ביהמ"ש: הורים יכולים למשוך כסף מתוכנית חיסכון שפתחו לילד - כל עוד הוא קטין

דחה תביעה שהגישה צעירה נגד הוריה בדרישה לחייבם להעביר לה את כספי החיסכון * ביהמ"ש: לא מדובר במתנה

בית המשפט לענייני משפחה בקריות קבע כי הורים המעבירים כספים לחשבון ילדיהם הקטינים או פותחים עבורם תוכניות חיסכון, רשאים להתחרט ולמשוך את הכספים כל עוד הילד לא הפך לבגיר. זאת, משום שאין מדובר ב"מתנה". "אין מקום לראות בכך מתנה, ובוודאי לא מתנה שהושלמה. הכספים שנמשכו מתוכנית החיסכון הם כספי ההורים, וברשותם לפעול בהם על-פי שיקול דעתם", נקבע.

בית המשפט דחה תביעה של צעירה כבת 26 נגד הוריה שהתגרשו. בהסכם הגירושין של ההורים נאמר, שבהגיע מועד פירעון תוכנית חיסכון שפתחו עבור הבת הם יסגרו אותה ויתנו לבת ולאחיה 75 אלף שקל, כל אחד. כן התחייבו ההורים לשאת בהוצאות החינוך שלה ולממן לה לימודים גבוהים.

בין הצעירה להורים נוצר קרע בשל נישואי הבת, וזו הגישה נגדם תביעה בנוגע לכספי תוכנית החיסכון. הבת טענה, באמצעות עו"ד גיא אופיר, שהעבירה לאימה למשמורת את 75 אלף השקל שקיבלה בשל הגירושין, אך לא קיבלה אותם בחזרה. עוד טענה, שאביה משך את כספי תוכנית החיסכון בעודה קטינה. ההורים טענו, באמצעות עו"ד עמית לוי, שלא דובר בכספי חיסכון אלא בכספים שיועדו ללימודיה, אלא שהיא לא נרשמה ללימודים.

הקניית בעלות

השופטת מרינה לוי קבעה, כי הסכום שנקבע בהסכם הגירושין שיועבר לבת לא היה "מתנה", אלא חוזה לטובת צד ג'. לכן הוא יפורש לפי אומד דעת הצדדים, כאשר כוונת ההורים היתה לתת את הכסף על-תנאי שהבת תשתמש בהם ללימודים בלבד.

"לא מצאתי כי יש בהעברה הראשונית של סכום הכסף לחשבון הבת משום הקניית בעלות שלה בכספים; על כן השאלה באם משתמעת כוונה בחוזה להעניק לה זכות אכיפה, הינה רלוונטית ביותר". תשובת השופטת היתה שאין בהסכם הגירושין כוונה לאפשר לבת לאכוף אותו.

באשר לתוכנית החיסכון הדגישה כי הבת היתה עדיין קטינה בעת משיכת הכספים על-ידי ההורים. "אין אני רואה בהעברת הכספים לחשבונו של קטין, משום מתנה שנסתיימה. להשקפתי, כל עוד הילד קטין, יכולים הוריו לפתוח עבורו תוכניות חיסכון ולפעול בהן כראות עיניהם, לרבות הוצאת כספים, העברתם לחשבונות אחרים וכדומה, הכל מתוך הנחת יסוד כי מדובר בהתנהגות תמת-לב של הורים, כאפוטרופסים טבעיים על ילדיהם, שטובת ילדיהם הינה לנגד עיניהם, וזאת כל עוד לא הוכח אחרת", קבעה. (תמ"ש 15810/04).