ביהמ"ש: הודעת תשלום חדשה מצד העירייה, כמענה לבקשה לביטול דו"ח חניה, אינה תחליף לתשובה עניינית

בפסק הדין נקבע, שמשלוח הודעת תשלום חדשה כמענה לבקשת האזרח לביטול הדו"ח אינו תחליף לתשובה עניינית של העירייה, ולפיכך כל עוד לא ניתנת תשובה כזו, יכול האזרח לבקש להישפט.

סעיף 229(א) לחוק סדר הדין הפלילי קובע, שמי שקיבל הודעת תשלום קנס רשאי לפנות לתובע בבקשה לביטולה, ומשעשה כן יוכל לבקש להישפט בתוך 30 יום מיום שיקבל הודעה על החלטת התובע בבקשתו.

עו"ד רו"ח סיימון יניב קיבל לפני כשלוש שנים דו"ח חנייה בת"א. כעבור יומיים הוא פנה לתובע בבקשה לביטול הדו"ח. לדבריו, בקשתו לא נענתה ולמעשה עד לאוגוסט האחרון הוא כלל לא ידע שהדו"ח לא בוטל בהתאם לבקשתו. גם פניותיו למוקד הטלפוני של העירייה בניסיון לברר מה עלה בגורל הדו"ח עלו בתוהו.

העירייה טוענת מנגד, שבקשתו לביטול הדו"ח נדחתה כבר חודש אחרי הבקשה, והיא צירפה לתגובתה עותק מהתשובה. אלא שמדובר בעותק של מכתב סטנדרטי, עליו לא מופיע תאריך שליחתו, שם הנמען או הכתובת אליו נשלח המכתב.

השופטת הטרייה יסכה רוטנברג (שמונתה לשיפוט ביולי האחרון) ציינה, שהקשר היחיד של המכתב לדו"ח שקיבל יניב, הוא מספר הדו"ח שמופיע בראשו. "פרט לכך, אין כל ראייה לגבי עצם משלוח המכתב, כמו לגבי תאריך המשלוח, שם הנמען והמען למשלוח".

יניב טען שמעולם לא קיבל את המכתב. הוא אף צירף לבקשתו להישפט העתק ממכתב אחר שבו מודיעה לו העירייה כי זהו עותק מהמכתב שנשלח לו בזמנו.

בנסיבות אלה, פסקה השופטת, לא הוכיחה העירייה כי נשלחה ליניב תשובת התובע בבקשה לביטול הדו"ח, כפי שדורש החוק. אמנם העירייה צירפה לתגובתה פלט מחשב, ממנו עולה שליניב נשלחה הודעת תשלום קנס חדשה במרץ 2005, אולם אין מחלוקת שהיא לא הגיעה בפועל לידיו (לטענת העירייה, משום שיניב נמנע מלעדכן את כתובתו כנדרש), ולכן גם הוא לא יכול היה להבין ממנה שבקשתו סורבה.

מכל מקום, הוסיפה רוטנברג, גם לו הודעה זו היתה מגיעה ליעדה, "אינני סבורה כי ניתן לראות בהודעת תשלום חדשה כתחליף להמצאת תשובתו העניינית של התובע לבקשה לביטול הדו"ח".

השופטת קבעה שהתוצאה היא שהעירייה לא הוכיחה שחלף המועד שבו יכול היה יניב להגיש הודעה על רצונו להישפט, משום שלא הוכיחה שחלפו 30 הימים העומדים לרשותו. היא קיבלה את בקשתו להישפט והורתה למזכירות לקבוע מועד לדיון.