המיליארדרים יוצאי רוסיה טוענים שמחפשים אותם, ושלונדון הרבה יותר נוחה לעסקים

כמה ימים אחרי החלטת היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שלא לאפשר לקבוצה הרוסית אלדר בראשות ליאוניד נבזלין, להתמודד על קבלת היתר השליטה בבז"ן במסגרת קבוצת הפטרוכימיים, אנשי הפטרוכימיים לא יודעים את נפשם. מצד אחד, ברור שההחלטה היא על רקע המוצא של קבוצת אלדר - היותם רוסים; מצד שני - אז מה אם הם רוסים?

נבזלין בעצמו, אמר בזמנו בראיון שנערך איתו, לאחר ששמו עלה בקשר לחשדות בפרשת הלבנת ההון בבנק הפועלים, כי כנראה שהוא "לא נולד במדינה הנכונה".

אפשר היה לצפות שעם תחושות כאלה ועם "מכות" כאלה, כמו פרשת הפטרוכימיים, נבזלין ושכמותו יגידו שלום ותודה. אבל נהפוך הוא: נבזלין אומר היום ל"גלובס", בעקבות פרשת הפטרוכימיים, כי לא רק שהוא מתכוון להישאר בארץ, הוא אפילו מתכוון להמשיך להשקיע בישראל. נבזלין: "תמיד הייתי גאה ביהדותי ומעולם לא הסתרתי אותה ואת אהבתי לישראל. כנשיא הקונגרס היהודי ברוסיה וכסגן יו"ר ועדת החוץ של הפרלמנט הרוסי, פעלתי רבות למען ישראל. כיום ישראל היא הבית שלי. אשתי, הוריי ובנותיי חיים אף הם בישראל וזהו גם ביתם. ישראל היא מדינה מיוחדת במינה ואני גאה להיות אזרח שלה. אני מאמין בכלכלה של מדינת ישראל ואני מתכוון להמשיך ולהשקיע בישראל גם בעתיד".

הכול סטיגמות

לא כולם נוקטים בגישה של נבזלין. אוליגרך-לשעבר אחר, שנכווה מהשקעות בישראל, מיכאל צ'רנוי - נמנע מלהשקיע כאן. הפעם היחידה שבה שקל להתמודד במכרז ענק על חברה ממשלתית - בזק, לפני הפרטתה, הולידה כתב אישום נגדו. צ'רנוי מתמודד כיום מול כתב אישום שהוגש נגדו ונגד גד זאבי, בחשד שהסתירו מהרשויות ומהבנקים את העובדה שצ'רנוי מממן את זאבי, ואת העובדה שקיבל שותפות פוטנציאלית מכוח ההלוואה שנתן, בהיקף של 140 מיליון דולר.

אנשי המערכת הבנקאית, שהעידו בתיק, חזרו ואמרו כי לו היו יודעים שצ'רנוי מעורב, ספק אם היו נותנים לזאבי את ההלוואה שביקש. בא כוחו של צ'רנוי, עו"ד יעקב וינרוט, שמע את העדויות וזעם, שכן הוכיח במהלך המשפט, שצ'רנוי לא רק שלא ניסה להסתיר מעורבותו, אלא אף הצהיר עליה במפורש, בפגישה עם בנקאי בכיר; שהמידע עבר הלאה, לבנקאי בכיר עוד יותר; שכולם ידעו, והמשיכו לתת הלוואות של עשרות מיליוני דולרים. על דוכן העדים, לעומת זאת, הם ניסו לגמד את ידיעתם על מעורבותו של צ'רנוי. "איזו צביעות", אומר וינרוט.

צ'רנוי בא ויוצא מישראל, אך לא עושה בה עסקים. וינרוט: "איך הוא יכול להשקיע בישראל, כשהבנקים לא רוצים לעבוד איתו? נבזלין ניסה להיכנס, אמרו לו 'לא'. צ'רנוי אפילו לא מנסה".

עו"ד וינרוט טוען, כי ישראל הכתימה את שמו של צ'רנוי ברחבי העולם. "היא פנתה לכל אינטרפול בעולם", הוא אומר, "וטענה כי יש בידיה מידע על כך שהוא עבר עבירות. באותו רגע 'שרפו' אותו בכל העולם. אנגליה נתנה לו ויזה לפני שנה, לצאת ולבוא. שופט שוויצרי בדק את עניינו, נתן לו טיהור מוחלט ולכן הוא יכול להסתובב בכל מקום, אבל המדינהעשתה לו נזק".

מהמשטרה נמסר בתגובה כי אין בכוונתם להתייחס לתיק צ'רנוי.

* אתה חושב שהתשובה השלילית לנבזלין בעניין הפטרוכימיים, נובעת מהעובדה שהוא אוליגרך לשעבר?

"אני חושב שזה נובע מהיותו אוליגרך רוסי, ואם היה מדובר באדם שבא ממדינה כמו בלגיה או צרפת, הוא לא היה זוכה ליחס כזה. העובדה שנבזלין הוא רוסי, מצמידה לו סטיגמה.

"למדינת ישראל יש צורך להתמרק כל הזמן, והצורך הזה להתמרק ולהפגין לכל העולם כמה אנחנו יפים ונקיים הוא פתולוגיה יהודית שקשה להיפטר ממנה אחרי 60 שנות עצמאות. מדינת ישראל רוצה להראות שהיא לא תיתן מקלט לאנשים חשודים. היא רואה עצמה חשודה כל הזמן. אני לא רואה את צרפת נוהגת כך כלפי צרפתים, את אנגליה כלפי אנגלים ואת הולנד כלפי הולנדים, ואני לא רואה את המדינה שלנו נוהגת כך כלפי מי שאינו רוסי.

"מדינת ישראל לא מסוגלת להשתחרר מהפוביות שאחזו בה עם קריסת בריה"מ. בשעתו היה קונספט שהואיל ומדינת ישראל היא מדינה קטנה ויש לה חוק השבות, היא תוצף בהמוני אוליגרכים שבאמצעות ההון שלהם ישתלטו על המדינה, ולכן היא באופן מכוון ומוצהר החליטה לשלוח איתותים ברורים: 'אל תבואו הנה', ובזה היא הצליחה. האוליגרכים יושבים באנגליה, בקנדה, בצרפת ובכל המדינות בנות התרבות של המערב - אך לא בישראל".

לאחר שמשרד הפנים העמיד בספק את אזרחותו, עתר צ'רנוי לבג"ץ, ובקרוב צפויה החלטה בעניינו. לדברי וינרוט, כל עוד צ'רנוי לא יטהר את שמו בנושא הזה, ויקבל את זכותו לקבל אזרחות מלאה - לא יעזוב את ישראל. וינרוט: "אם לא היו באים ואומרים לצ'רנוי: 'אנו שוללים לך את האזרחות משום שאתה עבריין', אני לא יודע מה הוא היה מחליט לנוכח היחס המשפיל הזה שהוא מקבל פה. זה רצח אופי שנעשה בצורה הגסה והבוטה ביותר, ויבוא יום ומדינת ישראל תתבייש בתקופה הזו, אבל זה יהיה מאוחר מדי.

"במשך עשור שלם לא יודעים להחליט מה הוא. טוענים שעל סמך מידע מודיעיני סודי, הוא עסק בפעילות עבריינית ברוסיה. אבל הרוסים נתנו אישורים הפוכים. עד כמה שידוע לנו, ההמלצה היא לא לשלול לו את האזרחות, אבל נראה מה בג"ץ יחליט.

"זו רק פרדיגמה של התייחסות. אני מכיר לפחות חמישה אנשים מאוקראינה ומרוסיה שנמצאים כיום בקנדה ובאנגליה - שכף רגלם לא דורכת בישראל. הם תורמים כסף לישראל, אך לא מוכנים לחיות כאן. הם אומרים: 'אני לא רוצה לעמוד במצב שיבזו אותי'".

לונדון מחכה להם

גורם קרוב לנושא האוליגרכים, מספק תובנה על כל הנושא. היחס העוין כלפיהם, טוען הגורם, נובע מהעובדה שהם מאוד "נזילים". הם לא צריכים את הבנקים לעסקאות שהם עושים. גאידמק, למשל, כשרכש את אוסיף ממשפחת אביב, רשם לאלתר צ'ק של 580 מיליון דולר. במצב כזה, יכולתם להשפיע, להשתלט - היא כמעט בלתי מוגבלת. ראה מקרה גאידמק.

עו"ד דוד ליבאי מייצג את ולדימיר גוסינסקי, שמתגורר בישראל כבר מספר שנים, השקיע בעסקים, ובראשם "מעריב", שהוא בעל מניות בו. ליבאי ייצג את גוסינסקי, בין השאר, בפרשת הלבנת ההון בבנק הפועלים, שבה נחשד, ולגביו הוחלט לסגור את תיק החקירה. חשוד אחר, שלגביו עדיין לא התקבלה החלטה אם להעמידו לדין או לא - שנה וחצי לאחר השימוע שנערך לו - הוא ארקדי גאידמק.

ליבאי הוא גם בא כוחו של נבזלין. בדיון שהתקיים באחרונה בוועדת החוקה, בנושא דליפת החומר על הפטרוכימיים, כולל אלדר - מהרשות לאיסור הלבנת הון לרשות המקבילה ברוסיה, הפליג ליבאי בנפלאות לקוחו, בכל הנוגע לציבוריות שלו בעם היהודי: בין היתר משמש נבזלין יו"ר חבר הנאמנים של בית התפוצות, לאחר שתרם למוסד זה סכומי עתק; ייסד עם שותפיו לקבוצת אלדר את קרן נד"ב, שמטרתה לסייע במימון פרויקטים ללימודי יהדות, חינוך יהודי, יחסי ישראל והתפוצות והאומה היהודית, וכן פרויקטים לחיזוק הקשרים בין הנוער היהודי בארץ ובעולם; הוא מכהן כחבר בחבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית בירושלים; יו"ר קרן השואה, וחבר בחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית.

ליבאי לא מעוניין להתייחס לסיבות שהביאו את היועץ המשפטי לממשלה לשלול את השתתפותו של נבזלין ושותפיו במכרז לרכישת בז"ן. "אני לא מודע לשיקולים שלו, לא ניתנו נימוקים", הוא אומר.

עם זאת, הוא מודה, כי לאוליגרכים לשעבר יש בעיה בישראל: "בעלי הון יהודים מרוסיה מוצאים כאן שערים סגורים. הם סברו שישראל היא מקום בטוח עבורם, שהמדינה תעניק להם ביטחון אישי וגם כלכלי. הזהות היהודית ולעתים הציונית מביאה אותם לראות את מרכז חייהם פה, ואם לא כן, לפחות לדעת שיש להם פה מאחז רציני - אישי וכלכלי. אבל המציאות מלמדת שלא מעטים מהם, ודווקא הבולטים שבהם, נתקלים בקשיים בלתי רגילים, בחשדנות, ויש להם תחושה שהמדינה מקפחת אותם ולא מאפשרת להם להשקיע פה. לעתים עליהם לעבור חקירות שמכפישות את שמם גם ברחבי העולם, מזיקות לעסקיהם, בנימוק שבודקים את מקור הכספים. אני מדבר על מקרים שבהם תיקי החקירה נסגרו לבסוף.

"אילו היו מרשיעים אותם בדין, אז הספקנות וההתנגדות היו מובנים. אני מדבר על אנשים שעברם נקי, שלא תלוי נגדם בארץ כתב אישום כלשהו, והשלטונות, או הגורמים הקובעים, חוששים ומסתייגים מלתת להם אפשרות להשקיע את הונם בישראל. התוצאה היא שיותר ויותר יוצאי רוסיה מעדיפים להחזיק את הונם ולהשקיע אותו במדינות אחרות. בריטניה, למשל, נותנת מקלט וחסינות לנרדפי הנשיא פוטין, ומקבלת בברכה את הונם.

"יכול להיות שלא מעריכים כאן נכונה את המשמעות של רדיפה פוליטית על-ידי הקרמלין ומה השלטון שם מוכן לעשות כדי לחסום את מתנגדי המשטר - להשליך אותם לבתי הסוהר, כמו את מיכאיל חודרוקובסקי ועוד כמה מבכירי יוקוס, ולתפוס את רכושם, כדי למנוע מהם אפשרות לממן גורמים דמוקרטיים או מועמדים אופוזיציונרים. לשם כך, מייחסים להם האשמות חסרות ביסוס. יש מי שמתייחס למידע ואישומים מרוסיה כאילו הגיעו ממדינת חוק דמוקרטית, שגורמי אכיפת החוק שלה הם עצמאיים ומכבדים זכויות אדם. רוסיה של הנשיא פוטין, לצערנו, כיום אינה כזו".

חוסר פרגון ישראלי

עו"ד משה שקל, מהמומחים הבולטים בתחום המיסוי, מייצג מספר אוליגרכים לשעבר. בין היתר הוא מייצגם בהסדרי מס מול רשות המיסים. המדינה עושה להם עוול גדול, טוען שקל.

אחת הבעיות, הוא אומר, היא התעשרותם המהירה של האוליגרכים לשעבר. "אוליגרכים שהגיעו ללונדון", הוא מוסיף, "התקבלו בזרועות פתוחות - למשל רומן אברמוביץ'. אנגליה ידעה להעריך את היכולת שלהם להזרים הון, לשנע את הכלכלה הבריטית, בעוד ישראל, לא רק שלא קיבלה אותם בזרועות פתוחות אלא הערימה קשיים בדרכם בחלק מהמקרים, ומנעה מהם לפתח עסקים - לא רק בארץ אלא אפילו פנתה למדינות אחרות כדי לשלול מהם אפשרות לפתח עסקים שם, לעתים תוך הגבלת חופש התנועה שלהם שם, וכל זאת לא בשל בעיות הקשורות לחשדות לעבירות שעשו בארץ, אלא בעילות של חשדות לכאורה על דברים לפני 20 או 30 שנה ברוסיה, כמו רציחות, הלבנות הון - כאשר בחלק מהמקרים רוסיה עצמה לא מתלוננת".

* מה האינטרס של ישראל לפעול כך?

"הדבר מעורר תמיהה, הרי בסופו של דבר הכלכלה הישראלית הייתה נהנית מכך".

* *זה לא לגיטימי שישראל אומרת: "אני לא רוצה להיות מקלט לעבריינים"?

"גם אם היא לא רוצה להיות מקלט, היא לא צריכה להיות שונה מאנגליה. השאלה אם ביצעו את העבירות, באלו זמנים, האם אותן מדינות טוענות כך. וכל זה בלי משפט, בלי הרשעה, רק על יסוד שמועות".

* אין שום דבר לא חוקי בפעילותם?

"אני לא היסטוריון ולא יודע מה הם עשו בזמן שפעלו. אני יכול להבטיח שכל פעילותם בישראל - אם מתאפשרת להם פעילות - היא חוקית למהדרין. החשד נגד אדם רק בגלל שהוא מאוד עשיר, קשור לחוסר הפרגון הישראלי, בעיקר לאנשים מצליחים, וחבל שאין עוד כמה עשרות גאידמקים".

* למה הם חיים כאן, אם זו המציאות שאיתה הם מתמודדים?

"חלק גדול מהם לא רוצה או לא יכול לחיות ברוסיה או במדינות בריה"מ לשעבר. רוסיה היא לא אופציה מבחינתם, עקב חשש לחיים, עקב ארגונים יריבים. אלה אנשים שרואים את ישראל כמדינה שלהם, הם יהודים כמוני וכמוך, ואני לא חושב שמדינת ישראל צריכה 'להתלבש' עליהם בצורה כזו או אחרת, להכפיש את שמם, למנוע מהם זכויות בסיסיות של אזרח, ואחרי זה לבוא ולהגיד, 'מה אתם צריכים לחיות כאן?'"