אושרה ייצוגית ב-40 מיליון שקל נגד לאומי בגין עמלת פירעון מוקדם בהלוואות לדיור

התביעה הוגשה על-ידי לידיה והרצל רחמן בעילה של אי מילוי הנחיה 454 להוראות המפקח על הבנקים של היעדר גילוי נאות לגבי העמלה. התובעים ביקשו, באמצעות עוה"ד יצחק אבירם ונועם שכנר, לחייב את הבנק להשיב את העמלה שנגבתה שלא כדין. הבנק טען כי רוב הלקוחות לא חויבו בעמלת פירעון מוקדם, ולכן לא הוכח קיומה של קבוצה הומוגנית שגודלה ומאפייניה מצדיקים הגשת תביעה ייצוגית.

היעדר גילוי נאות

השופטת ד"ר דרורה פלפל קבעה כי התמלאו כל התנאים שדורש החוק לצורך ניהול התביעה כתביעה ייצוגית, וכי התביעה נשענת על עילה ראויה ומבוססת.

לדבריה, ההערכה הכמותית של הקבוצה המיוצגת באלפי לווים הינה סבירה וכן יש להתחשב בהיקף הגבוה של האשראי.

עוד ציינה השופטת כי בהתחשב בעילת התביעה, שעניינה אי מילוי הוראות המפקח על הבנקים, אין צורך בקשר סיבתי בין היעדר גילוי נאות לנזק שנגרם, אלא יש צורך בנזק ובפעולה שגרמה לו. במקרה הנדון, קבעה, הפעולה שגרמה לנזק הנטען היא היעדר הגילוי אודות גביית עמלת הפירעון המוקדם.

השופטת ציינה כי קיימת אפשרות שגובה הנזק הוא בגובה העמלה שנגבתה ללא הודעה מוקדמת. לדבריה, למרות שגובה הנזק של כל לקוח הוא שונה, הדרך לחישובו פשוטה וניתן להוכחה בקלות.

השופטת גם ציינה כי לא היה גילוי נאות על-ידי עובדי הבנק של התנאים החלים על פירעון מוקדם של הלוואה לדיור. זאת, כיוון שהנושא לא נזכר במסמכים הסטנדרטים של הבנק, וכיום הדבר שונה ומסמכי הבנק תוקנו בהתאמה.

השופטת הוסיפה כי לאחר שינוי חוק התובענות הייצוגיות נראה כי סיכויי הצלחת התביעה סבירים, כיוון שלא קיימת יותר ההנחיה שיש צורך בעילת תביעה ייחודית לפי חוק הבנקאות (שירות ללקוח), אלא כל עניין שבו מעורב למעשה בנקאי, ניתן לתבוע לפיו. (ת.א. 2370/02).