על רקע קיר המכוסה בקרטון דמוי טפט, מנוקד אדום, מוצגות תמונות בפורמטים רבועים ומלבניים, קטנים. דגי זהב, שעון מעורר, חיות שונות, חתולים וכלבים, מכחולים, שקע, נוף עירוני. אלינה ספשילוב מציירת על קרטון גס, מחוספס, נייר אריזה אשר לא "אורז" את הדימויים אלא פורש אותם לרווחה.
האיכות ה"חצי מעובדת" מצויה גם באופן הציור: הקווים פרועים, מהירים, כאילו "מרושלים". ספשילוב מנהלת דיאלוג עם מסורת ידועה של "ציור רע", ציור שנעשה באופן בוטה, מתריס, ציור כ"פרובוקציה". זרם זה מתרחק מן הכללים האקדמיסטיים המנהלים את הציור הריאליסטי, המימטי, המחקה את הטבע עד לאשליה מדהימה וטוטאלית, וגם מן המסורת הרואה בתמונה יפה "כורסה נוחה להתפרקד בה בסוף היום", כדבריו המפורסמים של הצייר אנרי מאטיס. הכוח, הרעננות והצעירות הם נקודות העוגן בעבודותיה של ספשילוב.
כותרת התערוכה, "פחות או יותר הכול", יכולה להיקרא כמתייחסת אל תכני הציור, כלומר, התמונות כמציגות בפנינו את "אלבום הצילומים הפרטי" של ספשילוב: אולם ברצוני לקרוא את הכותרת כמתייחסת דווקא אל איכות סגנונית יוצאת דופן, מה שמעניק לתערוכה את כוחה.
בקיר אחד, מצליחה ספשילוב לאגד סגנונית ארבע "רצועות חיים" - ילדות, נעורים, בגרות ורמז לעתיד.
הקיר עם הטפט הכמו-ילדותי, עם התמונות ה"פשוטות" שתלויות עליו, מאזכר חדרי ילדים ותינוקות - טפט עם דוגמה לא מתוחכמת, תמונות של בעלי חיים. "סביבה" ילדית מובהקת. אולם התבוננות קרובה יותר בתמונות מגלה את אלמנט המרד וההתרסה הטמונים בהם. רוח גיל הטיפש-עשרה, פוסטרים של גיל ההתבגרות, נחשפים הכעס והמרירות שבוקעים מבין הקווים והפיגמנטים של הצבע. הבגרות טמונה כמובן במכלול, ב"ספירת המלאי" שמציבה אל מול פנינו ספשילוב, ב"דיוקן העצמי" שהיא מציגה, "דיוקן עצמי" המצוי גם כציור ספציפי וגם בתערוכה כולה. העתיד הנשאף שאליו משתוקקת ספשילוב מוטמע אל תוך הטפט. במבט מקרוב מתגלה כי על-יד כל נקודה אדומה נכתב "נמכר", כמו היו אלו סימונים של מימכר בתערוכה ולא אלמנט דקורטיבי.
הנושא "שלושת גילאי האישה" הוא נושא ידוע בתולדות האמנות המערבית, ובמיוחד ידועה תמונתו של אדוארד מונק אשר נעשתה תחת כותרת זו. הנעורים התמימים, הבשלות המינית והקמילה של הגוף הנשי צוירו פעמים רבות על-ידי ציירים גברים, אירופים. ספשילוב מציעה "גרסת כיסוי" צעירה, נשית, חצופה, לנושא הידוע, ובכך מצליחה לנהל דיאלוג גם מול מסורת אמנותית מובהקת.
בדף המצורף לתערוכה, אשר נכתב על-ידי האוצר ליאב מזרחי, נכתב בצדק כי עבודותיה של ספשילוב מוטענות באירוניה וילדותיות בו-זמנית. יכולתה של ספשילוב לאחוז בילדות מצד אחד ובעתיד הנשאף מצד שני, תוך יצירת סגנון אישי של ציור הנע על קו התפר בין רישום לציור, מעניקה לתערוכה ריח של הבטחה לעתיד.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
