העליון אישר חיוב של עו"ד בהוצאות אישיות: "שכח את מקצועו ודימה עצמו כתגרן בשוק"

עורכי הדין, המייצגים את שולחם בפני בית המשפט, מחויבים לייצגו במסירות וללא מורא, מצד אחד, ולנהוג כבוד בבית המשפט ולתרום ליעילות הדיון, מצד שני. לצד היותו המייצג של הלקוח, עורך הדין הוא גם "קצין בית המשפט". פסק-דין, שיצא הבוקר תחת ידיו של בית המשפט העליון, מצביע על כך, שעו"ד אריאל עטרי אכן ייצג את לקוחו ללא מורא (בכלל), אך "שכח" את הצד השני של המטבע. הדבר עלה לו בחיוב בהוצאות אישיות.

עטרי שימש סניגור במשפט פלילי, שהתנהל בפני בית המשפט המחוזי בירושלים. בהחלטתה לחייבו בתשלום הוצאות אישיות, בשיעור 5,000 שקל, תיארה אותו השופטת חנה בן-עמי כמי שלא בחל באמצעים לחבל בכל אפשרות לקדם את שמיעתו ובירורו באופן מסודר וענייני של המשפט. לאחר שהתייצב באיחור לדיון הוכחות, כבר בשעה שחקירת העדים החלה, ביקש עטרי למסור "הודעה בעל-פה" ובמסגרתה לבקש את ביטול הדיון, שכבר היה בעיצומו. לאחר שבן-עמי הזכירה לו את החלטתה, שלפיה לא יישמעו הודעות בעל-פה, סירב עטרי לחדול מדבריו ולשבת במקומו. גם "איום" בחיוב בהוצאות אישיות או בהבאת העניין בפני לשכת עורכי הדין לא "הרגיע" את עטרי, אשר התרצה רק לאחר חילופי דברים נוספים.

אלא שבכך לא נסתיימה ההתנצחות שבין עטרי לבין בית המשפט. הוא התרעם על כך, שבן-עמי הגבילה את משכה של החקירה הנגדית, שהוא ערך לעד. לפיכך, החליט לחדול ממנה. הדבר הוביל לחילופי דברים נוספים בינו לבין בן-עמי. שוב סירב עטרי להתיישב במקומו, ושב וניסה לשאת דברים. הגיעו הדברים לידי כך, שבן-עמי חייבה אותו בהוצאות אישיות. גם דבר זה לא "הרגיע" את עטרי ועבר עוד זמן עד שהוא חדל מדבריו.

עטרי ערער על חיובו בתשלום הוצאות אישיות. הוא טען, כי לא נתקיימו הנסיבות המיוחדות, המצדיקות זאת. ערעורו נדחה עתה על-ידי בית המשפט העליון. "הסמכות לחייב את עורך הדין, המופיע בבית המשפט מטעם שולחו, בהוצאות אישיות הינה סמכות 'טבועה', הנובעת מהצורך כי בית המשפט ינהל את הדיון באורח תקין ויעיל. ככזו, נקבע כי על השימוש בה להיעשות בנסיבות מיוחדות בלבד, תוך נקיטת זהירות ומתינות", פתח השופט סלים ג'ובראן את דיונו. את התנהלותו של עו"ד עטרי הוא ראה ככזו, שלא ניתן או ראוי לעבור עליה לסדר היום.

שמירה על כבוד בית המשפט

"דומה שהמערער שכח את מקצועו ואת מקומו, ודימה עצמו כתגרן בשוק הבא במקח וממכר עם העוברים והשבים", קבע. הוא הוסיף וקבע, כי לא זו בלבד שההתנצחויות, בהן נקט עטרי מול בית המשפט, אינן עולות בקנה אחד עם ההתנהגות, הנדרשת מעורך-דין או מכל אדם, המצוי בפני בית המשפט, אלא שיש בהן גם כדי לפגוע, בצורה משמעותית, בהתנהלות הדיון. ג'ובראן הזכיר, כי עורך-דין אינו רשאי לנהל "שיג ושיח" או "דיאלוג" עם בית המשפט, וכי את מחאתו על החלטות, עליו להביע באמצעות "הכלים המסורים לו בסדרי הדין" (ערעור, בקשה לפסילת שופט, תלונה לנציבת תלונות הציבור על שופטים וכו'). "אין לקבל את הדרך בה בחר המערער, ויש אך לקוות שיימנע ממנה בעתיד", המשיך.

"אני תקווה כי המערער ישכיל להימנע בעתיד מלנהל דין ודברים מסוג זה עם בית המשפט ויתנצח עמו שלא לצורך, ויתמיד אך ורק במילוי תפקידו כבא כוחו של לקוחו. זאת, מבלי שהדבר יגרע כהוא זה מרצונו ויכולתו להגן על לקוחו ועל זכויותיו, על פי כל דין. דווקא בשמירה על כבודו של בית המשפט ועל כבודו שלו עצמו כעורך דין, ייטיב המערער לקדם את עניינו של לקוחו, ויעניק לו שירות ראוי", סיכם ג'ובראן.

השופטים אליקים רובינשטיין ואדמונד לוי הסכימו עמו. רובינשטיין הוסיף והזכיר את זאת, ש"דברי חכמים בנחת נשמעים". הוא הזכיר גם, שלעורכי הדין, לא פחות מאשר לבית המשפט, עניין בראיה רחבה, כי המשפטים יתנהלו בכבוד. "כבודו של בית המשפט הוא גם כבודם שלהם וכבוד לקוחותיהם, ורוב מילים אך למותר". (ע"א 5090/07).