אמרתי לברק: 'תלמד להתגרש, תהיה בנאדם'

הבית > בבוקר חורפי באמצע פברואר שורר שקט בפנטהאוז של אלדד וליאור יניב, הממוקם בשכונה צפונית בת"א, במרחק צעדים ספורים מכיכר המדינה. ליאור בסידורים בעיר, התאומים, עומר ויותם (7) בבית-הספר והבת רוני (3.5) בגן. בעל הבית לא זוכר מתי קרה שהיה בבית בשעות הבוקר המאוחרות, חוץ מבשבתות. בימים כתיקונם הוא מתייצב במשרד בשמונה בבוקר, ושב הביתה בעשר בלילה.

טיפות גשם גולשות לאיטן על הוויטרינות המקיפות את החלל המואר בקומה השנייה של הפנטהאוז, ויוצרות פסים כסופים לאורכן. למרות הריהוט המודרני-אורבני, שולטת בקומה השנייה, שבה ממוקמים המטבח, פינת אוכל מעץ ופינת ישיבה צבעונית, פסטורליות חורפית מפנקת.

הקומה הראשונה של הפנטהאוז, שבה ממוקמים הסלון, חדר העבודה של ליאור וחדרי השינה, ביתית וחמימה, ומסגירה את העובדה שרוב דיירי הבית זאטוטים. בסלון פזורות בובות צבעוניות של דמויות מרחוב סומסום ואחרות, וקופסאות מלאות צעצועים מונחות בפינות החדרים. הספרייה הגדולה בסלון עמוסת ספרים לכל הגילים. "יש לנו אלפי ספרים, כי כולם כאן קוראים, כולל הילדים", אומר בעל הבית. אך ספרות משפטית אין בספרייה הגדולה. כי עורך-הדין העמוס "לא מביא עבודה הביתה!".

ביוגרפיה מקוצרת > "נולדתי בתל-אביב. גדלתי שנה בירושלים, אחר-כך בחולון ומגיל 6 גרתי בראשון-לציון. למדתי בגימנסיה הריאלית במגמה ביולוגית. הורי עבדו יחד בחברת הסעדה של אבי, שהפעיל חדרי אוכל בחברת החשמל, באוניברסיטה העברית בירושלים ובמכון ויצמן. יש לי אח ואחות צעירים ממני. אחי רונן, גם עורך-דין, והוא שותף שלי במשרד.

כבר כילד ייצגתי חברים שלי מול הנהלת בית-הספר במאבקים של תלמידים. נראיתי כמו סנגור, ובסוף באמת הלכתי ללמוד עריכת-דין. בצבא שרתתי ככתב העיתון 'במחנה'. אחרי הצבא טיילתי חצי שנה במזרח הרחוק, וכשחזרתי עבדתי כעורך וככתב ב'ידיעות אחרונות'. אחרי כמה שנים חזרתי ל'במחנה' כעורך העיתון".

יחסים אסורים > "את אשתי, ליאור, הכרתי ב'במחנה' כשהייתה חיילת ואני עורך העיתון. הפרתי את כל האיסורים הידועים של התרועעות מפקד ופקודה. קיימנו יחסים אסורים בין עורך לחיילת, ובסוף התחתנו".

משפטים > "די התגלגלתי למקצוע. הלכתי ללמוד משפטים כמו הרבה אנשים לא מתוך כוונה ממשית להיות עורך-דין.

משכתי את הלימודים חמש שנים במקום שלוש וחצי, כי עבדתי מאוד קשה בעיתון. לקח לי זמן להשלים חומר, וכל הזמן הייתי בדיליי של דד-ליין. בסוף סיימתי. אחרי הלימודים התמחיתי אצל עו"ד דב (דובי) ויסגלס, והתאהבתי בו; אז כבר נשארתי במשרד ובמקצוע. לא עשיתי החלטה חד-משמעית ומודעת לעזוב את התקשורת, אבל כך יצא".

דב ויסגלס > "דובי הוא המאמן והמנטור שלי. בן-אדם שאני מעריץ, ואין הרבה כאלה. הוא פתח לי את הדלת להצלחה וגם פרס לי שטיח אדום. הרבה שנים לא עבדנו יחד, ובכל זאת כמעט בכל יום ובכל דבר שאני עושה, אני חושב מה הוא היה עושה ואיך הוא היה פועל באותו מצב. אני גם מתייעץ איתו, ולעולם לא אשכח לו את זה. יש לו מניות זהב בכל מה שהגעתי אליו בחיים המקצועיים".

המשך ביוגרפיה מקוצרת > "הייתי יד ימינו של דובי בתקופת ההתמחות, וכשסיימתי נשארתי במשרד עוד כמה שנים, עד שאהוד ברק נבחר לראשות הממשלה. באיזשהו שלב, ברק ביקש ממני לבוא לעבוד איתו בלשכת ראש הממשלה, והסכמתי".

הקמת המשרד > "כשברק הובס בבחירות ב-2001, הוא הלך לעסקים ואני חזרתי לעריכת-דין. החלטתי להקים משרד עצמאי יחד עם אחי, רונן. לא הייתי בטוח שיהיו לי לקוחות, אבל האמנתי שאני טוב וקיוויתי שאצליח. בכל זאת לא ישנתי בלילה מהלחץ".

למה לא חזרת לויסגלס?

"כי אני בן-אדם מאוד דומיננטי ועריכת-דין היא מקצוע של מובילות. אני מאוד אוהב את דובי, הוא עו"ד ענק וחבר, אבל הוא מטיל צל ענק. כשמטילים צל, לאנשים כמוני שגם מטילים צל, קשה לגדול בצל הזה. לכן, העדפתי לפתוח משרד עצמאי ולבנות את עצמי לבד ולהוביל.

"שכרנו חדרון באחד העם 35 בתל-אביב, ובאנו לעבודה. ביום הראשון, הטלפון לא צלצל אפילו פעם אחת. אף אחד לא שמע עלינו ולא ידע שפתחנו משרד ומה הטלפון שלנו. שבועיים לא היה לנו מה לעשות. ישבנו שם מהבוקר עד הערב כמו גלמים וגירשנו זבובים. אחרי שבועיים הגיעו שני טלפונים באותו יום: אחד מהקבלן אורי דורי, והשני מפואד (השר בנימין בן-אליעזר, א.ל.ו).

"אורי דורי התמודד עם תביעה מאוד קשה בנוגע לאחד מאתרי הבנייה שלו, ופואד חשב שאברום בורג גנב לו את הבחירות. פתאום, שבועיים אחרי שלא עשיתי כלום, מצאתי את עצמי עובד מבוקר עד לילה ומפסיק לישון. אבל הפעם לא מדאגה, אלא מעבודה. וזהו. ניצחנו גם בתיק של דורי וגם בתיק של פואד, והשאר היסטוריה. פתאום שמעו עלינו, הלקוחות הגיעו, ובסוף השנה הראשונה עזבנו את החדרון, למרות שהיה לנו חוזה לשלוש שנים. עברנו למשרד גדול יותר, והיום אנחנו כבר במשרד בן ארבע קומות".

הדיון הראשון > "את הדיון השני לא תמיד זוכרים, אבל את הראשון בחיים לא שוכחים. בדיון הראשון הופעתי בפני השופט אברהם טל. עבדתי במשרד של דובי, אבל טיפלתי בתיק הזה באופן אישי. ייצגתי את העיתונאי יאיר קוטלר, שהיה עורך 'הארץ' ועורך מיתולוגי ב'מעריב', בתביעת דיבה שהגיש נגד יוסי שריד, וניצחתי. את שריד ייצג עו"ד אביגדור פלדמן.

"לא ישנתי בלילה לפני הדיון. בדיון רעדתי, ועשיתי מאמץ עליון שאיש לא ירגיש בזה חוץ ממני ושזה יישאר בדמיון שלי. הייתי רגיל להגיע לבית-משפט עם דובי, ופתאום גיליתי שאני לבד, ואין לי ברירה, אני צריך להסתער. כששאלו 'מי מייצג את מר קוטלר?' חיכיתי רגע שדובי יקום. הוא לא קם, אז אני קמתי, וניצחנו".

המשך ביוגרפיה מקוצרת > "מ-2001 ועד שברק החליט לחזור ולהתמודד מול עמי איילון (ב-2007, א.ל.ו) לא היינו בקשר. כשברק חזר לפוליטיקה הוא ביקש שאהיה מנהל הקמפיין שלו. מאוד התלבטתי. אחרי הקיץ הנורא ומלחמת לבנון השנייה האומללה, חשבתי שהוא צריך להיות שר ביטחון ושזה קצת יותר מפוליטיקה, והסכמתי להצטרף אליו. שמונה חודשים ניהלתי לו את קמפיין הבחירות בהתנדבות, וניצחנו".

הפיטורין > "הייתי אצל ברק בפגישה שגרתית בלילה, אחרי יום שטיפלתי בשבילו בהרבה דברים. הגעתי אליו לפגישת עבודה מאוד ארוכה שעלתה לטונים גבוהים, מצידי ומצידו.

"באחת עשרה וחצי בלילה, קמתי והלכתי, אמרתי לו שאני עייף ושנמשיך מחר. הוא חייך וליווה אותי לדלת. במהלך נסיעתי הביתה, מהקריה לכיכר המדינה, סיפר לי איתן כבל, שברק הוציא הודעה רשמית מוזרה לתקשורת שהוא 'מפטר' אותי. צחקתי נורא. נהג המונית שאל אותי מה קרה שאתה מתפוצץ מצחוק, אמרתי לו שחבר טוב סיפר לי בדיחה טובה. האדם היחיד שיכול לפטר אותי בעולם הוא אחי רונן, השותף שלי, שהוא האדם היחיד שאני עובד אצלו באמת.

"לא הגבתי להודעה הזאת עד היום, כי חשבתי שהיא ילדותית. ייעצתי לברק בהתנדבות במשך למעלה משנה. ממה הוא בדיוק יכול לפטר אותי? הלו, קראת את דו"ח וינוגרד? קצת שיקול דעת, פחות פזיזות וקצת להתייעץ. להעיר עיתונאים באמצע הלילה ולייצר דרמה לאומית? מה, פיטרת את הרמטכ"ל? תפסת את ראש אמ"ן גונב כסף?

"ניהלתי בהתנדבות את הקמפיין שלו מהיום הראשון. זה היה תנאי שהצבתי. אני ומשרדי התמסרנו באופן מלא לקמפיין הזה ולאהוד ברק יותר משנה שלמה. הסכמתי לצאת למסע הזה להחזרתו להנהגת המדינה כי האמנתי שהוא צריך להיות שם. זה היה מסע קסום, מעניין, מרתק, קשה ומדהים, כי נעשה בו דבר בלתי אפשרי. איש לא האמין שלברק יש סיכוי לנצח את עמי איילון. לא רק שהוא ניצח את איילון, יממה לאחר הפריימריס הוא היה בתיקו עם ביבי. ביום ששמעתי שברק הוציא הודעה על 'פיטוריי' חשבתי לעצמי: איש-איש וסגנונו. זה לא הסגנון וגם לא הסטייל שלי. אם הוא היה שואל לעצתי איך לעשות את זה, הייתי נותן לו עצה טובה איך לעשות זאת, אבל הוא עשה מה שהוא מבין, איך שהוא מבין בדרך שהוא מבין".

נפגעת, התאכזבת?

"אהבתי אותו מאוד, ומאוד הופתעתי, בעיקר מהדרך שזה נעשה. אבל יש זכות לבן-אדם להחליט שהוא מקבל ממך עצה, וגם להחליט שהוא לא מקבל ממך יותר עצה. במערכת יחסים כזאת יש לו זכות להפסיק להתייעץ איתי. זה לא דבר יוצא דופן שלקוח מחליט שהוא לא רוצה להתייעץ איתך. אבל איך עושים את זה ובאיזה סגנון, זאת כבר שאלה אחרת. תמיד ייעצתי לו, תהיה בנאדם. אין דבר יותר חשוב מזה. בראש ובראשונה עם האנשים שמתאבדים בשבילך. תעבוד איתם, אל תעבוד איתם, העיקר תהיה בנאדם. חם ואוהב ומחבק - גם כשנפרדים. תלמד להתגרש. אני לא חושב שהוא הפנים את העצה הזו".

לא הרגשת כלום, הכול בסדר, החיים ממשיכים?

"הרגשתי המון, אבל התייעצתי והגעתי למסקנה שכאשר עו"ד או יועץ נותן עצות, ובשלב מסוים מקבל העצות מחליט להפסיק לקבל אותן, היועץ צריך לגלות איפוק ולנהוג בסטייל.

"היו לי ויכוחים מאוד נוקבים עם ברק. חשבתי, שאדם כמוהו שחוזר לפוליטיקה, ורוצה להנהיג את המדינה, לאחר שכבר היה ראש ממשלה, רמטכ"ל, ושר בממשלה, יכול להרשות לעצמו לחזור ולעשות את מה שהוא מאמין בו ולנהוג כמנהיג, ולא לחשוב בכל רגע אם זה מעלה אותו בסקר או לא. תמיד אמרתי לו, יש לך כבר שני קברים בחלקת גדולי האומה, היית בפסגת העולם, תעשה בסיבוב הזה רק מה שצריך לעשות מנהיג, בלי לעשות חשבון, ותראה שתהיה הבנאדם הכי פופולארי במדינה וגם המספרים בסקרים יסתדרו. תתנהג בדיוק איך שהתנהגת בקמפיין מול איילון. אם ברק היה נוהג כך, הוא היה היום מועמד בולט ומוביל לתפקיד ראש הממשלה הבא.

"לצערי, דעתי נשמעה בכובד ראש בתקופת הקמפיין להנהגת מפלגת העבודה ולא נשמעה כלל מהרגע שברק מונה לשר ביטחון. החלטתו להפסיק להקשיב לי, לא התרחשה ביום אחד. דברים לא קורים ביום אחד. זה גרם לוויכוחים ולמתחים. ברק החליט לסיים את "השותפות שלנו", כפי שהוא הגדיר אותה, בדרך שלו, שמדברת בעד עצמה. לא צריך להוסיף מילה. הוא עשה את זה בסטייל ובסגנון המוכרים והידועים שלו מהעבר. אני נורא מצטער בשבילו".

רזומה

עו"ד אלדד יניב (40) גדל בראשל"צ ומתגורר בת"א. נשוי לליאור ואב לשלושה עומד בראש משרד עורכי-הדין יניב ושות' מתמחה במשפט אזרחי-מסחרי, נדל"ן, עבירות צווארון לבן, לשון הרע, דיני מפלגות ומשפט מנהלי לשעבר עורך 'במחנה' ועיתונאי ב'ידיעות אחרונות' וב'ידיעות תקשורת' בדצמבר 2007 "פוטר" מתפקידו (בהתנדבות) כראש מטה הבחירות של ברק עם לקוחותיו, בעבר ובהווה, נמנים אברהם הירשזון, אהוד ברק, אהוד אולמרט, קבוצת בני שטיינמץ, נתיבי איילון, מע"צ וסונול