זמנך לא עבר

ציון 10

האינתיפאדה הראשונה פרצה בדצמבר 1987. אלבומו הראשון של אהוד בנאי, "אהוד בנאי והפליטים", יצא שבעה חודשים לפני כן, בחודש מאי. באלבום ניתן היה להרגיש את הקיפוח של הגזרות השונות ואת ההבנה וההקשבה של בנאי לסבל ולדיכוי, דבר שילווה אותו לאורך כל אלבומיו.

בנאי נולד ב-1953 וניסה בצעירותו לכתוב ולשיר, דבר שלא צלח לו. הוא נכשל בקבלה ל"ברירה הטבעית", נסע לנגן בחו"ל בתחנות רכבת תחתית, עבד כפועל בניין, כפועל במה ובכל דבר מזדמן. שיא הפריצה המוזיקלית שלו היה המילים ל"רכבת לילה לקהיר", בגיל 32.

ב-1987 נפל דבר, ותחת ידיו האמונות של יוסי אלפנט ז"ל, הוציא בנאי את אחד האלבומים הטובים ביותר שיצאו בישראל. יחד עם פליטי להקות ומועדונים שונים כגיל סמטנה, אלפנט, ז'ן ז'ק גולדברג ונעם זייד, "אהוד בנאי והפליטים" הפך לאבן דרך ברוק הישראלי וכעת, 21 שנה אחר-כך, הוא זוכה לעדנה במהדורה מחודשת.

במהדורה שני דיסקים: בראשון האלבום המקורי לאחר עריכה דיגיטלית וקליפ לשיר "זמנך עבר", ובשני הקלטה של הופעה חיה של אהוד בנאי והפליטים שנערכה בבית לסין ב-1988, ועוד הקלטות נדירות. בהמשך השנה צפוי להגיע לקולנוע "חייב לזוז - אהוד בנאי והפליטים", סרט תיעודי בבימויו של אבידע ליבני הכולל שיחות עומק עם בנאי וחבריו לאורך הדרך, בדומה לספרו "זוכר כמעט הכול", שבו מגולל בנאי את סיפוריו המרתקים.

"אהוד בנאי והפליטים" מהווה משהו שלא שמעו בישראל לפני כן. ניחוחות מזרחיים יחד עם רוק בריטי, רעש לצד שירי דרך וסממני דת. למשל, ב"ערבב את הטיח אחמד" בנאי מרגיש את הקרקע בוערת מתחת לרגליים עוד לפני שחשנו בזה כולנו. ב"עבודה שחורה" הוא מתייחס לכישלון של החברה הישראלית בקבלת העולים מאתיופיה.

השירים שזכו להשמעות רבות היו "עגל הזהב" ו"עיר מקלט". אבל האלבום כולו, המונה 10 פנינים, הוא דבר שגם בנאי, סביר להניח, יודע שהיה שווה לחכות עבורו 34 שנה. והנה עכשיו, 21 שנה אחרי, טוב עושים למוזיקה הישראלית כשמוציאים מהדורה מחודשת, כי כל מי שאוהב מוזיקה ישראלית, תרבות ישראלית, ומחובר למציאות הישראלית, צריך את האלבום הזה אצלו בבית.