יהושע סובול | מחזאי

הרבה לפני שחשב שיתפרנס ממילים, התעניין יהושע סובול, 69, מחזאי, סופר, פובליציסט ופזמונאי, בתחום הלוגיקה. הוא החליט להירשם ללימודי פילוסופיה באוניברסיטה, ומיד אחר כך עזב עם רעייתו עדנה את קיבוץ שמיר וטס לפריז ללימודי תואר שני בניתוח מערכות מידע במכללה הלאומית למדעי המחשב. מצויד בהכשרה האקדמית ובהמון אמביציה, חזר לשמיר והחליט למחשב את המטע. הוא גיבש תוכנית עבודה מפוארת, וכשחיפש עם מי לדבר עליה בקיבוץ, הבין שיוכל לנהל בעיקר דיאלוגים עם עצמו.

במקביל, בשביל הנשמה, פרסם סיפורים בעיתון. מישהו בתיאטרון חיפה שקרא אותם התעניין אם ירצה לכתוב מחזות לתיאטרון, וככה, כמעט במקרה, התפתחה הקריירה של אחד המחזאים והכותבים המשמעותיים בתרבות הישראלית. "עד היום", אומר סובול, "אני מודע לתועלת העצומה שלקחתי מהלוגיקה ומהמחשב בכתיבה. העליתי באוסטריה מחזה בשם 'אלמה', על הביוגרפיה של אלמה מאהלר, שניהלה מערכות יחסים עם שמונה מאהבים, ושבמהלכו מתרחשות חמש סצנות בחמישה חללים שונים בו-בזמן, והשחקנים נפרדים ונפגשים עם שחקנים אחרים כל הזמן".

סטארט אפ.

"שלא רשמנו עליו פטנט, אבל התוצאה הייתה להיט פרוע בכל אירופה. ייצרתי אותו יחד עם במאי מקומי על-פי הזמנה של הפסטיבל הווינאי, וישבנו מול דגם של חמש הבמות במהלך הכתיבה. הוא היה אומר לי, ב-A3 מתפנים שחקנים שבאים מ-B2 ו-5, וככה היינו בונים תרשים זרימה".

מחזאות מבוססת על חשיבה לוגית ומתמטית.

"נכון, וגם שעון פנימי מדויק, שמודד קצב וזמן".

בארץ לא הצלחת להעלות את "אלמה".

"רצינו להביא אותה לפסטיבל ישראל, וזה הוכשל".

היות שההפקה יקרה?

"לא רק, אף שהתקציב ענק. בווינה היא קיבלה חסות של חברות תעופה, דלק, תכשיטים, ושל העירייה".

הרפתקה כלכלית כבדה.

"לגמרי, ולכן לא סמכנו על הקהל שיכסה את ההוצאות. במקור הפסטיבל הפיק אותה ותקצב 12 הצגות. מההצגה השלישית התחילה רשימת המתנה, והוספנו 25 הצגות, וכשרשימות ההמתנה התארכו, המשכנו להריץ אותה".

לא תמיד אתה זה שיוזם את המחזה.

"יש פעמים שהתיאטרון מזמין אותו, ואז מתנהל דיאלוג עם המנהל האמנותי. כשאני הייתי מנהל אמנותי בתיאטרון חיפה, היו מביאים לגדליה בסר ולי מחזות, ואנחנו היינו בוחרים את אלה שהתאימו לנו".

כתיבת מחזה לוקחת זמן.

"חודשים".

כמה משלמים על תקופת הכתיבה?

"בארץ יש מקדמות, אבל הן כל-כך עלובות, 40-50 אלף שקלים, בתשלומים, שהן לא מכסות כלום. כשאתה כותב בלי הזמנה, אתה מקווה שאחרי תקופת התחקיר והכתיבה מישהו ירצה אותו".

אז למה לא להיות מחזאי בית של תיאטרון?

"כי אתה תלוי לגמרי במנהל האמנותי, שכפוף למנכ"ל, שכפוף למחלקת מינויים. אני רוצה שמחזות שלי ירוצו כמה שיותר, אבל אסור לחשב חישובים כלכליים מראש, כי זה מסרס את היצירתיות. אמנות היא כמו מדע טהור. רק בעקבות שיגעונות ואינטואיציות אפשר לגלות דברים מופלאים. יש יצירות שהיו במגירה עשרות שנים עד שגילו אותן".

חשיבה קצת נאיבית.

"אולי במבט ראשון. כשהבאתי את 'ליל העשרים' לחיפה, נתנו לה מקסימום 15 הצגות עם קהל של זקני הקיבוצים, והיא שטפה את הארץ. עם 'נפש יהודי' היה סיפור דומה. הציעו לי לגנוז ולשכוח. כשהעלנו אותו באופן ניסיוני, הוא תפס ופרץ לחו"ל".

יש לך "ביצים".

"לגמרי מהמקומות האלה".

אבל עד שהמחזות שלך תפסו, היית חייב להתפרנס.

"הייתי הכתב המקומי בחיפה של 'על המשמר' במשרה מלאה, לימדתי בסמינר הקיבוצים ובבית צבי".

והיום אתה חי מהתמלוגים?

"זה חלק מהעסק. יש שתיים-שלוש הצגות שרצות במקביל בכל מיני מקומות בעולם".

יצאת לחו"ל עם "נפש יהודי" ב-1983, ומאז עיקר הפרנסה בא משם.

"נכון. ו'גטו' יצא ב-1984 בארץ ובברלין, וזאת הייתה נקודת מפנה".

אתה מעורב בעסקים?

"יש לי רואה חשבון שמקבל את הדוחות מכל הסוכנים, אבל אני מעורב לגמרי. זה מורכב, אבל התרגלתי. אם אתה לוקח את זה ברצינות, כתיבה היא מקצוע".

אתה עובד על הפקה אוסטרית שתעלה ב-2009, וכותב מחזה על היהודי זיס, לגרמניה, שיעלה ב-2010.

"וגם על תסריט לסרט, ואני מלמד ב'מעלה' ובבית ספר למשחק של אבי מלכה".

ולניהול אתה לא מתגעגע.

"בתנאים שקיימים בארץ זו עבודה כפוית טובה".

אתה לא מתעייף לפעמים?

"אם היה לי מספיק זמן הייתי כותב יותר".

liat12@bezeqint.net

צרו איתנו קשר *5988