הולך נגד הריח

מוצרים המבטיחים נשימה ריחנית מוכרים במיליארדי דולרים, אולם רובם רק ממסכים את ריח הפה הטבעי לזמן קצר ולא ממש פותרים את הבעיה. שמירה על היגיינת פה נכונה יכולה לעזור, אך אינה פתרון מלא לכל מקרי הריח הרע מן הפה, ובוודאי שלא תוכל לעזור למי שמעוניין לאכול בצל או שום או נקניק איכותי באמצע היום, לכן כדאי להכיר את המקורות המגוונים של הבעיה ולנסות לטפל בה מן השורש, בנוסף למיסוך. כמו כן, לעתים הריח הרע מעיד על בעיה חמורה יותר והוא לא יעזוב אתכם עד שהבעיה תיפתר.

הסיבה הנפוצה ביותר להיווצרות ריח רע מן הפה (או בעברית תקנית - באשת הפה) היא מזון. ישנן שתי צורות שבהן מזון יכול לגרום לנשימתנו להיות ריחנית. האחת היא הצטברות של המזון בתוך חלל הפה. אם הפה הוא אינו מנוקה כהלכה, או בין צחצוחים, המזון מתחיל להתפרק ולשחרר ארומה לא נעימה של אוכל בשלבי פירוק מתקדמים.

את הסוג הזה של הריח ניתן, כאמור, לפתור באמצעות ניקוי המזון מן הפה מיד אחרי הארוחה, אך יש גם ריח פה שצחצוח מיידי של השיניים לא יעביר אותו - למשל ריח של בצל, שום, גבינות מסוימות ואפילו סמל רעננות כמו מיץ תפוזים. הריח הזה נוצר אחרי שהמזון נבלע והתפרק. שמנים ריחניים מסוימים שהיו אגורים בו מופקים על-ידי מערכת העיכול ונספגים במחזור הדם, אשר מביא אותם אל הריאות, במטרה כי ינוקו מן הגוף על-ידי הנשימה. הם אכן מנוקים ממנו, לתוך האף של הסובבים. בצל ושום יכולים להשפיע על הנשימה גם 72 שעות אחרי שנאכלו, עד שהם מנוקים לחלוטין ממערכת העיכול.

לעתים הבעיה היא אכן בתוך הפה, אבל לא קשורה למזון. בפה, כמו בכל הגוף, מתים תאים כל הזמן ואחרים צומחים במקומם. תאים מתים שהצטברו על הלשון, הלחיים והחניכיים נשטפים מן הפה על-ידי הרוק. רבים אינם מסתפקים בכך ומצחצחים גם את הלשון כחלק מתהליך צחצוח השיניים הקבוע שלהם.

בנוסף לאוכל הנרקב בהדרגה שתואר לעיל, היגיינה לא טובה יכולה לגרום להצטברות של שכבת חיידקים על גבי השיניים. החיידקים מעכלים בהדרגה את החניכיים לעתים עד כדי היווצרות כיסי אוויר בין החניכיים לשיניים, שגם בהם החיידקים יכולים להסתתר. המצב של שיניים טבעיות הוא עוד טוב יחסית - שיניים תותבות מסובכות יותר לניקוי ולעתים צוברות שכבת חיידקים ריחנית. אם הן אינן מתאימות לפה, נוצרים שוב כיסים מועדים לחיידקים.

פתחון פה

לעתים אנחנו עושים הכל בסדר - אוכלים נכון ומצחצחים, ובכל זאת הנשימה מבאישה. למשל, כשאין תנועה של רוק, החיידקים אינם נשטפים במהירות מספקת - זוהי למשל הסיבה לכך שאנחנו סובלים מריח רע מן הפה מיד עם התעוררותנו בבוקר. הבעיה הזו יכולה להימשך כל היום אצל מי שאין לו הרבה רוק, למשל מי שישן בפה פתוח או מי שסובל מ"פה יבש" מסיבות שונות - עישון, תרופות מסוימות או חסימה בדרכי הרוק.

רוב המקרים של ריח פה נגרמים מן הסיבות הללו, אולם לעתים הריח הרע מסתיר בעיה חמורה יותר. כך למשל, זיהום בריאות גורם לכך שלאוויר הנשאף יש ריח רע מאוד של ריקבון. בעיות בכליות יכולות לגרום לריח חמור של אוריאה, כשל בכבד גורם לריח המתואר כ"ריח של דגים" ואילו לחולי סוכרת יש לעתים ריח "פירותי". צרבת גורמת גם היא לריח רע שעדיין לא נמצא לו מקביל בעולם המזונות.

התקלה לא חייבת להיות מחלה פנימית חמורה. לעתים מספיקה דלקת בסינוסים לשנות את הרכב האוויר הננשף. זאת, משום שהליחה מן האף מחלחלת לחלל הפה. זיהומים בגרון או בריאות הם חשודים נוספים. נהוג לספר גם על ילדים שהחלו להסריח והסתבר כי התמקם להם חפץ בתוך האף - אגוז או מחק של עיפרון. הסיבה לריח היא לאו דווקא הריקבון של האגוז עצמו, אלא הליחה אותה מייצר האף כדי לשחרר את החפץ התקוע.

שני גורמים נוספים לריח רע מן הפה הם עישון ודיאטות חריפות. לעשן הנאגר בפה ריח רע בפני עצמו, כשבנוסף הוא גורם לייבוש הפה ולנסיגת חניכיים. דיאטות עתירות חלבונים וכן דיאטה המאופיינת בצום גורמים לתהליכי פירוק שומנים המשחררים חומרים ריחניים בשם קטונים אל הריאות.

ישנם מקרים בהם אדם מאמין שנשימתו היא בעלת ריח רע - אף שאין הדבר נכון. זוהי הפרעה נפשית נדירה יחסית ממשפחת האובססיות. האדם יריח את נשימתו שוב ושוב, אך גם משלא יריח כל ניחוח בעייתי, יהיה משוכנע שכולם מריחים את הבעיה מלבדו ובסך הכל מסתירים ממנו את עובדות החיים המביכות. הסובלים מבעיה זו הם בדרך-כלל אובססיביים להיגיינת הפה, מצחצחים שיניים ומעבירים ביניהן חוט דנטלי עשרות פעמים ביום, ובכל זאת נמנעים מנשימה בקרבת אפו של אדם אחר. ניתן לטפל בבעיה באמצעות טיפול פסיכולוגי.

על טעם ועל ריח

אחת מן הדרכים לאבחן את המקור לריח הפה היא - להריח אותו. רופאים העוסקים בתחום מורגלים בשאיפת אוויר מהביל מפה של מטופלים כדי לקבוע אם החומר הריחני בו הוא מזון רקוב, פעילות חיידקים בפה או כל גורם אחר. כאשר אתם ניגשים לרופא לאבחון מקור הריח הרע, חשוב לא לצחצח שיניים או ליטול מטהרי נשימה, כדי שהרופא יוכל להריח אתכם. אחרי הרחרוח, המשך האבחון והטיפול יכלול בדרך-כלל בדיקה מעמיקה של הפה עצמו.

אם אתם חושדים שלכם עצמכם יש ריח פה, ישנן כמה דרכים שבהן אתם יכולים לנקוט כדי לבדוק זאת: יריקה לתוך כלי סגור והרחת הרוק, ליקוק גב היד והרחת הרוק או הרחת חוט דנטלי לאחר העברתו בין השיניים. הבעיה היא שלאנשים יש נטייה לשיפוטיות יתר כלפי ריח הרוק שלהם והם נוטים לחשוב שהמצב חמור מכפי שהוא באמת. לכן עדיף פשוט לשאול אדם שאתם קרובים אליו. יש מי שמאמינים כי יש להם ריח רע מן הפה מכיוון שיש להם טעם רע בפה. הטעם הוא אולי בעיה בפני עצמה, אך אין בו בדרך כלל כדי להעיד גם על ריח רע. *

יועץ למדור: ד"ר אבי וינר, מנהל המכון לרפואה תעסוקתית וסביבתית במרכז הרפואי רמב"ם