ימי הטרום שימור

האדריכל: את המבנה תכנן האדריכל הגרמני קונרד שיק, ארכיאולוג שחקר את ארץ ישראל ואת ירושלים בפרט. שיק היה כנראה האדריכל הכי חשוב בעיר במחצית השנייה של המאה ה-19.

בשנות ה-60 הוחלט להרוס את הבניין. האדריכל דוד קרויאנקר הכין תוכנית שימור והציע להסבו למסחר, אולם בעלי המגרש רצו לממש את התב"ע המוכנה למשרדים ומסחר. לאור האילוצים הוחלט להשאיר רק שרידים מהמבנה - בעיקר חלק מהחזית והשעון המוכר. הדבר הקים התנגדות רבה וטענות שלא מדובר בשימור. במשך השנים הפך המקום למקום מפגש של ירושלמים.

לדברי קרוינאקר, "בזמנו נהגו להתקיף אותי וטענו שכביכול השארתי רק שרידים, ושלא מדובר בשימור. אבל זה באמת לא אמור היה להיות שימור, אלא אילוץ בלבד. צריך להבין ששימור פשוט לא התאפשר, בשל התנגדות היזמים. מעבר לכך, באותה תקופה שימור כלל לא היה מוכר בארץ כפי שהוא קיים היום".

אייקון ישראלי: לדעת קרויאנקר, מה שנשאר הוא "מבנה סוריאליסטי". ערכו בכך שהוא מעין סמן ימני שאומר שאסור לחזור על דברים כאלה במקומות אחרים. "אני חושב שזו הפעם הראשונה בארץ שהשאירו שריד למבנה. צריך לציין שגם היום הורסים בניינים בלי להשאיר להם זכר".

קרויאנקר חושב שבניגוד למבנה טליתא קומי, שהיה אחד היפים בירושלים, יש מבנים שערכם הארכיטקטוני שנוי במחלוקת ואם יש בהם אלמנט חשוב, אפשר גם לשלבו בבניין חדש.