פרשת תארי לטביה: מזכ"ל הסתדרות המורים לשעבר, אברהם בן-שבת, וסגנו הורשעו בקבלת שוחד

בית משפט השלום בתל-אביב הרשיע את מזכ"ל הסתדרות המורים לשעבר, אברהם בן-שבת, ואת סגנו, אורי גרומן, בעבירות של לקיחת שוחד וקבלת דבר במירמה, במסגרת פרשת תארי לטביה. השניים זוכו, מחמת הספק, מעבירות נוספות של שוחד וכן מירמה והפרת אמונים בתאגיד.

בן-שבת וגרומן הורשעו בקבלת שוחד מאברהם אבן-חן, מנכ"ל חברת מודום, שהיתה אחראית להפעלת שתי שלוחות של אוניברסיטאות זרות בישראל: ברלינגטון קולג' ולטביה. אבן-חן הורשע ב-2005 במתן שוחד לשורה של גורמים, ובהם בן-שבת וגרומן.

בכתב האישום נטען, שבן-שבת קיבל טובת הנאה בכך שאבן-חן איפשר לו לשלם באיחור רב עבור עלות התואר הראשון שלו בשלוחה, ולא לשלם (עד להתחלת החקירה בתיק) עבור התואר השני שלו. טובת ההנאה של גרומן התבטאה בכך שלמעט דמי הרשמה, גם הוא לא שילם כלל שכר לימוד עבור התואר הראשון שקיבל באמצעות מודום.

"שני הנאשמים היו מודעים לעובדת הפטור ו'שיתפו פעולה' בעניין זה עם אבן-חן", קבעה השופטת מרים דיסקין. "אבן-חן דאג שלא ידרשו מהם תשלום, אלא אם כן יציעו מיוזמתם לשלם, והנאשמים הפנימו מסר עקיף או ישיר זה ולא שילמו ו/או שילמו באיחור רב וניכר".

היא ציינה, שהסתדרות המורים מהווה "תאגיד המספק שירות לציבור", שלגביו הורחבה בחוק העונשין עבירת השוחד, ולכן בן-שבת וסגנו מהווים "עובדי ציבור" לצורך זה.

היא קבעה, שבן-שבת בוודאי היה מודע לחשיבות שמייחס אבן-חן להיותו מזכ"ל הסתדרות המורים. לבן-שבת ולגרומן היתה "היכולת בכוח ובפועל, מתוקף תפקידו וקשריו, להשפיע במישרין ובעקיפין על ציבור המורים - ציבור בוחריו - שהיה נתון השפעתו ולכוונו לבחור מוסד אקדמאי כזה או אחר".

"כאשר מדובר במוסד שמעבר לתכליתו האקדמית הוא בעל מטרות כלכליות ברורות מאליהן, מוסד ששירותיו נקנים או נרכשים בממון רב, ופרט להיותו תלמיד מן המניין אין לנאשם כל קשר אישי-חברי עם מפעיליו/מנהליו, הנחה בשיעור כזה היתה אמורה להדליק אצלו נורה אדומה ומהבהבת לגבי כשרותה, באופן שחייבו לא רק להציק ולהתעקש לשלם, עניין שכשלעצמו נמצא בעיניי בלתי סביר, אלא לעשות זאת בפועל, ולא להפסיק את הלימודים ולא להמשיך כאילו הכל תקין".

בן-שבת, הוסיפה השופטת, "חזר ונאחז באותם תירוצים מאולצים ומגוחכים בניסיונו להסביר מעל הדוכן את השינויים בגרסאותיו בהתייחס ל'שיהוי' או שמא נדייק, אי תשלום שכר הלימוד לתואר השני, גם לא לאחר קבלת התואר: פעם תלה את הקולר באבן-חן, ובנשימה אחת חזר בו ו'האשים' בשכחה את עיסוקיו הרבים ועומס עבודתו, וככל שהעמיק והאריך בהם כך הלך והסתבך בסבך שקריו ושקע בתוכם. סאת ההיתממות הוגדשה כשהנאשם האין לטעון כי למעשה מדובר ב'חוב' גרידא, שבדעתו עוד לפרוע".

חני ייני, מורה שניהלה את סניף חיפה של חברת מודום, זוכתה מכל האישומים שהוגשו נגדה - מתן שוחד וסיוע לקבלת דבר במירמה (הסדרת ההנחה לגרומן), ובעקבות זאת זוכו גם בן-שבת וגרומן מהאישומים שקיבלו ממנה שוחד.

בן-שבת וסגנו הואשמו עוד שקיבלו במירמה תארים מהשלוחות, לאחר שהגישו עבודות שמסרה להם ייני, ובזכות התארים קיבלו תוספות שכר מההסתדרות. לטענת המדינה, ייני מסרה את העבודות כשוחד, כדי שידאגו לקידום האינטרסים המקצועיים שלה, לאור רצונה להתמנות למנהלת בית ספר.

כאמור, ייני זוכתה מחמת הספק, משום שלא הוכח שהיתה מודעת לכוונתם של בן-שבת וסגנו להשתמש בעבודותיה, כמות שהן, במירמה לצורך השגת תואריהם.

השופטת דיסקין שוב התייחסה לשקריו של בן-שבת. "תקצר היריעה לתאר את שפע הגרסאות בהן נאחז בן-שבת כדי לחפות על מעשיו בנושא קבלת העבודות, חלקן מופרכות על פניהן, בדמות האשמות שווא ממש, טבולות בהכפשות והשחרת דמותה של ייני, ואחרות שזורות בכזבים וחצאי אמיתות, והכל במטרה להסיר מעל כתפיו את האחריות ולגלגלה לפתחה, או לפחות להפחית מחומרת מעשיו שלו".

בן-שבת וסגנו הורשעו גם בקבלת דבר במירמה, בכך שקיבלו את התארים ע"י הגשת עבודות שלא הם כתבו. (ת.פ. 7473/03).