בתחילת השבוע חתכה אלפא רומיאו את המחיר של "מכונית הדגל" הישראלית שלה, האלפא 159, בקרוב ל-80 אלף שקל והציבה אותה בקבוצת שווי שימוש 5. הצעד יוצא הדופן, שבו נקטה השנה גם יבואנית וולבו, עשוי ללמד על המצב הנוכחי של שוק הרכב הישראלי בכלל ושל פלח שוק רכבי היוקרה בפרט.
עד לאחרונה התפצל השוק בין שני סגמנטים שיווקיים ברורים. באחד ניצבו דגמי "לחם וחמאה" - משפחתיות, מכוניות סופר-מיני, מכוניות מנהלים וכו' - שמוצבו ותומחרו על-ידי היבואנים כדי להשתייך במדויק לקבוצות שווי השימוש הנפוצות של שוק הליסינג הישראלי. בסגמנט השני ניצבו דגמי היוקרה ורכבי הנישה, שפנו ללקוחות פרטיים ושיחקו במגרש עם חוקים שונים.
אבל בשנה האחרונה מתחילה התמונה להשתנות. המיתון הסמוי במשק פוגע כיום במכירות הרכב החדש ללקוחות הפרטיים, ומכווץ את המכירות גם בשוק רכבי היוקרה ה"בינוניים" בטווח המחירים של 190-400 אלף שקל. לכך יש להוסיף את הלחץ התחרותי מכיוון הייבוא האישי הזול. כתוצאה נאלצים גם יבואני מותגי היוקרה להעניק הנחות "סקטוריאליות" עמוקות על מנת להיכנס לזירת הליסינג.
מבחינת המשווקים, מי שעדיין נותר חסין, פחות או יותר, הם צרכני "דגמי הראווה" הספורטיביים, ששום מיתון לא יכול לפגוע בשגרה שלהם. עבור פלח זה מייעדת אלפא את מכונית הספורט קופה "בררה" (BRERA).
המכונית החלה את דרכה לפני כחמש שנים כדגם תצוגה מרהיב, וגם בגרסה הסדרתית שלה, שיצאה לשוק לפני כשנתיים, היא עדיין מצליחה להתבלט. את עיקר האפקט החזותי שלה יוצרים פרופיל הצד דמוי הקליע והזנב המרהיב, אם כי גם החרטום המלוטש מצליח לגרות את הסקרנות.
אלו אמנם לא הקווים הקלאסיים של המותג אבל הם עדיין יוצרים סנסציה. בנסיעת המבחן המקומית שלנו נאלצנו לא אחת לנגב את החלונות, כדי שנוכל להשקיף בבטחה מבעד לעשרות טביעות האצבע הדביקות שכיסו אותם.
מרגישים איטליה באוויר
תא הנוסעים משלב חוויה חושנית איטלקית קלאסית עם עדכניות טכנולוגית של המאה ה-21. לוח המחוונים העגול מעלה בזיכרון את האלפא GTV הזכורה לטוב והוא זוכה לתמיכה משעוני עזר אנלוגיים עגולים וקטנים, שמותקנים על הקונסול המרכזי לצד הנהג. הכיתוב עליהם, בשפת ארץ המקור, אומר בפשטות "שמן" (OLIO), "מים" (AQUA) וכדומה, אבל באיטלקית זה נשמע כמו שירה. מי שאינו חובב קלאסיקה ימצא נחמה בשלל צגי המידע האלקטרוניים, שפזורים בינות למחוונים האנלוגיים.
הכניסה למושב הנהג מעט מוזרה אבל מי שהצליח לעמוד במשימה ימצא שהנדסת האנוש של הבררה מוקפדת מאוד. הדוושות ממוקמות היטב, מושבי הספורט הקדמיים נוחים להפליא ואת תנוחת הנהיגה ניתן לכוונן בכל זווית אפשרית.
המושב האחורי הוכנס כנראה מטעמים סנטימנטליים. יש צורך בגמישות של נערת גומי כדי להשתחל אליו, וגם אז מרווח הראש והרגליים מתאימים בעיקר לילדים או לסלי קניות. גם תא המטען הוקרב על מזבח העיצוב והוא מציע 300 ליטר בלבד ופתח הטענה צר. קיפול המושב האחורי מכפיל את נפח ההטענה ל-600 ליטר ומגדיל את השימושיות היומיומית.
הבררה, כמו האלפא 159, היא תוצר של הרומן הקצר בין ג'נרל מוטורס לקבוצת פיאט, שבמסגרתו זכו האיטלקים לחלוק עם חטיבת אופל את פלטפורמת המשפחתית הגדולה "וקטרה", ומהנדסים גרמנים השתתפו בפיתוח משותף של כלי הרכב. המגע הייקי בולט באיכות הייצור והגימור הגבוהה והמוצקה של הבררה והוא בולט גם על הכביש.
מי שמצפה לקבל שלדה איטלקית קלילה וטמפרמנטית באלפא הספורטיבית הזאת, יצטרך להתאים מחדש את הציפיות. המכונית מרגישה על הכביש כמו מכונית GT גרמנית מוצקה ובוגרת מבית ב.מ.וו או מרצדס, ובסיוע הנעה לכל הגלגלים מפגינה יציבות כיוונית משובחת במהירויות גבוהות על הכביש המהיר ואחיזת כביש גבוהה ומדויקת על כבישים מתפתלים.
ההגה אמנם עדיין מהיר מאוד ועצבני בנוסח אלפא הקלאסית, אבל השלדה לא מאפשרת לו שינויי כיוון תזזיתיים והעברות משקל קלות דעת. ספיגת הזעזועים נוקשה למדי, אם כי הקשיחות המבנית הרבה מאפשרת לנטרל חלק מהזעזועים לפני שהם מגיעים לסף התודעה. תחושה גרמנית כבר אמרנו?
מנוע תרבותי נטול אגרסיות
מכונית המבחן צוידה במנוע הבכיר בסדרה - 3.2 ליטר V6 בהספק 260 כ"ס. למנוע יש צליל מוזיקלי גברי, נעים לאוזן ומאוד איטלקי, אבל הצליל הזה הוא תוצר של הנדסה אקוסטית מוקפדת. בפועל המנוע מיוצר רחוק מאוד מאיטליה. הוא מגיע מהולדן, חברת-הבת האוסטרלית של GM, ולמרות שהכיול והתכנות שלו מבוצעים באלפא, קשה להוציא ממנו ריגושי קו אדום ב-7,000 סל"ד שאופייניים למנועי הבוקסר הקלאסיים של אלפא. בשילוב עם תיבה אוטומטית בת 6 מהירויות הוא מספק את הכוח בצורה חלקה, תרבותית ונטולת אגרסיות. כמובן, שזו עדיין מכונית מהירה מאוד שמגיבה לקיק-דאון עם דחף מוחשי ומסוגלת להאיץ מאפס ל-100 בכ-7 שניות בדרך ל-250 קמ"ש, אבל מי שרוצה קלאסיקה איטלקית יצטרך לשדרג כלפי מטה למנוע ה-2.2 ליטר האיטלקי. לא שזה ישנה הרבה ללקוח הטיפוסי, אבל צריכת הדלק אגרסיבית למדי, ותחת עומס לא קשה להגיע ל-6 קילומטר לליטר ומטה.
הבררה לא נהנית - בינתיים - ממדיניות התמחור החדשה של סוכנות אלפא רומיאו. דגם ה-3.2 ליטר האוטומטי עם הנעה כפולה עולה 475 אלף שקל, ואילו עבור הדגם הידני מסתפקים ב-460 אלף שקל. דגם ה-2.2 ליטר מתחיל ב-390 אלף. במחיר הזה מקבלים אבזור עשיר מאוד - מריפוד עור משובח ועד מערכת מולטימדיה עם מסך LCD וגג זכוכית, אבל הוא עדיין מציב את האלפא בטריטוריה שיווקית צרה מאוד. מנגד, אין בארץ עוד הרבה מכוניות שעיצובן מעורר כל-כך הרבה אמוציות על הכביש ולבלעדיות יש גם יתרונות. ככה נולדות קלאסיקות מוטוריות. *
מתחרות
אינפינטי G37 קופה
לאינפיניטי G37 קופה, שתצטרף בעוד מספר חודשים לשוק, יש עיצוב GT קלאסי. יש לה תא נוסעים מפואר עם שני מושבים בגודל מלא מאחור ושלדה מתוחכמת עם היגוי אלקטרוני לארבעת הגלגלים. בחרטום ממוקם מנוע 3.7 ליטר V6, שמייצר כ-330 כ"ס ומסוגל להאיץ את המכונית מ-0 ל-100 בפחות מ-6.5 שניות. המחיר המשוער ינוע סביב 400 אלף שקל פלוס לדגם עם אבזור תקני מפואר.
אאודי A5
ב-427 אלף שקל לדגם הרגיל אפשר לרכוש בארץ את מכונית הקופה החדשה אאודי A5. למכונית יש מרכב נמוך ורחב, עם חרטום אופייני למותג וזנב שרירי רב הבעה. איכות הייצור בתא הנוסעים מרשימה, אם כי המושב האחורי די סמלי. תא המטען שימושי בנפח 455 ליטר. להנעת הדגם אחראי מנוע 3.2 ליטר של אאודי בהספק 265 כ"ס, שמאיץ את המכונית מ-0 ל-100 ב-6.4 שניות.
ב.מ.וו 330 קופה
הקופה של ב.מ.וו היא המכונית הנמכרת ביותר בפלח שלה בישראל וב-420 אלף שקל אפשר לרכוש את דגם ה-330 הפופולרי עם מנוע 2 ליטר בהספק 272 כ"ס, שיכול להאיץ את המכונית מ-0 ל-100 ב-6.4 שניות. תמורת 30 אלף שקל נוספים אפשר לשים את היד על דגם ה-335 עם מנוע 3 ליטר בעל 2 מגדשי טורבו, שמייצר 306 כ"ס ומאיץ ל-100 בפחות מ-6 שניות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
