שונות של חלוקת השימוש בין עבודה ובין צרכים פרטיים. החישובים התבססו על שתי הנחות יסוד: אחת, שרכב פרטי עושה קילומטרז' שנתי של 30,000 ק"מ, והשנייה, ש-55% מהנסיעות ברכב צמוד הן פרטיות.

לדברי מנירב, מדובר ב"ישראבלוף של הרשות", ואין תימוכין לכך שרכב פרטי בישראל אכן נוסע 30,000 ק"מ בשנה. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2005, שבה רשות המסים ערכה את התחשיבים, ממוצע השימוש ברכב פרטי בישראל היה כ-16,600 ק"מ (לעומת 16,300 ב-2006).

מנירב מסביר, כי רשות המסים הרשות התייחסה אל הנתון של 16,600 ק"מ כאילו היה 55% מהניצול של רכב צמוד, וחישבה לפיכך שהקילומטרז' המלא לשנה עומד על 30,000 ק"מ בשנה. לטענתו, מהשגיאה החשבונית הזו נגזרים חישובים שגויים נוספים, שיביאו לכך ששווי השימוש ברכב צמוד יעלה בעשרות אחוזים, ולא בשיעור צנוע יחסית של 15% בלבד.

מנירב: "אילו התבססו ברשות המסים על נתוני הלשכה המרכזית לססטיסטיקה, היו מוצאים ש-55% (נסיעות פרטיות) מתוך 16,600 ק"מ שנתיים הם 9,130 ק"מ בלבד. מה שיקרה עכשיו הוא, שהעובדים יחויבו על מלוא ההוצאות עד 16,600 ק"מ לשנה, שהם מבצעים בפועל, ולא רק על החלק היחסי של השימוש הפרטי - 9,130 ק"מ".

אפילו להדיוטות, ההנחה המוטעית הזו ברורה. הטעות נתגלתה, ויש לתקנה למען ציבור העובדים. אלא שאחרי מאבקים בני חודשים ארוכים, מנירב מניח שאין לכך סיכוי רב. להערכתו, אף שהחישוב המלא של שווי השימוש ברכב מכיל שלל שגיאות בוטות ובולטות, ולמרות הגיבויים של לשכת רו"ח, ואפילו של ועדת הכספים, בסופו של דבר השינוי המתוכנן בשווי השימוש יעבור כפי שהוא.