ביהמ"ש: הכלל ש"צומת מבטל תמרור" חל גם על תמרורי חניה

רמי צפדיה חנה ברחוב מוהליבר בעיר, שבנקודה מסוימת בו מוצב תמרור: "החניה מותרת לדיירים שרכבם נושא תווית דייר בלבד". מאחר שצפדיה חנה בהמשך הרחוב, אחרי צומת הרחובות מוהליבר-פיינברג, הוא טען שהצומת מבטל את התמרור. המדינה הסכימה שזהו אכן הכלל, אך טענה שאינו חל במקרה זה, משום שהצומת אינו מהווה מקור של בלבול או אי-הבנה, שכן אין גישה לרחוב מוהליבר מרחוב פיינברג.

לטענתה, רחוב פיינברג הוא חד-סטרי וניתן להיכנס אליו מרחוב מוהליבר בלבד, ומשכך ציבור הנוהגים הנוסע במוהליבר חייב לחלוף על פני התמרור והוא נחשף לאיסור החניה.

נקודת תפנית

השופטת ד"ר איריס סורוקר ציינה שלתמרורים שונים טווח תחולה שונה. תמרורי אזהרה, המתייחסים בדרך כלל למכשול או לשינוי בדרך ("כביש משובש", "עקומה חדה שמאלה"), מוצבים בדרך כלל כ-150 מטר לפני המכשול/שינוי. לעומתם, תמרורי הוריה המטילים איסורים שונים ("אסורה הכניסה", "אסורה הפניה שמאלה") חלים לגבי "הדרך שלפניך" ותוקפם הוא בדרך כלל עד לצומת הקרוב או עד לתמרור המבטל את האיסור, אם הוצב לפני הצומת.

תמרור חניה משתייך לקבוצת תמרורי המודיעין, נועד להודיע על "חניה לכלי רכב", ומקום הצבתו הוא "מצידה הימני או השמאלי של הדרך או בכניסה לחניון". אמנם לצידו לא מופיעה הוראה התוחמת את טווח תחולתו, ציינה סורוקר, אולם ברור שהוא נועד ל"דרך" שבה מדובר. "דרך", לעניין זה, מסתיימת בצומת רחובות.

"מטרת התמרור היא לכוון התנהגות של הנוהגים בדרכים, באופן פשוט וחד", פסקה השופטת. "מבחינת הנוהג הסביר, צומת משנה את תוואי הדרך והוא מהווה נקודת תפנית. אמנם במקרה דנא לא ניתן להיכנס אל רחוב התמרור (מוהליבר) מהרחוב שבצומת (פיינברג)".

עם זאת, "הנוסעים ברחוב מוהליבר רשאים להניח, כי ה'דרך' אליה כוון התמרור האוסר מסתיימת עם הצומת. קביעה כזו גודרת בבירור את מרחב ה'דרך' ומונעת עמימות". היא הדגישה, ש"צומת" אינו בהכרח מפגש רחובות ארבע-כיווני, אלא כולל גם הסתעפות חד-סטרית.

סורוקר הביאה תימוכין לפסיקתה מכך שהכלל "צומת מבטל איסור" חל גם בתמרורי איסור עצירה ובתמרורי מהירות: אלה מתבטלים בצומת או בתמרור חדש שהוצב לפניו. (עמ"ק 4308/07).