רשימת השירים באלבום החדש של קורין אלאל שיצא ביום שישי לחנויות, מוצגת באופן המזכיר סרגל זמן - במקום מלמעלה למטה כמקובל, מופיעים שמות השירים, מספרם, ומשכם בדקות, על הכריכה האחורית, מימין לשמאל.
סרגל הזמן, העובדה שחלפו ארבע שנים מאז הוציאה אלבום חדש ("הכחול של השמיים" שלא זכה להצלחה מסחררת), ושבשנים שחלפו מאז המעיטה מאד בהופעות חיות, מייצרים ציפייה שמ"פשוט כל-כך", תעלה ותבוא קורין אחרת, חדשה. הציפייה הזאת מתעצמת מהתבוננות בחוברת המלווה את הדיסק הצבועה בצבעי גלידה, ומקושטת בתמונות משפחה וחיי נישואין באושר, בניגוד למראה הקשוח והמחוספס שעלה מאלבומיה הקודמים. ובכן זה לא קורה.
האלבום נפתח ב"קורים דברים" שהלחינה אלאל, כמו את כל 12 השירים בדיסק, ושאת מילותיו חיברה אגי משעול, בין המוכשרות מהמשוררות בנות-זמננו. השיר הוא תהייה מודרנית על תכלית החיים ותוכנם ("זה לא שלא קורים דברים, פעם שרתי כמו ציפור, עכשיו אני עוסק זעיר"), בשילוב מחאה פוליטית ("עורב קורא עלי 'סרק' ומברווז לי את העור"), באמצעות ערוץ מוזיקלי עליז ואופטימי. בכך הוא מזכיר מבחינת הגישה את "ארץ קטנה" וחבריו, מהאלבום אנטרקטיקה (1989) המצוין.
חמישה שירים של משעול בדיסק ואי אפשר שלא להתפעל מהאינטליגנציה המוזיקלית של אלאל, המתבטאת בטיפול בהם. היא נוטלת שירה, לא מחורזת, חסרת משקל ובשפה לא יומיומית ("התפזר ממנו נחיל הפטפוטים, ותפחת הזלעפה"), ומקימה ממנה שירים תקשורתיים להפליא, הנישאים על-גבי מלודיה קליטה ולא דביקה, המחוברת היטב למסר ולתוכן. דוגמה מקסימה ליכולת התרגום של אלאל לשפה מוזיקלית הוא העיבוד ל"קשה לה", שיר לעג חמלני למרחמים על עצמם - דוגרים על צערם כמו על ביצת זהב, כלשון המשוררת משעול. בפזמון החוזר הופך "קשה לה", לשירת "לה לה לה", המחדדת את האירוניה שבמצב הצבירה הפולני.
כמבצעת, מצליחה אלאל, הגם שהיא מצוידת במיצרד-קולי יותר מאשר במינעד, להגיש מוצר מוזיקלי מעניין, גם בפזמון, שמילותיו בנאליות ולחנו אינו מתוחכם (עד סוף אפריל). לדבר תורמים העיבודים המצוינים, ועל כך מגיע הקרדיט לאלי סורני. שיתוף הפעולה עם הפזמונאית מירי פיינגבויים, השיג יצירות חביבות כגון "ארץ קדושה" שנדמה כמתכתב עם שיר "המרדף" של ירון לונדון, והוא מוצר קליט שנעים להצטרף אליו כשהוא מתנגן באוטו. הקשר ארוך השנים והפורה עם מאיר גולדברג, הוליד את השיר "תרנגול" שנדחק, כנראה בצדק, לרצועה 11 - מוצר ללא רבב, אך דוגמה מובהקת לדריכה במקום - עוד מאותו הדבר בדיוק.
"פשוט כל כך" הוא פשוט עוד דיסק של קורין אלאל: למי שאוהב את קולה, את עיבודיה העשירים, ואת הבנת הנקרא העמוקה שלה, הניכרות בכל ביצוע של כל שיר ושיר שלה, מזומנת חוויה נעימה, מלהיבה במידה, אך שגורה ומוכרת.
והערה לעושים במלאכת עטיפות הדיסקים:
החוברת המצורפת מעוצבת למשעי ונעימה למראה, אך הבה ניזכר במטרתה: לספק מידע נחוץ למאזין. מילות השירים מופיעות בפונט זעיר ולא פעם על רקע שמקשה את הקריאה (בהיר על בהיר). בעמוד השירים "ארץ קדושה" ו"דוגית" אי אפשר לדעת למי לשייך את הקרדיטים, ומספרי השירים נעלמו כליל מהעמודים הפנימיים, כך שכדי להגיע לשיר מסוים, צריך לחזור לכריכה ולחפש אותו ברשימה (בתקווה שזכרת את שמו). תשומת לב לאלה, חשובה יותר מההקפדה הניכרת ברשימת היוצרים, שבה מופיעות גם מעצבות הבגדים והמאפרת. אמנם עונת מעבר בפתח, אבל מדובר בדיסק ולא בקטלוג אופנה. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
