המטבח ההונגרי העילי של ריטה ויס לא היה השנה חלק מהתפריט בסעודת ראש השנה של בתה, רונית ויס־ברקוביץ'. את החג עשו ויס־ברקוביץ' ובן זוגה, הבמאי יהלי ברגמן, בברלין, למרות שאין להם דבר נגד ארוחות משפחתיות גדולות. העניין הוא שלויס־ברקוביץ', תסריטאית, במאית, עורכת ועכשיו גם העורכת הראשית של הוצאת כתר, הייתה באמת שנה צפופה, ומעט מאוד הזדמנויות לשקט.
אבל לחגיגות "יום הרצל" של המוזיאון למורשת יהדות הונגריה בצפת, שהתקיימו בסוכות עם הרקוט קרומפלי והפלצ'ינטות של דודי שיק, היא כבר הספיקה לחזור. המוזיאון הוא עוד בייבי של ויס־ברקוביץ', שמצטרף לשורה ארוכה של מפעלות כמו סדרת טלוויזיה נוספת שנכתבת כעת, עשרות כתבי יד שמחכים לקריאה וגם שני ילדים בוגרים משל עצמה: עומר, סטודנטית לפסיכולוגיה, ומתן, מוזיקאי.
לא רק ההצלחה הטלוויזיונית הגדולה של השנה ("מרחק נגיעה") רשומה על שמה. ויס־ברקוביץ' חתומה כעורכת גם על רב המכר המפתיע ביותר שנכתב השנה בעברית, "שלך, סנדרו", הרומן האוטוביוגרפי של צבי ינאי. העבודה עליו, ועל "חרוזי החיים והמוות" של עמוס עוז, הוסיפו שני ידידי נפש לרשימת החברים הארוכה ממילא שלה.
לא מעט תהיות נשמעו בביצה הספרותית כשמונתה ויס־ברקוביץ', 53, להחליף לפני כשנתיים את הסופר שמעון אדף, שפרש מתפקידו כעורך ספרי המקור של ההוצאה. אמרו שתסריטים זה לא פרוזה, אמרו שכתיבה לטלוויזיה זה לא כמו כתיבת רומן, אמרו שחובת ההוכחה עליה.
מי שהביא אותה לכתר היה צלי רשף, אחד מבעלי ההוצאה וגם הגיס הפרטי של החברה הכי טובה עוד מימי האוניברסיטה, נורית גלרון. אבל יותר מצירוף מקרים אין כאן. עובדה, אפילו גלרון שמעה על המינוי רק בדיעבד.
בכלל, נראה שאצל ויס־ברקוביץ' הצירוף חברים קריירה פועל הפוך. במדינה שבה כל מפגש חברתי מוליד הצעת עבודה, ויס־ברקוביץ' הולכת לעבודה וחוזרת עם חברים לנצח. כך החל הקשר עם נאוה סמל, שהייתה בכלל חברה של ברגמן וקיבלה את בת זוגו בירושה, והביאה, מצידה, את מיכל רפאלי־כדורי (yes). כך היה עם אילנה דיין, שהביאה אותה ל"עובדה" ולראשיתה של חברות רבת שנים. גם אשכול נבו, שלו קראה ללמד בביה"ס סם שפיגל לקולנוע וטלוויזיה, נכנס לרשימת המקורבים, והוא עדיין מחפש חלופה נשית למילה "מענטש" כדי להגדיר אותה.
ירון סדן, מנכ"ל הוצאת עם עובד, למד איתה ביסודי; הקולנוען דני מוג'ה והמשנה למנכ"ל רשת עמיר מאורי היו איתה גם בצופים; ככתבת צעירה ב"חדשות" הכירה את עו"ד רונאל פישר, כשהיה עוד פישר בפ"א דגושה - צעיר ורעב. לימים תכיר את אחיו דוד פישר, מנכ"ל הקרן החדשה לקולנוע, שהיא נמנית עם הלקטורים שלה, ותהיה לידידת המשפחה.
הסרטים שביימה לערוץ 1, הכתבות ל"עובדה", העבודה על סדרת התעודה המונומנטלית "סיפור מסגרת" וסדרות הדרמה כמו "עניין של זמן" ו"צה"ל 1", וכן השנים שעשתה בביה"ס סם שפיגל כראש המסלול לתסריטאות, צירפו למעגל את רנן שור, שמי זרחין, רוני הלפרן, יוסי יזרעאלי, נעמי שחורי, יוסף סידר, עמית ליאור, צרויה שלו, שי נשר, רותי דירקטור ומיקי רוזנטל.
תפקיד העורכת הראשית דורש, לפני הכול, יכולת אקרובטית לנוע בין הדרישה לייצר רווחים לבין השאיפה לפרסם ספרות טובה, מעוררת מחשבה, טורדת מנוחה, לא בהכרח מסחרית. מעטים העורכים בשוק המקומי, שלצד התפקיד הזה ממשיכים, בפועל, לערוך טקסטים. לויס-ברקוביץ' יש שאיפה לעשות זאת, ורק בשנה הבאה אפשר יהיה להבחין בוודאות בטביעת ידה. לפחות סופר גדול אחד, עמוס עוז, מעיד על עצמו כי היה "מלא התפעלות מהצעותיה". אם חובת ההוכחה עליה, הרי זה בבחינת מ.ש.ל. ¡
rika-l@globes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
