הנקראות ביותר

ראש האגף היהודי בשב"כ בעת רצח רבין לא מוצא עבודה: "לא חושב שהעבר שלי מפריע, רוצה שייקחו אותי להיות מנכ"ל בזכות היכולות הניהוליות שלי"

חזי כאלו ניסה להיות מנכ"ל קופת-חולים כללית, אחר-כך מנכ"ל רכבת ישראל * האיש ששתק מחכה להצעה שלא יוכל לסרב לה - ועושה רושם שהיא לא מגיעה * ראיון מיוחד ממגזין G

לקראת סוף אוקטובר האחרון שפשף חזי כאלו את עיניו כלא מאמין לכותרת שפורסמה ברשת: "בכיר השב"כ וסמנכ"ל הכללית מועמד לתפקיד מנכ"ל הרכבת". לא על אי־דיוקים בידיעה הלין כאלו, כמו על הפרת ההבטחה כלפיו מצדה של ועדת האיתור ברכבת ישראל, שלא לפרסם את דבר מועמדותו, זולת אם יזכה בתפקיד (ברכבת סירבו להגיב).

זה קרה פחות מחודש לאחר שהפסיד בהתמודדות על מנכ"לות שירותי בריאות כללית, וכאלו לא רצה שכל העולם, ובעיקר הבוס הטרי שלו, אלי דפס, ידעו שהוא כבר מסמן מטרות חדשות. כאלו - שהניח כי דפס במילא לא חש בנוח עם העובדה שרק לאחרונה סמנכ"ל משאבי האנוש שלו התמודד מולו בקרב ראש בראש - מיהר להרים אליו טלפון במאמץ למזער נזקים. לדבריו, הוא מצא אוזן סלחנית, כאשר דפס אף ביקש ממנו להישאר בכללית ולקבל על עצמו ניהול מחוז. אולם, גם לסלחנות של דפס יש גבולות. מנהל מחוז נחשב בקופת החולים לדרגה בהשוואה לסמנכ"ל, בוודאי בהשוואה לסמנכ"ל שזה עתה התמודד על ההנהגה. הרמז היה ברור, והודעת הפרישה של כאלו, שתיכנס לפועל בסוף החודש, לא איחרה להגיע.

גם בהתמודדות על מנכ"לות הרכבת הפסיד כאלו, אך בניגוד לנינוחות שהוא מפגין כשהוא מדבר על מי שגבר עליו בכללית, הוא מתקשה למצוא מילים טובות על האלוף במיל' יצחק הראל, שגבר עליו במירוץ הזה. הראל, ששימש קודם לכן כיו"ר החברה הלאומית לדרכים, נתפס כעוד גנרל שהביא עמו שר התחבורה שאול מופז, כדי לאייש תפקידי מפתח בחברות הממשלתיות וברשויות הכפופות למשרדו.

"אני לא רוצה להגיד אם זה היה מכור או לא, אני גם לא יודע לומר לך את זה", אומר כאלו בראיון ראשון ל־G. "אבל הופתעתי מהמינוי, בהחלט. הם רצו אותו, אלה כללי המשחק, ואני לוקח את זה ברוח ספורטיבית". טוב, לא לגמרי ספורטיבית: כאלו, שמסיים עתה עשר שנים בכללית ומאחוריו 25 שנים בשב"כ, מעיד כי מאס בשיטת המכרזים בשירות הציבורי. אם זה היה תלוי בו, הוא היה רוצה שאחד התותחים הכבדים במשק ירים אליו טלפון עם הצעה שהוא לא יוכל לסרב לה. "אני לא פוסל הליכה למגזר הציבורי שוב, אבל רק בהליך נוח יותר", הוא אומר. "במכרזים אני לא רוצה להתמודד יותר, מכל מיני סיבות. אני אלך או למינוי במגזר הציבורי ללא מכרז, או למגזר הפרטי. המכרזים האלה הם הליך בעייתי ומורכב".

"אני לא יודע מה היו השיקולים של שר התחבורה בעניין המינוי למנכ"ל הרכבת", אומר השר להגנת הסביבה גדעון עזרא, שמכיר את כאלו מימיו בשב"כ. "האם חזי התאים לתפקיד? בטח שכן. גם בקופת חולים כללית הוא עשה עבודה בלתי רגילה, ואני חושב שזה היה רק טבעי אם הוא היה מתמנה למנכ"ל, אבל החליט מי שהחליט אחרת".

לטראומה יש השלכות

כאלו, שגמר אומר לחדול מלאייש את העמדה מספר שתיים, לא מהסס לנופף פתאום בקשריו הענפים בצמרת השלטון, ולהצהיר שהוא בדיוק מסוג האנשים שיכולים לפתוח דלתות. "יש לי מערכת קשרים בלתי רגילה", הוא מספר בתקווה שיהיה מי שישמע. "אני מכיר את כל צמרת המדינה. אהוד ברק מכיר אותי, אהוד אולמרט, בוז'י הרצוג. את עו"ד רם כספי אני מכיר הרבה שנים, וגם את גדעון עזרא, אבי דיכטר, שבתאי שביט ואביגדור קפלן, שהיה שנים בחוג ידידי השב"כ".

מדוע, אם כך, נאלץ כאלו לפתוח את הקלפים בצורה כה בוטה, ולא פשוט לצלצל לאחד ממכריו על מנת שזה יזרוק מילה ויסדר לו עבודה? יש שיגידו שמפני שכאלו מכיר אמנם הרבה אנשים, אבל הוא לא מתחכך סדרתי. וככזה, הוא האחרון שתפגשו בקוקטיילים או שישגר יחצנים על מנת שימנפו את הקריירה האישית שלו. הוא אמנם לא יודה בכך שהוא אדם אפור, אבל הוא מודע היטב לכך שהמופנמות שלו לא בדיוק עוזרת לקידומו האישי. "אני לא יודע אם נכון להגיד עליו שהוא אפרורי, אבל זה לא איש שתראה אותו באירועים. הוא איש משפחה, צנוע, לא בולט", מתאר יעקב פרי, לשעבר ראש השב"כ ומפקדו של כאלו.

אבל אולי זו לא המופנמות שעוצרת את כאלו מלהתקדם. אולי זהו "המטען הטראומטי", כהגדרתו, שהוא נושא מאז ה־4 בנובמבר 1995, עת ששימש כראש האגף היהודי בשב"כ, שאמור היה לאתר מבעוד מועד את כוונותיו של יגאל עמיר ולעצור בעדו מלרצוח את ראש הממשלה יצחק רבין.

כאלו אמנם שולל את הסברה הזו ומשוכנע שהכול ענייני לחלוטין, אבל לא מן הנמנע שהכתם שדבק בו הוא שעומד לו לרועץ בוועדות המכרזים למיניהן, או בקרב ציידי הראשים של בכירי הסקטור העסקי. "אני לא חושב שהעבר שלי מפריע למישהו, לא נתקלתי בזה", מבהיר כאלו. "אנשים מכירים אותי, ואני חושב שהמוניטין החדש שלי בעשר השנים האחרונות הוא טוב מספיק. אני לא מסתיר שום דבר מהעבר, ואני פתוח לדבר על הכול. עשיתי פרק מפואר, ואני מקווה לעשות פרק נוסף כזה. בכל מקרה, אני רוצה שייקחו אותי בגלל היכולות הניהוליות שלי ולא מפני שהייתי ראש האגף היהודי בשב"כ. אני מאמין שבמגזר העסקי אין סנטימנטים אלא שורה תחתונה - מתאים או לא מתאים".

אתה חושב שאנשים עדיין רואים ברצח הזה מחדל עצום של השב"כ, ולכן אולי גם לא מתלהבים לראות אותך מטפס לצמרת?

"אני רוצה להזכיר לכל מי ששכח, שהתחום שעליו הייתי מופקד הוא התחום היחידי שיצא ללא שום הערה מוועדת שמגר (ועדת החקירה הממלכתית לרצח רבין, ש' נ'). זה לא דבר פשוט, כי ועדת שמגר הייתה מאוד רצינית. היא חקרה את הנושא כמעט חצי שנה, ובמסגרת החקירה הוזהרתי, אבל בסופו של דבר האזהרה הזו בוטלה - הביטול היחידי מבין שבעת המוזהרים של הוועדה. הזיכוי שלי היה מוחלט (אף שהוועדה נזפה על צורת הפעלתו של הסוכן אבישי רביב, שהיה תחת אחריותו של כאלו, ש' נ').

"ברור שזה משהו שמלווה אותי, זה דבר טראומטי. לא הצלחנו למנוע את הרצח, וזה ודאי לא דבר שמישהו יכול להתגאות בו. על האבטחה יש לי הרבה מה לומר, אבל אני לא רוצה להתייחס לזה. אולם כשמסתכלים על החלק שלי, על המודיעין, אני חושב שבמשקפיים של הזמן, המודיעין עשה כל מה שהוא יכול היה לעשות כדי למנוע רצח".

"השם שלו לא אמר לי כלום"

כאלו נכנס לתפקידו כראש האגף היהודי בשב"כ שנתיים לפני הרצח, חודשיים אחרי הסכמי אוסלו ושלושה חודשים לפני הטבח במערת המכפלה. הייתה זו שעת המבחן האמיתית של האגף היהודי, ושל כאלו עצמו. יומיים בלבד לפני הרצח פרסם עיתונאי "הארץ" זאב שיף ידיעה שכותרתה: "בכיר בשב"כ חושש ממתנקש יהודי". עכשיו חושף כאלו כי הוא היה הבכיר שמאחורי הכותרת. "שיף היה עיתונאי דגול, שהכרתי מאז ששימשתי כראש הלשכה של ראש השירות, אברהם שלום", מספר כאלו, "הוא היה מוטרד מאוד מההסתה ששררה לפני הרצח, וגם אני חששתי מאוד מהתנקשות".

במשרדו הצנוע בקומה השלישית של בניין הנהלת הכללית ברחוב ארלוזורוב בתל אביב תלויות על הקיר, באופן שאי־אפשר יהיה לפספס, שתי תמונות של רבין. באחת רבין לוחץ את ידו של כאלו בטקס סיום לימודיו במכללה לביטחון לאומי, ובשנייה מגיע ראש הממשלה לשעבר לביקור במטה השב"כ, כשמאחוריו כתובה סיסמת הארגון, "מגן ולא יראה". בכל פעם שכאלו מזכיר את הרצח, משהו בגוף שלו מתכווץ, הפנים שלו מתקמטות, אבל בכל זאת הוא מסכים לחלוק לראשונה את תחושותיו מאותו הערב.

"הרצח תפס אותי כשהייתי אצל חברים ברמת השרון", הוא משחזר. "בדיוק פתחתי את הטלוויזיה וראיתי את יצחק רבין נואם בכיכר, ובאינטואיציה שלי היה לי משהו לא טוב. הסתכלתי על רבין, והייתה לי תחושה מאוד לא טובה. יצאתי מביתו של החבר בדרך לכוכב יאיר, ואז אני מקבל טלפון שמבשר לי על כך שרבין נורה. הורדתי את אשתי בבית וטסתי למשרד.

"הזלת דמעה? לא היה לזה זמן. אפילו לא לכעס, כי בימים הראשונים היינו עסוקים כמו מטורפים כדי לבדוק מי הוא, מי ידע על זה, מי היו השותפים שלו. השם שלו (יגאל עמיר, ש' נ') לא אמר לי כלום, לא בדרג שלי. רק אחר כך ראיתי את המידע עליו. הוא לא היה שם מרכזי שבלט אצלנו. אני לא יכול לזכור מאות שמות, אלא רק את אלה שבלטו במיוחד. הוא לא היה מהבולטים".

באיזה שלב התחלת לחשוש מהתנקשות פוליטית?

"הוצאנו דוח עם התרעה אסטרטגית על הרצח במאי 1995, ואני מספר את זה עכשיו לראשונה. ראש הממשלה סומן כיעד מרכזי להתנקשות. האיום הזה זו קונספציה שעבדנו עליה. אני אישית עבדתי עליה. אחרי הטבח במערת המכפלה הבנו שבמקביל למחלקה האופרטיבית באגף היהודי, שעוסקת באיסוף ובסיכול, צריכה להיות מחלקה שתרכז את כל האינפורמציה כדי לעסוק במחקר. אני הקמתי את המחלקה, והיא נתנה לי את האפשרות לנתח לאן אנחנו הולכים. מהר מאוד הגענו לקונספציה שאחרי מערת המכפלה יכולה להיות עליית מדרגה, ואף כמה עליות מדרגות. אחת המדרגות זה רצח של אישיות פוליטית.

"כתבנו את זה כבר שנתיים, לפני הרצח, והתחלנו לתדרך את האבטחה ולהיערך בתחום הזה. ניתחנו במסגרת הדוח את כל פסקי הדין למיניהם של דין מוסר ודין רודף. אבל לא הייתה התרעה קונקרטית. על יגאל עמיר עלינו בערך חודשיים לפני הרצח. לא ידענו את כל המידע עליו, ידענו חלקית. הוא הפך לאובייקט למעקב על־ידינו".

רגע, אם עליתם עליו חודשיים לפני, איך הוא עמד שם באין מפריע בליל הרצח? אנשי האבטחה לא מקבלים תמונות של אנשים שהגדרתם מסוכנים?

"בוודאי שכן. היו תמונות. הקמנו כרטסת כזאת, מן פנקס של חשודים. כל מי שנחקר על־ידינו או שהיה עליו מידע - העברנו אותו ליחידה לאבטחת אישים בפנקס הזה. עמיר לא היה בפנקס כי לא ידענו שהוא מתמקד בראש הממשלה. המידע שקיבלנו מרביב היה רק על הפעילות שלו נגד ערבים, שהוא הקים חוליה לפיגוע בערבים. לכן הוא הפך לאובייקט שלנו - בגלל הפעילות נגד ערבים ולא נגד רבין. לא ידענו משהו אחר, הרי עצרנו אנשים על פחות. כל אחד שדיבר נחקר".

אז משום שעמיר פעל "רק" נגד ערבים זה לא הצדיק את פרסום התמונה שלו?

"זה נכון, ובצדק. האוכלוסייה היהודית איננה מוגדרת כסיכון ביטחוני, ומזה נובעים הרבה מאוד דברים. אם נראה בכל היהודים חשודים, נהפוך פה לקג"ב כמו ברוסיה - שם חצי מהאוכלוסייה בולשת אחר החצי השני. שם, או שהיית סוכן או שהיית אובייקט, או לפעמים שניהם ביחד. אל תשווה יהודי בחברון לערבי בחברון. איך אפשר להשוות? קודם כול, זה אזרח וזה לא אזרח. האחד נשפט לפי חוק אזרחי והאחר לפי חוק צבאי".

"המודיעין לא התרשל"

כאלו, 56, נשוי ואב לשלושה, מתגורר בכוכב יאיר. הוא נולד בירושלים למשפחה מסורתית, ולמד בתיכון בויאר. אל השב"כ הגיע אחרי שלוש שנים בגולני, אך פסח על תפקידי האבטחה שניתנים לרוב הצעירים שמתגייסים לארגון. כאלו לא התחיל בשטח, אלא שימש כאיש מודיעין באגף הערבי. "זה איש שהצטיין בעבודה של ניתוח והערכת מודיעין - בעל כושר כתיבה וניתוח מאוד מרשימים", מספר פרי. גם עזרא מדגיש את "הסיכומים המדויקים" של כאלו - לא בדיוק תיאור של איש מבצעים. הוא עלה בדרגות הניהול עד ששימש ראש לשכתו של אברהם שלום, לשעבר ראש השב"כ; ראש אגף המידע, ראש האגף היהודי, ולאחר רצח רבין שימש כשנה וחצי כראש אגף משאבי אנוש. ב־1998 הציע לו ד"ר יצחק פטרבורג, אז מנכ"ל הכללית, לקבל לידיו את תפקיד סמנכ"ל תכנון ומידע. "עזבתי את השב"כ ביום שישי והתחלתי בכללית ביום ראשון", הוא מספר. ב־2002, עם כניסתו של זאב וורמברנד לתפקיד המנכ"ל, כאלו קיבל לידיו גם את ניהול משאבי האנוש של הארגון, לצד ניהול המידע (ראו מסגרת).

במבט לאחור היית עושה דברים אחרת?

"כשאני מסתכל אחורה, אני אומר לך שלא היה דבר שהיינו צריכים לעשות ולא עשינו, במובן של המודיעין. הגענו לאנשים שחשבו שצריך להרוג את ראש הממשלה ולקחנו להם את האמצעים. ניהלנו שיחות התראה עם עשרות אנשים שהתבטאו נגד ראש הממשלה. צריך להבין שזו תקופה שהיה בה רעש אדיר. ההפגנות, הסיקור התקשורתי שלהן, הקריאות 'רבין רוצח', ארונות המתים - כל הדברים האלה יצרו את גלי ההסתה שאני מקווה שלא נחזור אליהם אי־פעם. מה שהיה בזמן ההתנתקות של שרון זה כאין וכאפס לעומת מה שהיה אז, אם כי גם בזמן ההתנתקות חששתי מאוד.

"כשאני מסתכל במראה, אני אומר לעצמי שעשינו כל מה שיכולנו על מנת למנוע את הרצח. לצערי הרצח לא נמנע, אבל לא בגלל רשלנות - לא של המודיעין. המודיעין לא הצליח, זה נכון, אבל לא התרשל. הוועדה הפכה כל אבן, ולא היה נושא אחד שבו היא קבעה שהתרשלנו או הזנחנו. האבטחה זה כבר סיפור אחר. לצערי, זה לא יחזיר את רבין לחיים".

קשה לך עם המטען שאתה נושא?

"בטח שקשה לי, נתתי את הנשמה בתפקיד ההוא. אם הרצח לא היה קורה, היינו עולים על עמיר. אין לי ספק בכך, כי התחלנו לעקוב אחרי הפעילות שלו".

אולי מתוך הלהט להסביר עד כמה המצב במדינה היה מורכב בימים ההם שאחרי הסכם אוסלו, כאלו חושף שני מקרים שבמערכת הביטחון לא התלהבו לחשוף עד כה. "היו לנו שני מקרים של יוצאי מערכת הביטחון, שחצו את הקווים והפכו לאובייקטים שלנו", הוא אומר. "כשאני אומר שהאנשים האלה יצאו ממערכת הביטחון אני מתכוון לקהיליית המודיעין, אבל אני לא יכול לפרט באיזה גוף. אחרי שהם עזבו את הקהילייה הם הפכו לאובייקטים שלנו למעקב. לא עזבנו אותם. אחד מהם היה פנסיונר והשני עזב באמצע השירות. הם הפכו ליעדים לכל דבר של השב"כ, וזה אומר שהם נחשדו בעצם כטרוריסטים או ככאלה שפועלים נגד המדינה. פגיעה בערבים? במקרים הספציפיים שלהם, הם נחשדו בפעילות נגד אישים יהודיים".

מה עשיתם איתם?

"הם טופלו על־ידינו, כל אחד בדרך אחרת. הם הוזהרו, אספנו את האמצעים שלהם ונטרלנו אותם, כמו שאנחנו יודעים לעשות".

מה זה נטרלנו? הם מאחורי סורג ובריח היום?

"לא. למיטב ידיעתי הם עדיין ביהודה ובשומרון".

הופתעת שיש אויבים מתוך המערכת?

"לא הופתענו בכלל. ממדי ההסתה היו גדולים מאוד, וראינו כבר קציני צבא לשעבר שהיו מעורבים בפעילות של ימין קיצוני. היו לנו אנשים שהכירו אישית את אותם אנשי קהילייה שדיברתי עליהם. זה קשה כי אתה בעצם עוסק בעצמך, זה קשה מאוד. זה אנחנו, לכן התסכול היה גדול".

על רקע העובדה שאותם אנשי מערכת הביטחון לשעבר נמצאים גם כיום באותו מקום שבו היו לפני 12 שנה, כאלו לא מהסס למתוח ביקורת נוקבת על החברה הישראלית. לדעתו, מי שעוסק רק במי שירה את הכדורים, מפספס את התמונה הגדולה. "אני חושב שהייתה ועדת חקירה שהיה לה מנדט ברור, אבל לא טופלו על־ידה היבטים אחרים וחשובים לא פחות", הוא אומר. "לא חקרו את ההסתה הציבורית ואת יצירת האווירה שקדמה לרצח. בזה לא טיפלו, ובוודאי שצריך לטפל גם היום. אנחנו רואים שהתופעות האלה ממשיכות גם עתה, אנו רואים את האיומים ואת הכתובות שהופיעו לא מזמן נגד שמעון פרס, למשל. הרצח היה קוד שנשבר, וזה יכול להישבר שוב. בעניין הזה החברה שלנו לא למדה כלום. אתה רואה את הסקרים - כל אדם רביעי תומך בשחרור יגאל עמיר. זה מטורף, קטסטרופה. לאן הגענו? לא למדנו שום דבר. מה זה כל אדם רביעי? זה אנחנו".

אז מה אתה מציע?

"שיבדקו את מה שקורה לחברה הזאת. השבר שנוצר באוכלוסייה היהודית מאז ההתנתקות הוא קשה מאוד. נוער הגבעות, למשל, זה ממש מדינת יהודה. זה נוער שלם שלא מכיר במדינה. בעניין הזה אנחנו כמעט כמו שני עמים, זה מה שמדאיג אותי. צריך לטפל באנשים האלה ביד רמה, אין ברירה, אסור שזה יקרה עוד פעם. צריך לעצור מסיתים ולנקוט מעצרים מנהליים. בזה צריך לטפל, לא בשב"כ. השב"כ הפיק את הלקחים מזמן".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות