שלום, חייזר

הצלחת סדרת הנוער "השמינייה" וההיסטריה העולמית סביב "אבודים" הפכה את המדע הבדיוני, ז'אנר מוקצה במשרדי ההפקה הישראליים, למשהו לגיטימי. השנה יצאו לדרך בין השאר "האי" ו"הנפילים", וגם ל"דני הוליווד" יש מוטיב של מדע בדיוני. בינתיים הפקות המדע הבדיוני מתרכזות בנוער, אבל בערוצים המרכזיים רק ממתינים לתסריטים עם חוצנים ירוקים ורובי לייזר

עד השנה כמעט לא נוצרו סדרות וסרטים של מדע בדיוני בישראל. הסיבות רבות, והן נעות ממחסור כרוני בתקציבים הדרושים (לפחות לפי הדעה המקובלת) להפקת סדרת מדע בדיוני ראויה ועד הזלזול הקרתני בז'אנר, שמאפיין יוצרים ומפיקים רבים בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה, שמחבבים דרמות משפחתיות מרובות שתיקות או צעקות. יצירות המדע הבדיוני הישראליות הגיעו עד היום, באופן משונה מעט, בעיקר מיוצרים ניסיוניים ("שדר ריגול מן החלל", סרטו של דוד אבידן, למשל) או סטודנטים חולמניים, כלומר מחוץ לרדאר של תעשיית הטלוויזיה והקולנוע והתקציבים הגדולים. הביקורים המקריים היחידים של אלמנטים מהז'אנר בערוץ 2 - ספיישל הצלחות המעופפות של דודו טופז והמיני סדרה "היעלמות" של אילן שושן - מקורם בחדרי העבודה של שניים מה"יוצרים" הלא סטנדטיים של תעשיית הטלוויזיה. סדרת המדע הבדיוני לנוער "הצצקנים" עם אלי יצפאן מ-1989 לא עברה את הפרק השישי.

לכן מפתיע שרצועת השידור של סדרות הנוער המקוריות, החשובות כל כך למשיכת המנויים של יס והוט, נשטפה בעונה האחרונה במוטיבים מן המדע הבדיוני, ככל הנראה בהשפעת הצלחת הז'אנר בסדרות הנוער האמריקאיות בעונות האחרונות ("גיבורים", "סמולוויל"), ובעקבות ההצלחה הגדולה של הסדרה הקודמת של ערוץ הילדים, "השמינייה", ששילבה מוטיבים של מדע בדיוני. הוורסיות המקומיות - "האי" של הוט, שמספרת את סיפורה של חבורת ילדים שנשלחה לאי בודד כדי להציל את העולם מפגיעת אסטרואיד בכדור הארץ דרך מסעות בזמן, ו"הנפילים" של יס, על ילדי העובדים במתקן הגרעיני בדימונה הנשלט על ידי חייזרים (בימים אלה מצטרפת לקלחת "דני הוליווד", שמשודרת גם היא ביס ועוסקת בצעירים ישראלים שעוברים קפיצת זמן לתל אביב של שנות השישים, בהשפעת סרטי "בחזרה לעתיד") - הן בעצם הביקור הראשון האמיתי של יצירות מדע בדיוני ישראלי בבמה מרכזית ועתירת תקציב. את "הנפילים" ו"דני הוליווד" מפיקה טדי הפקות, מפלצת התכנים שמפיקה גם את "כוכב נולד", "נולד לרקוד", "השיר שלנו" ועוד.

אז האם אפשר לראות ב"האי" וב"הנפילים" - על מגבלותיהן הברורות, ובכללן מסגרת תקציבית לוחצת של סדרה יומית לילדים, חוסר ניסיון תסריטאי והפקתי ברזי הז'אנר ומאגר מצומצם של שחקנים צעירים מוצלחים - צעד ראשון בהתבססותו של ז'אנר מדע בדיוני ישראלי? האם הסדרות האלו יכשירו את העיסוק בז'אנר ויגדל על ברכיהן דור יוצרים שיימשכו לנושא? או

שמדובר בסך הכול בבחירה מקרית של יוצרי סדרות יומיות בנושא חם מאמריקה, שיוחלף בעונה הבאה בנושא חדש, ולחייזרים ולאסטרואידים לא יישאר זכר?

טרקי בהודו "ברוב הדברים שעשיתי הופיעו אלמנטים של מדע בדיוני", אומר רובי דואניס, יוצר ובמאי "הנפילים", שהחל את דרכו כחבר בצוות "הקומדי סטור" וביים בעבר את פרקי "השמינייה". "גם ב'שמש' שביימתי וכתבתי היו תסריטים ספציפיים שהיתה להם זיקה למדע בדיוני".

- אתה עצמך חובב מדע בדיוני? למה בחרת לעסוק בנושא?

"בהחלט, לעשות סדרת מדע בדיוני היה החלום שלי עוד מלימודיי בבית צבי. אני 'טרקי' (חובב 'מסע בין כוכבים' - יר"פ) ידוע. אני זוכר שכבר בתחילת שנות התשעים אמרתי לחבר שלי שאני אעשה מדע בדיוני בישראל. 'הנפילים' התחיל מרעיון שלי, שמבוסס על ספר בראשית, פרק ו'. משם מגיעים הנפילים. זה סיפור שתמיד עניין אותי, ועכשיו היתה לי הזדמנות לפתח אותו".

- איך התייחסו אל ההצעה שלך לעשות סדרת מדע בדיוני, ועוד בטדי הפקות?

"האמת היא שהגענו עם הרעיון וישר אהבו אותו. יותר קל היום למכור סדרה כזו כי יש בארצות הברית כמה סדרות מצליחות כמו 'גיבורים' ו'אבודים'. לצערנו אנחנו נאלצים לעשות את זה בתקציב של דרמה יומית, שזה הפורמט שיותר משקיעים בו בארץ. ברור שהייתי מעדיף לעשות 13 פרקים וכל פרק היה מקבל תקציב רציני יותר".

- איך אתה מתמודד כבמאי עם התקציב הנמוך?

"למרות התקציב הלא גדול, שהוא בעצם תקציב של קייטרינג בסדרות האמריקאיות, בפרק 11 של העונה השנייה שתעלה בקרוב יש קרב חלליות עם המון אפקטים. תראה, הקהל שלנו מצפה לסיפור מעניין, הוא יודע שהוא לא יקבל אפקטים כמו בסדרות האמריקאיות".

- אתה רואה בעשיית הסדרה הזאת צעד ראשון בז'אנר?

"בהחלט, נותנים לנו להתחיל לעשות משהו בז'אנר הזה שלא עשו קודם. אני מקווה שיש קהל שרואה את הסדרה הזו, ויגדל וירצה גם לכתוב, ואולי יצליח לעשות את זה אפילו יותר טוב".

- קיבלת תגובות עוינות ממעריצים מושבעים של מדע בדיוני?

"יש תגובות עוינות, ואני מסתובב בפורומים וקורא טוקבקים סתם מתוקף היותי חובב מדע בדיוני. יש הרבה שכותבים שאסור לעשות אם אין תקציב מתאים. אני מציע להם לא לצפות. הם שוכחים שלא לעשות יותר נורא מלהתחיל לעשות צעד ראשון. אני יודע שיש גם כאלה שנהנים".

- בתור בכיר בטדי הפקות, אתה חושב ש"הנפילים" ו"האי" יזלגו בסוף גם לערוץ 2? יהיה גם מדע בדיוני למבוגרים?

"אני מאוד אשמח אם זה יקרה, אבל אני לא יכול להגיד לך אם כן או לא. צריכים לזכור שאין לנו היסטוריה של מדע בדיוני בארץ. בינתיים נותנים לי לביים את החלומות שלי ואני מאושר מזה".

היה אפקט

אם העובדה שדואניאס הוא טרקי בעצמו עשויה לרכך מעט את לבבותיהם של מעריצי מדע בדיוני מושבעים שרגילים לליגה אחרת של עיסוק בנושא, גיורא חמיצר, יוצר "השמינייה" ו"האי", הוא ההפך הגמור. "אני ממש מתעב סרטי מדע בדיוני", הוא מכריז בנחרצות. "הייתי מהילדים שלא סבלו את 'מלחמת הכוכבים'. אני ממש לא מגדיר את הסדרה שלי מדע בדיוני, אלא סדרת הרפתקאות. ההבדל הוא קריטי בעיניי. אצלי אין חלליות, אין חייזרים ואין רובי לייזר... אני נרתע מהז'אנר הזה כי הוא תמיד משדר לי משהו קר ושכלתני, ובעיקר פומפוזי וחסר הומור. ההשראה העיקרית ל'האי' היא סדרת סרטי 'בחזרה לעתיד', שקשה לי לשים אותם בכפיפה אחת עם מדע בדיוני".

- איך הגיע הרעיון לסדרה? מבחינתך זה פשוט נושא טוב לסדרה יומית?

"מסעות בזמן נראים לי בסיס נהדר לסדרה מרובת פרקים. השימוש בזמן כמשהו שאפשר לשחק איתו מאפשר ליצור דרמה ומתח בסביבה תקציבית שלא מאפשרת גם אם הייתי רוצה סטים מטורפים או אפקטים הוליוודיים".

- איך קיבלו בערוץ הילדים את הרעיון שלך לסדרת מדע בדיוני? הרימו גבה?

"לשמחתי הצלחת 'השמינייה' נתנה לי חבל ארוך במיוחד לעבוד על סדרה חדשה בלי הרבה מגבלות קריאייטיביות. למרות שתמיד יש חששות, האור הירוק ניתן בלי בעיות".

- תרצה לעשות סדרת מדע בדיוני למבוגרים? יש לזה סיכוי להיות מופק בארץ לדעתך?

"'האי' משודרת בערוץ הילדים, אבל היא לא מוגבלת לילדים. אני מכיר ושומע על מבוגרים מכל הגילים ומכל הסוגים שמכורים לסדרה. יש אפילו מועדון קשישים בקריית שמונה שייסד חוג מיוחד המוקדש לצפייה בפרקים היומיים של 'האי' וניתוח שלהם בקבוצה, כך שמבחינתי זו סדרה לכל המשפחה. בגלל המורכבות של העלילה הרבה ילדים גוררים פנימה את הוריהם כדי שיסבירו להם כל מיני דברים, והצפייה היומית הופכת למשהו שכל המשפחה עושה יחד. זו היתה הכוונה שלי מתחילת הפרויקט".

- יש לך הרגשה של צעדים ראשונים? של מעשה חלוצי?

"החלוציות בעיניי היא לעשות סדרות יומיות שמכבדות את צופיהן, בלי קשר למיתוגן בז'אנר זה או אחר. סדרות שכל פרק בהן הוא לא מוצר תעשייתי אלא סיפור עם התחלה אמצע וסוף, שהעלילה מותחת ומעניינת לאורך עונה שלמה, שהבימוי, העריכה והמשחק מוקפדים ככל האפשר. זה מה שחשוב בעיניי".

- לעומת "הנפילים", שעוסקת בכור האטומי, "האי" היא סדרה אקס-טריטוריאלית - הילדים צריכים להציל את העולם מפגיעה חיצונית והיא מתרחשת במקום לא מזוהה. זו בחירה מודעת להתרחק מהישראליות?

"את 'הנפילים' לא ראיתי, אז אני לא יכול להשוות. אני יכול לומר שרציתי בהחלט ליצור עלילה שלא קשורה לארץ זו או אחרת מתוך שאיפה יומרנית אולי ליצור סאגה שאפשר להרחיב עוד ועוד מעונה לעונה. אני גם מאמין גדול באסקפיזם... אני אוהב את הידיעה שלמשך חצי שעה ביום הצופים שלי מתנתקים לחלוטין מהעולם שמסביבם, מצרות היום-יום, ונשאבים פנימה לסיפור עם חוקים אחרים, לעולם פנטסטי לגמרי".

- אתה מקבל תגובות עוינות מטרקים?

"לא. מה זה טרקים?"

שם זה מושקע

הטרקים, כאמור, הם אנשים ש"מסע בין כוכבים" ומדע בדיוני בכלל חשובים להם. היחס שלהם לסדרות המדע הבדיוני המקומיות לא משתמע לשתי פנים - הוא נע בין התעלמות רועמת לעוינות גלויה. "יש לנו באתר מדור טלוויזיה שסוקר את כל התכנים של מדע בדיוני שמשודרים במהלך השבוע. יש שם דיונים ערים על סדרות, אבל אנחנו לא מתייחסים ל'האי' ול'הנפילים', אומר עמרי בר-לב, עורך אתר isf, שמרכז סביבו את רוב חובבי המדע הבדיוני בארץ. "בעיניי הן סדרות נוער ולא מדע בדיוני. המצב בארץ היום בכל מה שנוגע ליחס למדע בדיוני הוא כמו המצב שהיה בארצות הברית בשנות החמישים, אז המדע הבדיוני זוהה עם משהו ילדותי וצופים צעירים. בארצות הברית יצאו מזה. היום זה כמובן ז'אנר לגיטימי, ואתה רואה סדרות מושקעות מאוד למבוגרים".

- ראית את "הנפילים" או "האי"?

"ראיתי כמה פרקים. ההפקה של 'הנפילים' היא אמנם מאוד מושקעת, אבל לדעתי רק לוקחת את הז'אנר כמה צעדים אחורה. היא קובעת שוב שמדע בדיוני שווה נוער. היא שוב מרחיקה את הסיכוי לעסוק פה ברצינות במדע בדיוני".

טרקי אחר, יוני בראל, סטודנט באוניברסיטת בן-גוריון וכותב במדור המחשבים של nrg, פרסם לאחרונה מניפסט חדור רוח קרב הקורא למהפכה בגישה לסדרות המדע הבדיוני הישראליות בעקבות עלייתן של "האי" ו"הנפילים".

"הסדרות האלה תופסות טרמפ על טרנד המדע הבדיוני, ואין להן שום ערך עצמי בז'אנר", הוא אומר. "הייתי רוצה להאמין שהיוצרים מנסים לספר סיפור וליצור סדרת הרפתקאות חדשנית, אבל אני בספק. הטעויות הן טעויות מרשיעות - שמו דגש על העיצוב ולא על התוכן. מישהו בתהליך ההפקה אישר סדרה שהיא חיקוי אחד לאחד של 'אבודים', והוא לא עשה את זה מתוך חיבה לז'אנר, אלא כדי לעשות את סדרת הדרמה היומית שלו יותר טרנדית".

- איזה שינוי אתה דורש?

"בלי להתמקד בסדרה אחת ספציפית, הייתי אומר שהטעות היא שמנסים לעשות יותר מדי דברים שונים בו זמנית. זו גם דרמה יומית, גם אפקטים בהשקעה תקציבית אדירה, וגם יותר מדי אלמנטים סיפוריים מצוצים מהאצבע, ואת כל זה עושים אנשים שלא יודעים כלום על התחום. קשה לבלוע את הכול בבת אחת, כמו בלון שמנפחים מהר מדי ואז הוא מתפוצץ. שני הכללים הכי בסיסיים לא מתקיימים בסדרות האלה: עקרון הפשטות - צריך להתחיל בקטן, במינונים שאנשים מוכנים לבלוע. ילדים שעובדים בשביל סוכנות ממשלתית סודית ויוצאים לפעולות - אחלה! נער שמגלה שיש לו כוחות-על ומציל את העולם - מצוין. ילדים שמנסים למנוע אסון שנגרם על ידי מסע בזמן - כיף חיים. למה זה צריך להיות גם וגם וגם וגם? העיקרון השני הוא שהסיפור של הדמויות צריך להיות סיפור טוב בלי קשר לזה שהוא בסדרת מדע בדיוני. בזה אני מתכוון לרקע האישי המגוחך של הדמויות, או ניסיון להיות מלודרמטיים כשכל מה שצריך זה משהו אנושי ופשוט שאפשר להתחבר אליו. אולי סף האמונה שלנו כל כך נמוך בגלל צפייה מוגזמת בטלנובלות?"

- אתה חושב שאפשר בכלל לעשות מדע בדיוני ישראלי כמו שצריך?

"למה לא? תקציב לא צריך להיות שיקול, רק שאלה של ניתוב נכון של המשאבים ולהפעיל קצת את שרירי היצירתיות. לא צריך תקציב ענקי או שעת שידור יומית כדי לספר סיפור כמו שצריך. צריך רק לשים אותו בידיים של מי שיודע לספר".

טן-ברינק כיפי

עוד טרקי, שדעותיו סובלניות יותר כלפי הסדרות החדשות, הוא ירון טן-ברינק, מבקר הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות". "אני דווקא רואה בזה סוג של התקדמות", הוא מודה. "עדיף לנסות לחנך דור שלם של ילדים עכשיו שמדע בדיוני הוא לגיטימי וכיפי ואינו נופל בדבר מהז'אנר הרומנטי, מאשר לשמור על הגטו הקטן הזה של כמה מאות או כמה אלפים של חובבי ז'אנר בארץ שצריכים להוריד סדרות מהאינטרנט".

- אני מניח שראית את "האי" ו"הנפילים", מה אתה חושב עליהן?

"ראיתי, ואני חייב להודות שאם זה לא היה משודר בערוץ הילדים הייתי נכנס בהם הרבה יותר ממה שעשיתי. אבל אני מודע למגבלות שלהם. בכל זאת אלו סדרות שמיועדות לילדים, ובמסגרת הזו זה לא גרוע יותר מכל סדרה אחרת שעשו פה לילדים".

- אתה כותב הרבה על מדע בדיוני במדור שלך ב"ידיעות"?

"אני חייב להודות שלא. אין לזה כל כך ביקוש. 'באטלסטאר גלקטיקה' היא אחת הסדרות האהובות עליי, זה סוג של מאסטרפיס. אם זה לא היה מדע בדיוני הייתי כותב על זה וממליץ בלי היסוס, אבל בגלל שזו סדרת מדע בדיוני - מה שאומר שאכתוב בערך ל-1,000 אנשים, ותמיד יש משהו דחוף יותר שצריך לכתוב עליו - יצא שעוד לא כתבתי על הסדרה הזאת. מובן שלא תורם לכך הפרוגרמינג המוזר שנתנו לזה ביס. בהתחלה זה שודר בכלל בערוץ הסרטים שלהם, השעות זזות כל הזמן. זה היחס".

- אתה רואה ב"האי" וב"השמינייה" בסיס למשהו חיובי בעתיד? בסיס למדע בדיוני ישראלי?

"תראה, אפשר למצוא המון נקודות לביקורת בתוכניות האלה, אבל יש קצת אופטימיות. הסדרות האלה הן ההוכחה שאפשר לעשות את זה בארץ. אם יש מקום שממנו זה יתחיל, זה הסדרות האלה".

זה לא מטופל

לאחר הצלחת "השמינייה", כאמור, נפתחה הדלת לסדרות מדע בדיוני מקומיות לילדים. האם הצלחתן של "האי" ו"הנפילים" בעונה החולפת, שאליהן מצטרפת "דני הוליווד" המכוונת לגילים מעט מבוגרים יותר, תשפיע בסופו של דבר גם על מנהלי התוכן והפיתוח השמרניים של הערוצים המסחריים? האם יסכימו להסתכן ולקחת הפסקה מסדרות היחסים הבורגניות לטובת סדרת

מדע בדיוני למבוגרים?

"האמת היא שאני פשוט לא מקבל הצעות לסדרות מדע בדיוני", אומר נפתלי אלטר, מנהל הדרמה של רשת. "כנראה זה לא כל כך מעסיק את היוצר הישראלי. עניין התקציב הוא המכשלה הראשונית כמובן. אבל אני לא פונה לשוק ומבקש סדרה בנושא מסוים, אני מתמודד עם מה שמגיע, והתחום הזה כמעט לא מטופל".

- אם היית מקבל היום תסריט לסדרת מדע בדיוני, היית מרים גבה, או שהצלחת "השמינייה" ובנותיה שינתה את המצב?

"הייתי שמח לקרוא, מה גם שהיום - שלא כשנים עברו - אפקטים וענייני מחשב נעשו זולים יותר. אפשר אולי להסתדר עם תקציבים. אני באופן אישי אוהב מדע בדיוני והייתי מחובר למדע בדיוני בעבר. אני לא חושב שיש בערוץ 2 משהו בסיסי נגד העניין".

גם ליאת פלדמן, מנהלת התוכניות של ערוץ 10, לא קיבלה בזמן האחרון הצעות לסדרות מדע בדיוני. "רוב התסריטאים בארץ כותבים על משהו שקרוב ללבם, זוגיות, סיטקומים. ככלל אנחנו מקבלים מעט מאוד הצעות למדע בדיוני. כדי שסדרה כזו תצליח לצריך תקציב מאוד גדול או אפשרות שידור יומית, שמאפשרת לצופה להיות סלחן כלפי ערכי הפקה ולהתחבר לדמויות".

- אם תקבלי הצעה לתוכנית מדע בדיוני, תרימי גבה? הצלחת סדרות הילדים שינתה משהו בגישה?

"אם יבוא מישהו עם תסריט טוב שנראה ישים, ודאי שנשקול. אני חושבת שמוקדם לחשוב על זה כז'אנר שיגדל או כהשפעה מצטברת. כדי שסדרה כזו תקרה אצלנו מישהו צריך מאוד-מאוד לרצות את זה ולדחוף את זה. זה צריך להיות חלום של מישהו".