"התושבים הערבים מקבלים מענקי סיוע פי 3 מגודלם באוכלוסייה" - כך אמר הבוקר (ד') מאיר שטרית, שר הפנים, בהתייחסו לסוגיית המשבר ברשויות המקומיות. שטרית, שאמר את הדברים במסגרת פורום קיסריה להתוויית מדיניות כלכלית לאומית של המכון הישראלי לדמוקרטיה המתקיים השנה באילת, ציין כי שיעור גביית המסים של הרשויות הערביות נמוך פי 4 משיעור הגבייה ברשויות היהודיות.
לדבריו, הוקמה ועדה חדשה במקומה של ועדת סוארי לקביעת נוסחת חישוב מענק האיזון לרשויות המקומיות החל ב-2009. "עשינו תוכנית, הכוללת את הסקטור הערבי, בה נגיע לגבייה של 85%, כולל אחריות אישית של ראש הרשות והגזבר". עוד ציין שטרית, כי "הרוב המקומות בהם מינינו ועדות קרואות, השינוי היה דרסטי".
מספר הרשויות המקומיות הערביות שבהן הולן שכר בשנים 2004-2006 היה גבוה לעומת מספרן של הרשויות היהודיות שעשו כן, כך עולה מנתוני מחקר שהציג הבוקר פרופ' אבי בן בסט מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית. "אם הרשות מצויה בבעיות כדאי לה להיות מסווגת כרשות הנמצאת בתוכנית הבראה", בשל הסיוע לה הרשות זוכה, אולם לדבריו, הדבר מהווה אינדיקציה למשבר ברשויות המקומיות.
נתונים נוספים שעולים ממחקרו של בן בסט, מצביעים על כך שיחס החוב לכלל ההכנסות של הרשות המקומית מצביע על פראבולה באשר לגובה החוב לפי אשכולות כלכליים-חברתיים: ככל שמצבה החברתי-כלכלי של הרשות נמוך יותר, היא תוכל לגייס פחות חוב מהערכת הבנקאית ולכן היקף החוב שלה יירד; ככל שמצבה טוב יותר - הכנסותיה גבוהות יותר ולא תזדקק לסיוע כלכלי-חברתי - ומכאן, שהרשויות שבהן נמצא יחס החוב הגבוה ביותר משויכות לאשכולות הממוקמות במרכז הסקאלה.
הסבר למשבר הכלכלי ברשויות המקומיות נובע מהעובדה שחלק ממענקי האיזון מותנה בפרמטרים כלכליים היוצר בעקיפין עידוד לרשות להגיע למצב כלכלי קשה יותר ובכך לעמוד בקריטריונים המזכים בסיוע גדול יותר. דבר זה משפיע ישירות על גובה ההוצאה לחינוך (בממוצע לנפש) ברשויות, ומעמיק את הפערים החברתיים בצורה זו. היבט נוסף בו הדבר בא לידי ביטוי בהוצאה הממשלתית למטופל בלשכות לשירותים חברתיים. כיוון שגם כאן המימון מפוצל בין השלטון המקומי לבין הרשות המקומית, עשוי להיווצר עודפים בקרב השלטון המקומי - שיופנו לתמיכה לשכבות חזקות יותר, ציין בן-בסט.
בן בסט קרא להקצאה של כלל תקציב החינוך הממשלתי והעצמי על בסיס פרמטרים כלכליים חברתיים של התלמידים ברוח ועדת דברת. כן ביקש לצמצם את ההתניה בין ההקצאה הממשלתית לרווחה לבין שיעור ההשתתפות של הרשות המקומית. שיעור ההשתתפות של היישוב יהיה גבוה יותר ככל שרמתו הכלכלית-החברתית גבוהה יותר.
המלצות נוספות של המחקר כוללות הגדלת מענק האיזון לרמה המתחייבת מנוסחת גדיש, עליה הוחלט ב-2004; להתנות חלק מהתוספת למענק האיזון בהגדלת שיעור הגבייה העצמי; לצמצם את מענק האיזון למועצות האזוריות ביתרה להגדלת מענק האיזון לרשויות האחרות. "המועצות האזוריות לא צריכות ליהנות מסיוע בהיקף כזה ויש לקצץ להן ממנו לטובת הרשויות המקומיות", סיכם. נציין, כי גודל מענקי האיזון נמצא במגמת ירידה, וירד מ-3.7 מיליארד שקל ב-2000 ל-2.8 מיליארד שקל.
לדברי ד"ר מומי כהן מביה"ס למדיניות ציבורית וממשל באוניברסיטה העברית, הגודל של יישוב קטן להיקלע למשבר אינו משמעותי מבחינת השפעתו על הסיכוי כי היישוב ייכנס למשבר. "אנחנו מחליטים להותיר את ההחלטה על איחוד רשויות לתושבים, ורק בהסכמתם ולא לכפות אותם". מסקנה נוספת, לדבריו, היא ביטול הסיוע המותנה על פי גודל הרשות, שכן הנותנים שהציג מראים ישראל נמצאת במקום ממוצע בעולם ביחס לשיעור הרשויות הקטנות שלה, וביטול ההתניה הזו יסייע לסגירת פערים חברתיים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
