בלדה לנאיבית

שרית וינו אלעד ("הבורגנים") כועסת על העולם ("איפה שיש רוע אני מנסה לשנות"), אבל מצהירה שלא תלך לפוליטיקה ("שמים לך אזיקים בידיים וברגליים, וכדור בפה, ואתה לא יכול לדבר") ומסתפקת בתפקיד גרושתו של נתן דטנר בסדרה החדשה של עירית לינור "משמורת" ("יש הוכחות, שהשיטה של נישואים זה לא משהו") > רותי זוארץ

שרית וינו אלעד הולכת להביא לנו עוד אישה עם אישיות ורצונות וכישלונות בסדרה החדשה של עירית לינור, "משמורת", שעלתה בסוף השבוע שעבר בערוץ 2. הסדרה מביאה את סיפורה של משפחה מרובת ראשים, שבה האב (נתן דטנר) מתחתן ומתגרש סדרתי, נושא ברזומה כבר שלוש נשים גרושות וכמה ילדים.

"היה נורא כיף הפרומואים שעשו לי, כששיחקתי את דליה ב'הבורגנים'", אומרת וינו אלעד. "אני נורא אוהבת שמזהים אותי ושופכים עליי אהבה. אני מקווה שזה יקרה גם עם הסדרה הזו. אני טיפוס לא מזוהה, אני נראית כמו כל אחד. הרבה פעמים אנשים בסופר מחבקים אותי כי הם חושבים שאני איזו קרובת משפחה שלהם, ואז קולטים שזה לא זה".

מגויסת, אבל לא לצבא

אז כנראה שוינו אלעד בתפקיד החדש כנירה, גרושתו השלישית של דטנר בסדרה, עומדת לפתוח ברומן חדש עם הקהל: "נירה לא שונה מגרושתו הראשונה או השנייה. אולי היא יותר נאיבית, אבל יש דובדבן בסוף ואני לא אגלה לך".

" היא פסיבית כמו הדמות של דליה מ"הבורגנים"?

"דליה של 'הבורגנים' הייתה עוגן של כל החבורה, אולי שק החבטות שלהם. נירה יותר בחיפושים, ברוחניות, לא מעוגנת בקרקע והיא גם מגדלת את הבת שלה, וכל מי שעושה את זה לבד היא גאון בעיני. אני נשואה 10 שנים וזה ממש שיא גינס, זה לא קרה להרבה חברים מסביבי".

" ואיך את באמת מצליחה לשרוד את זה?

"בללמוד תקשורת בעיקר. זה נורא קשה לתקשר, אתה מצפה שמי שחי איתך יבין אותך בלי מלל. גברים הם עם כזה, שצריך להגיד להם הכול. הגבר המקסים שבחרתי עושה מה שאני אומרת לו, אבל הוא לא יוזם - וזה חסר לי בשטויות של היומיום, שיוריד את הזבל בלי שיגידו לו, שיעביר את הבגדים מהמכונה למייבש. ואני מתבאסת מזה וזה נאגר, ונאגר, ואז מגיעה השיחה".

" שיחה או צעקות?

"אין צעקות אצלנו בבית. יש מספיק דרמות בעבודה שלי, אני לא צריכה צעקות גם בבית. גם חברים של הילדים שלי יודעים, שבבית שלנו לא צועקים".

" בגלל טראומה מהבית שגדלת בו?

"לא. בבית שגדלתי בו לא היו צעקות, אבל הייתה בעיקר התבגרות קשה. גם אם הייתי ב'צעירי תל-אביב' וכביכול הייתה לי התבגרות מצליחה, אין כזה דבר בעיניי התבגרות מצליחה. היא הייתה נוראית, בגלל ההורמונים כנראה. הייתי מעוצבנת, ראיתי הכול שחור-לבן, וכשאנשים הראו לי אזורים אפורים, זה הוציא אותי מדעתי. עד היום אזורים אפורים מוציאים אותי מדעתי. למשל, ילד בכיתה של הבת שלי, שצריך עזרה, אבל הוא איפשהו נופל בין הכיסאות, במקום שכל העולם יעצור עד שהילד הזה יפרח".

" ואז את מתגייסת?

"כן, כי אני רוצה שיהיה סדר בעולם".

" אבל זה לא תמיד עובד ככה.

"וזה משגע אותי. ובגיל 18 זה עוד יותר שיגע אותי, היו לי התפרצויות זעם נוראיות. והנה, אני אומרת לא עשיתי צבא, ואני רוצה לראות שיקום האיש שיגיד שאני לא תרמתי למדינה".

" למה באמת לא שירתת בצבא?

"לא יכולתי נפשית. אמנם התפרצויות זעם כאלה לא הוכרו אף פעם כהפרעה נפשית, אבל הבנתי שאין לי כלים להתמודד עם המסגרת הזאת. אם הייתי הולכת לצבא, הייתי מבלה את רוב ימי כחיילת בכלא. אני עזרתי למדינה במלחמת לבנון השנייה, כשהבאתי אוכל לחיילים במלחמה שהמדינה לא רצתה לקרוא לה מלחמה, כשעזרתי בעמותות שונות וכשהחזקתי את ידו של ילד שעבר כימותרפיה".

" מה בוער לך כל-כך?

"הייתי רוצה שהעולם יהיה כמו שהוא צריך להיות, כמו שחשבתי שהוא צריך להיות כשהייתי קטנה, שילדים לא מתים ושאנשים לא שותקים אם נגרם עוול או מישהו סובל".

" מתי גילית לראשונה שהעולם שונה ממה שחשבת?

"בגיל 9, כשחברה שלי, שעבדה בפרויקט 'פרח', הסבירה לי שיש ילדים שלא יכולים לקבל עזרה מההורים. לא הצלחתי להבין את זה, לא רציתי לראות את הרוע, כנראה. אני מרגישה, שכל אישה שנאנסת, כל מטורף על הכביש, זו גם האחריות שלנו. איפה שיש רוע אני מנסה לשנות - וכבר נכוויתי לא פעם".

למה לי פוליטיקה

" בטח המצב במדינה מוציא אותך משלוותך.

"לגמרי. לבניין הכנסת כבר אי אפשר להיכנס בג'ינס, אבל עם ידיים ארוכות ופה מלוכלך כן אפשר להיכנס. הצביעות חוגגת".

" אז למה את לא דוהרת לפוליטיקה?

"כי בפוליטיקה כמו שהיא כרגע אין מה לעשות, שמים לך אזיקים בידיים וברגליים, וכדור בפה, ואתה לא יכול לדבר. אני מאמינה שהדור הבא יעשה שינוי".

" למי הצבעת בבחירות האחרונות?

"למפלגה שנקראת ברית עולם. מפלגה שמושבניק אחד הקים, שהמצע שלה הוא אוטופי לגמרי. הייתי רוצה לראות מפלגה שתעשה קמפיין ב-100 אלף דולר ואת השאר יתרמו לקהילה".

מתחת לדמות שדוגלת בעולם מושלם עומדת אישה שעברה ילדות לא פשוטה של הורים גרושים. "לא היה ילד אחד שהעז להציק לי בגלל זה - כי הייתי אוכלת אותו בלי מלח. אבל אם לא הייתי כזאת, אני מתארת לעצמי שזו הייתה נקודת תורפה לא פשוטה.

"אני זוכרת שכשאמא שלי בישרה לי שהם מתגרשים, הרגשתי שהאדמה נפערת ובולעת אותי. אבל מהר מאוד הבנתי שאמא שלי לא תיתן לי ליפול וזה לא סוף העולם. עדיף שאנשים יתגרשו מאשר יחיו בסבל נוראי. עם אבי לא הייתי בקשר עד לפני שנתיים כי הוא היה מאוד חולה, אלכוהוליסט. לפני שנתיים הוא נגמל ונפרד מהמשפחה האחרת הקצת לא שפויה שהייתה לו. זו מחלה קשה, אלכוהוליזם, ואני בהחלט זוכרת סצנות קשות מהילדות, שאני לא רוצה לפרט אותן כי אני לא רוצה להביך אותו.

"אני חושבת שיש כבר די הרבה הוכחות שהשיטה של נישואים זה לא משהו. מצד שני אתה מסתובב בתל-אביב ויש כל-כך הרבה אפשרויות שהן לא משפחות, שזה מקסים בעיניי. משפחה זה לאו דווקא אלה שנולדת אליהם, לא פחות חזק זה אלה שבחרת, חברים שלך".

" נשמע כאילו את חוששת שיקרה לשרית מה שקורה לנירה בסדרה - גירושים.

"לא. אני יודעת שהם יכולים לבוא בכל יום. אני חושבת שעשיתי בחירה מצוינת, ואני גם חושבת שהוא עשה בחירה לא רעה בכלל. ומעשי האהבה שלנו הביאו לתוצאות מרהיבות - שתי בנות, בגיל 9 ושנה. אני רואה בדור של הילדות שלי את הגאולה.

"מכאן אני גם מתחברת לדמות של נירה בסדרה. בדאגה לילדה שלה, ביכולת שלה להתבונן מהצד, בהבנה שלה את הסיטואציה שהיא נמצאת בה ובקבלה שלה את המציאות, למרות הכול".

" יש דברים שנירה עושה ואת לעולם לא תעשי?

"לא הייתי יוצאת גם גבר נשוי ומוציאה אותו מהבית. לא הייתי מתייחסת למועקה של ילדתי החורגת בת העשרה, שזה עתה איבדה את אמה, כמשהו מכוון נגדי. אבל קשה לי לדבר בגנות הדמויות שאני משחקת.

"אני מאוד אוהבת את הסדרה. את הטקסטים הישירים. אנשים אומרים מה שעולה להם על הלשון. זה קצת חנוך לויני, וזה מצחיק ומביך באותה מידה. כמו החיים".

צרו איתנו קשר *5988