סינית אני מדברת אליך

מי שסולד (כמוני) מדמעות של טייסים, מוזמן לפגוש כאן גבר שאין לו בעיה עם המשימות שהטילה עליו ארצו - לו רק היו נותנים לו לבצע אותן עד הסוף. מיקי רורק הוא פקד עטור תהילה במשטרת ניו-יורק. בעברו יש עיטורי גבורה מוייטנאם, גבורה שהוא מביא עמו גם למלחמה בפשע הגואה בניו-יורק של תחילת שנות ה-80. הבעיה של רורק היא שמפקדיו הפכו משוטרים לפוליטיקאים שכובלים את ידיו בכל פעם שמתחשק לו להיכנס בכל הכוח במאפיה הסינית. האויב מלוכסן העיניים, מחזיר את רורק לשדות המלחמה ולשיטות של מלחמת וייטנאם. לשונו, בלשון המעטה, אינה צחה. חברתו החדשה, שדרנית טלוויזיה יפהפייה ממוצא סיני, היא (לפחות בהתחלת הסרט) לא יותר מכיבוש - והוא הולם בה באותה עוצמה שבה הוא הולם ב"רעים".

הכמיהה הזאת לימים שבהם גבר היה גבר מאפיינת את יצירתו הקולנועית של מייקל צ'ימינו ("צייד הצבאים"). בזמנו קראו לו "פשיסט", אבל "שנת הדרקון" שלו ביטאה את הלך הרוח שהביא לניו-יורק את רודי ג'וליאני ובעצם הציל אותה מעצמה. הבעיה היא שבניו-יורק החדשה שנשלטת על-ידי חוקי הפי.סי הנוקשים, אין מקום לבלשי משטרה כמו רורק, אירי קשוח שרואה את העולם בצבעים של שחור ולבן, תרתי משמע, ולנו לא נותר אלא להתגעגע.