הפעם הש.ג. לא אשם: ביהמ"ש ביטל הודאת שוטר מג"ב שנבחר להיות הש.ג. בפרשת ירי על מפגינים

לא בכל יום מחליט שופט לעכב מיוזמתו גזירת דין של נאשם, שהודה בעבירות המיוחסות לו. בהחלטה חריגה בנוף הפלילי, החליט שופט בית משפט השלום בירושלים, אלכסנדר רון, שלא להשלים עם תסמונת הש.ג. בה נתקל. באורח יוצא דופן, הוא תפס את תפקיד הסניגור וביטל הודאת נאשם שנבחר להיות הש.ג., למרות שלא נטען שזו ניתנה שלא באורח חופשי ומרצון.

וואהיל סבית, כיום חייל בקבע, שירת ב-2005 כשוטר מג"ב באזור גדר ההפרדה בכפר בילעין, שם מתקיימות הפגנות אלימות של פלשתינים ואנשי שמאל קיצוני נגד בניית גדר ההפרדה.

באחד הימים בו נערכה במקום הפגנה בלתי חוקית, ירה סבית לעבר אחד הפלשתינים, שלא סיכן את כוחות הביטחון, קליע ספוג שפגע ברגלו. כדי להצדיק את הירי ותוצאותיו, בדה מליבו גרסה כוזבת, לפיה הבחין בו מיידה אבנים ממרחק קצר לעבר השוטרים. על בסיס עדותו, הועמד הפלשתיני לדין בבית המשפט הצבאי ביהודה ונעצר למשך שבועיים.

תמיהות נוקבות

אלא שכעבור כמה ימים הוגשה לבית המשפט הצבאי קלטת המתעדת את האירוע, ממנה התברר שסבית שיקר בעדותו. בית המשפט הורה לשחרר את הפלשתיני, שהתלונן נגד סבית על עדות שקר. סבית הועמד לדין בשלום בירושלים, והודה בעבירות מירמה, הפרת אמונים ומסירת ידיעות כוזבות.

אלא שכאמור השופט אלכסנדר רון סירב ללכת בתלם בו הילכו הצדדים. "חומרה יתירה גלומה בפרשה זו", ציין. "יש מקום לתמיהות נוקבות, הן ביחס לדרך בה נחקרה הפרשה ע"י המחלקה לחקירת שוטרים, והן כלפי ההגנה שלא העלתה לדיון ולטיעון ספקות בלתי נמנעים רבים האופפים את הפרשה". רון העלה שמונה תמיהות מרכזיות בפרשה.

ראשית, ציין, כתב האישום מייחס את האירוע החמור כולו לסבית, ולו בלבד, תוך התעלמות מוחלטת מהתנהלות הפלוגה במסגרתה פעל, "משל היה הוא עבריין יחיד שהורה לעצמו היתר לירות קליע ספוג שפגע ברגלו של המתלונן, שעה שכל יתר הפלוגה ובראשה הדרג הפיקודי מקפידים להימנע מכל פגיעה במפגינים".

שנית, "לא בנקל ניתן לקבל את התיזה, שהתנהגה כל הפלוגה כחוק ורק הנאשם היה זה שירה", משום שאז היו מענישים את החייל ולא מעמידים לדין את הפלשתיני שנורה.

שלישית, הוסיף, בית המשפט הצבאי בעצמו התרשם ש"במקרה שלפנינו, המציאות עולה על כל דמיון". לתמיהותיו על הפרשה יש כדי לבסס את החשש שההתמקדות רק בסבית כמי שאחראי לכל הפרשה היא "משובשת לחלוטין ומדובר בעיוות דין היורד לשורש הודאת הנאשם".

תמיהה רביעית של השופט היתה, שגורמים צבאיים נוספים, ובהם סגן מפקד הפלוגה של סבית, העידו שמפגינים נוספים יידו אבנים והפרו את הסדר, וזאת בניגוד לעולה מקלטת האירוע. "להודעת הנאשם שביקשה להפליל את המתלונן היה, אפוא, שותף, וגם אם נתברר לאחר הצפייה באותו סרט שההודעה שקרית לכאורה, נושאים באחריות לדבר רבים נוספים, בכללם מפקדיו".

חמישית, מפקד הכוח "בכבודו ובעצמו" הורה להפעיל כוח סביר לביצוע המעצרים, לאחר שהמפגינים חצו את הקו האדום, מבחינתו. "אם לאחר זאת התברר בעקבות צפייה בסרט שלא היה השימוש בכוח מוצדק, וייתכן שכך, האם צודק שאת הדין על כך ייתן אך ורק אחרון הלוחמים?"

תמיהתו השישית נגעה לכך שאחד מעדי התביעה הוא סגן מפקד הפלוגה. אם ההוכחות היו מתקיימות, תהה השופט, האם הסמ"פ היה אומר את מה שהעיד בבית המשפט הצבאי (שמפגינים נוספים הפרו סדר) או שהיה מחזק את האמור בכתב האישום, לפיו "המפגינים שעמדו סמוך לגדר, לרבות המתלונן, הקפידו שלא לנקוט בפעולות אלימות, לא יידו אבנים או חפצים לעבר כוחות הביטחון ולא עשו דבר שהיה בו כדי לסכן את חייהם או שלומם של כוחות הביטחון או אחרים".

זרקור לדרג הפיקודי

באשר למפקד הכוח, "התמיהה גדולה אף יותר: משום מה, וכנראה רק לתביעה פתרונים, נעדר שמו כליל מרשימת עדי התביעה, ומדובר בדמות כה מרכזית שקשה לראות הכיצד, בהתנהלות ראויה, נמנעת היתה מבית המשפט האפשרות לשמוע את גרסתו.

"הרי מדובר בדרג הפיקודי הבכיר ביותר בזירה! ממה נפשך: אם היה בגרסתו כדי לתמוך בעמדת התביעה, לבטח היה שמו מתנוסס ברשימת עדי התביעה, וזה אינו המצב. ומנגד, אם אין בדבריו כדי לתמוך בגרסת התביעה, אפשרות הזוכה לחיזוק ברור מהאמור בעדותו שהונחה על שולחן בית המשפט הצבאי ביהודה, לפיה פרצו מפגינים את הקו האדום, וכי לא ראוי שיידע הנאשם ושיידע גם בית המשפט, שיש הודעה שכזו, ולא סתם, אלא ממפקד הכוח?!"

הבעיה השביעית עליה עמד השופט, נגעה לכך שבית המשפט הצבאי בעצמו ציין, ש"המציאות בקלטת שונה באופן תמוה, בלשון המעטה, מעדויות עדי התביעה ועולה ממנה צורך לבחון את התנהגות הכוח הצבאי שנכח במקום ואת השימוש שעשה באירוע בכוח הניתן לו מחד גיסא, ואת החשיבות בידיעת מגבלות הכוח ושימוש נכון בפקודות מאידך גיסא". בית המשפט שם אף ציין שישנן "עדויות" (בלשון רבים) שהפלילו את הפלשתיני המתלונן. לדברי השופט רון, "משמעות הדברים היא שיש להפנות את הזרקור לדרג הפיקודי, שכנראה כשל".

תמיהתו האחרונה של רון נגעה לדברים שכתב השופט הצבאי בהחלטתו: "לאחר מכן החלו הכוחות לירות על המפגינים באמצעים לפיזור הפגנות כדורי ספוג וגז מדמיע ואלו החלו לסגת לאחור. לדברי הכוחות, עקב יידוי אבנים, אולם אבנים אלו או יידוי אבנים לא נחזים בקלטת. כתוצאה מהירי נפגע הנאשם ברגלו נפל, קם, והחל ללכת בצליעה". השופט רון מציין, שלפי זה הרי שסבית לא היה היחיד שירה ובכלל מי ערב לכך שדווקא הכדורים שהוא ירה פגעו במתלונן?

כשל רחב

לדברי השופט רון, "התביעה עשתה את מלאכתה קלה והסתפקה בראשו של הנאשם. זאת, כשככל הנראה לא היה הוא אלא הדרג הזוטר בפרשה בה כשלה כל הפלוגה, ובראשה מפקדיה. הודאת הנאשם בכתב האישום גם היא ניתנה כלאחר יד, ככל הנראה על-רקע שיתוף פעולה בלתי מספק של הנאשם עם סניגורו" מטעם הסניגוריה הציבורית.

לדעתו, "הסתכלות רחבה על נסיבות ביצוע העבירה חיונית לעשיית הצדק, ולא אחת, אין מעידת השוטר, אלא ביטוי לכשל רחב. אילו נבחן היה מעצר המתלונן, בשעתו, בפרספקטיבה היחידתית כולה מלכתחילה, היתה חקירת פרשה חמורה זו כבר במקום אחר".

רון טרם הרשיע את סבית ולכן לא נדרש לבטל את הרשעתו. עם זאת, הוא דחה את הודאת הנאשם וביטל את קביעתו שסבית ביצע את המעשים המיוחסים לו. "ביטול הודאת האשם יחזיר את הפרשה לנקודה שלפני מתן תשובה לכתב האישום, בה רשאית התביעה לתקן את כתב האישום אף בלא קבלת רשות מבית המשפט. ראוי הדבר. התביעה תוכל, אפוא, לשקול כל עדכון במתכונת כתב האישום ותוכל לתקנו כמיטב שיקול דעתה, הכל - כדי לאפשר הליך ממצה ומלא בו ייתן הנאשם את הדין על מעשיו, אך זאת בהליך שיאפשר את בחינתם בפרספקטיבה של כלל הפלוגה".

הוא קבע את התיק לתזכורת לחודש יולי, כשעד אז ישקלו הצדדים את החלטתו. (ת.פ. 4124/05).