ביל גרוס עשה את ההימור הגדול ביותר בקריירה שלו - ועכשיו הוא צוחק כל הדרך לבנק

כשמשקיעים אחרים נרתעו, הוא חטף אג"ח משכנתאיות בהערכה שהן ישרדו את משבר הדיור, וששתי הסוכנויות יחולצו על ידי הממשל. הוא צדק. גם המשקיעים שלו יכולים לחגוג משהו: הקרן שלהם עלתה ב-9% בתוך שנה.

מעולם לא הפריז בתענוגות

ההליכה נגד העדר של גרוס נובעת גם מכך שהוא לא פועל מוול סטריט. פימקו, החברה שהוא נמנה עם מייסדיה בתחילת שנות ה-80, שוכנת בבית משרדים קטן בקניון בניופורט ביץ', ליד לוס אנג'לס. גרוס מעולם לא הפריז בתענוגות, גם אחרי שהפך את פימקו לאחת ממנהלות הנכסים הגדולות בעולם. קרן האג"ח "תשואה כוללת" שלו היא הגדולה מסוגה בעולם, והוא כנראה משקיע האג"ח הידוע ביותר בעולם. השווי הנקי האישי שלו הוא בהרבה מעל מיליארד דולר.

אך בגיל 64 גרוס בהחלט לא נראה כאדון עולם עושה עסקאות, מחובר לבסיס כוח בלתי רגיל. הוא ביישן, אובססיבי ונתון להתקפי ביקורת עצמית, ורק לעתים רחוקות הוא יוצא מניופורט ביץ'. לפני כמה שנים הוא היה כה מדוכא בגלל התשואה של הקרן שלו, שנאלץ לקחת שבוע חופש. הוא החל לזלול דונאטס כדי לפצות על מה שהוא מתאר כ"אישיות מפוכחת וצוננת מדי", ואי יכולת לנהל יחסים פשוטים עם העובדים שלו. "יש לי לב חם, אך חיצוניות קרה", הוא אומר.

עבד בקזינו והוקסם מהימורים

גרוס נולד ב-1944 במידלטאון, עיירת פלדה במערב התיכון של ארה"ב. אביו עבד כמנהל מכירות, ואמו היתה עקרת בית. המשפחה עקרה לסן פרנסיסקו כשהוא היה בן עשר. הוא קיבל תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטת דיוק. אחרי קיץ של עבודה בקזינו באגם טאהו שבנבאדה, הוא הוקסם מהימורים. היתה תקופה בה הוא הרוויח ממשחק בלקג'ק 16 שעות ביממה בלאס וגאס.

ב-1966 הוא התגייס לצי, אך נכשל בניסיונו להפוך לטייס קרב. הוא שירת בוייטנאם שנתיים, לפני שניצל את הכסף שצבר בווגאס כדי להירשם ללימודי MBA באוניברסיטת קליפורניה. ב-1971 הוא הפך למנתח אשראי בחברת הביטוח פסיפיק מיוצ'ואל, ונכנס לניהול תיקי אג"ח כשניהול כזה נכנס לאופנה.

החברה שייסד משקפת את המיקוד הפנימי שלו. פימקו צמחה בכוחות עצמה ומעולם לא ביצעה רכישות. ובכל זאת, במובנים רבים גרוס הוא דמות ציבורית. הוא פרשן משפיע בערוץ CNBC, ומקדם בו במיומנות אינטרסים של חברתו.

הזהיר מפני 'צונאמי פיננסי'

ירחון החדשות שלו הזהיר מפני 'צונאמי פיננסי' וקרא לאוצר לסייע לפאני ופרדי, קריאה שנחשבה כנובעת מפוזיציה (אחזקות של פימקו בניירות של הסוכנויות). ובאמת, כמה ימים אחרי הפרסום, האוצר פעל. גרוס מאמין שעל הממשל לסייע לעוד מוסדות במידת הצורך, כדי שלא להסתכן באסון פיננסי. "הוא חייב לתרום. הוא הגוף היחיד עם כסף", אמר ביחס לליהמן ברדרס, המוסד שנאבק על חייו.

גרוס תחרותי ונועז מחשבתית מכפי שחזותו המופנמת מרמזת. הוא נוהג לקחת פוזיציות חריגות נגד מדד הבנצ'מארק שלו, אף שלא הוא ולא פימקו לא נחשבים לנוטלי סיכונים גדולים. הגישה הזו הותירה את פימקו ללא שריטה כמעט מהתמוססות שוקי האג"ח.

מוחמד אל-אריאן, מנכ"ל פימקו, שלראשונה הפך לשותף של גרוס בניהול השקעות החברה: "מה שהפך אותו למצליחן כזה בכל מיני תנאי שוק ושווקים עולמיים הוא החשיבה הממושמעת שלו, הסקרנות והפתיחות לרעיונות חדשים. כשהגעתי לפימקו, חשבתי שאני אכסה את השווקים המתעוררים, אך אז הייתי מוצא על כיסאי משהו שהוא קרא ואני לא קראתי, והוא סימן את זה בשבילי".

אל-אריאן, שנראה בעמדה טובה לרשת את גרוס, מתאר את תרבות ההשקעות של פימקו כ"פרנויה חיובית ובונה": גרוס יצר מערכת שבה ועדת צללים של השקעות שואלת על כל מהלך של ועדת ההשקעות האמיתית. "רוב מנהלי הקרנות אומרים שאם ביצעת עשרה הימורים, ושישה-שבעה מצליחים, זה יום טוב. ביל לא חושב כך; הוא רוצה שכל עשרת ההימורים יהיו מוצלחים".

אספן וסוחר נלהב של בולים

גרוס מגיב על עסקה גרועה בהחרמת המעלית ושימוש במדרגות כשהוא יוצא מהמשרד, כדי לחשוב מה לא היה בסדר. הוא מעדיף ריצות ארוכות, ונצמד לשגרה: מגיע למשרד ב-6 בבוקר לעבוד עד 10, יוצא לשיעור יוגה, פוגש קולגות, עושה אימוני גולף, מגיע הביתה ב-6 בערב והולך לישון ב-9. הוא חי בשקט עם אשתו סו, ולשניהם שלושה ילדים גדולים (שניים מאשתו הראשונה).

מאז 1991, גרוס הוא אספן וסוחר נלהב של בולים, שבנה אוסף בשווי 100 מיליון דולר. אמו קנתה לו בולים בילדותו בתור חיסכון ללימודים גבוהים, אבל כשהוא ניסה למכור אותם, הוא גילה שמחירם היה נמוך מהמחיר שבו נקנו.

ב-2005 כתב שהחזרה לבולאות "לא היתה כה מוזרה, אם מבינים את האישיות שלי: בחור אובססיבי שמכור לניצחונות". הוא בנה ספרייה של רישומי מכירות פומביות, כדי לעקוב אחרי מחירי הבולים במשך עשרות שנים. הגישה הזו השתלמה כנראה - ב-2007 הוא מכר את אוסף הבולים הבריטים שלו למטרות צדקה בשיא של 9.1 מיליון דולר, פי שלושה ממה שהוא שילם עליו.

גרוס הרפובליקני אינו חושש לשחות נגד הזרם גם בפוליטיקה. ב-2003 הוא התנגד למלחמת עיראק בטענה ש"היא אולי תגן עלינו, אך תגרום לנו לאבד חלק מהנשמה". הוא גם תומך במיסי הירושה לעשירים. בתשובה לשאלה אם יצביע כעת לרפובליקנים, אמר: "אני חושב שהכלכלה החלשה מעדיפה כעת את אובמה. למרות היותי רפובליקני, אני חושב שהגיע הזמן לאזן מחדש את האינטרסים של בעלי ההון וחסרי ההון. אנשים יכעסו עלי מאוד, אבל זה נכון".

גם אם הוא מתרכך עם הגיל, ומראה, למשל, יותר התעניינות בפילנתרופיה, גרוס, שזה עתה עשה את ההימור הגדול של חייו, אינו נראה כמו שחקן בלקג'ק שמוכן כבר לפדות את האסימונים שלו.