ביה"ד: אין לכלול הכנסות והוצאות חברה משפחתית בחישוב "הכנסה" לצורך קצבת זיקנה

בית הדין דחה תביעה שהגיש שבתי בן-בסט נגד הביטוח הלאומי, שיעד עם רעייתו מנהל את חברת מפעלי ס.ב.ב (קבלנים), שכבר אינה פעילה. בן-בסט משכיר נכסים באופן פרטי ומקבל מכך הכנסות בסך מיליון שקל, בהם הוא מחזיר חובות פרטיים. גם באמצעות החברה הוא משכיר נכסים, כאשר חישוב ההכנסה מדמי השכירות והכנסת החברה נעשה ב"מאוחד", ומשכך ההכנסה מהשכרת הנכסים מתקזזת כנגד הפסדי החברה בשנים קודמות.

חוק הביטוח הלאומי קובע כי הזכאות המוחלטת של גבר לקבל את קצבת הזיקנה היא בגיל 70, ואילו קודם לכן, בין "גיל הפרישה" לבין גיל 70, זכאי הגבר לקצבת זיקנה רק אם "הכנסתו בשנת מס אינה עולה על ההכנסה המירבית". בן-בסט הגיע לגיל פרישה אך לא לגיל 70 ובביטוח הלאומי סברו שהכנסתו היא יותר מה"הכנסה המירבית" ומשכך אינו זכאי לקצבת זיקנה.

השופט אילן איטח ציין כי הכוונה ל"הכנסה" ממקורות שונים שמופיעים בפקודת מס הכנסה, ובהם עסק ומשלח-יד, הכנסה מעבודה והכנסה שמקורה בנכס מקרקעין. השאלה היתה כיצד להתייחס להפסדים של החברה, הגורמים לכך שהכנסתו האישית של בן-בסט משכר דירה מתקזזת לאפס.

מאחר שמדובר בחברה משפחתית, היא נהנית מהסדר מס מיוחד, שבו רואים את הכנסתה החייבת ואת הפסדיה כהכנסתו והפסדיו של בעל הזכות לחלק הגדול ביותר ברווחיה, שנחשב ל"נישום". במקרה זה, בן-בסט הוא ה"נישום" ולכן הפסדי החברה נחשבים להפסדיו.

איטח ציין פסיקה הקובעת שאין לחייב "נישום" לשלם דמי ביטוח בגין ההכנסות "המשויכות" אליו מהחברה המשפחתית. זאת, משום שהיא אישיות נפרדת ממנו ולכן הכנסותיה אינן הכנסותיו לצורך חוק הביטוח הלאומי, אלא רק לצורך פקודת מס ההכנסה.

אותו דין חל גם לעניין "איתור" הכנסת המבוטח לצורך קצבת הזיקנה. לכן, "הכנסות המיוחסות אליו רק בשל היותו 'הנישום' של החברה המשפחתית, לא יבואו בגדרה של 'הכנסה' לצורך בחינת זכאותו לקצבת זיקנה בגיל המותנה". זאת, משום ש'הכנסה' זו אינה מצויה בפועל ב'כיסו' ולכן אין הצדקה לראותה כהכנסה שוללת".

דין דומה יחול גם לגבי "הפסדי" חברה משפחתית, הגורמים לכך שהתובע אינו משלם מס הכנסה בשל הכנסתו משכר דירה או מעסק. "אין בכך כדי להצדיק לראותו כמי שבפועל לא הרוויח בכובעו כמקבל את פירות שכר הדירה", נקבע. (בל' 3595/07).