ניק קייב מתגורר בעיר החוף האנגלית הדרומית ברייטון, עירם של חברי בריטיש סי פאואר. בזה מסתיים הדמיון ביניהם. כי את קייב, מימיו הראשונים ב"הנערים מהדלת הסמוכה" ועד היום, קשה להאשים, גם בשנותיו החלשות, בהעדרן של נוכחות, מובחנות, אישיות דומיננטית או ייחודיות. וורן אליס הוא הכנר המצוין של "שלושת המזוהמים" שבשנים האחרונות מצטרף גם לזרעים הרעים של קייב. יחד יצרו פסקול נוסף ברשימה הדי מפוארת שקייב כבר יצר - פסקול חזק ומרשים. הוא מורכב מקטעים קצרים שמובילים פסנתר אקוסטי, גלוקנשפיל, אוטו-הארפ וכלי קשת, ושרק במיעוטם מבליחות גיטרות.
יש כאן פזילות למלחינים צרפתיים כראבל וסאטי, הצדעות למלחין הקולנועי הדגול ברנרד הרמן, ונגיעות מהבלוז של דרום ארה"ב שהוא המשאב המוזיקלי העיקרי לאורך הקריירה של קייב. אין אף מילה מושרת, ובהאזנות ראשונות צף געגוע לקול העמוק, הסדוק והסמכותי שאולי יתארח במפתיע. קייב ואליס יכולים היו לכאורה לפלרטט עם מוזיקת רקע נינוחה, רומנטית, מרגיעה, כזו שמעניקה עיסוי למוח ולנפש ושאין בה ערך מוסף מלבד האסתטיקה ונועם הכלים. אלא שבהתחשב בנפשות הפועלות, וכנראה גם בתוכן התסריט, מדובר כמובן בדרמה עצורה, במתח שלפחות מוזיקלית הולך ונבנה אבל אף פעם לא מתפקע.
השילוב של חרישיות ואימה, מתינות ודרמה, שפה צלילית מסורתית אבל עלילות מלודיות שמתקרבות לסכנה, לתוקפנות ולאיום, מייצר עבודה די ייחודית. היא לחלוטין עומדת בפני עצמה ובמנותק מהסרט בו מככב בראד פיט, ולטעמי מוצלחת בהרבה מפרויקט "השיבה ללהקת רוק מכסחת" של קייב ב"גריינדרמן" מהשנה שעברה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
