נשארנו תקועים עם עצמנו

אולי הכול הלך פיקס, בול לפי התוכנית. אולי כל המדענים טעו, וכל מה שהפונדמנטליסטים הפרימיטיביים התריעו בגינו אכן קרה: הניסוי הצליח, שתי קרני הפוטונים נפגשו והתנגשו, ומפץ גדול אכן התרחש.

אולי קרה מה שפחדו ממנו וחור שחור נוצר, ואולי היקום כפי שאנו מכירים אותו קרס אל תוך עצמו בשבריר גורלי של ננו-מילי-שנייה, נעלם אל הכלום הגדול, נבלע אל תוך התוהו ובוהו ואבד לנצח. אולי כל זה קרה ביום שישי שעבר בשעה 10 בבוקר לערך שעון ישראל, וכולנו עברנו, או כמו שאומרים בספרי המד"ב, שוזרקנו ליקום מקביל הדומה כמעט בכול ליקום הקודם שלנו, זה שקראנו לו בית. זה שחשבנו שאנחנו יכולים לדעת איך הוא התחיל ואיך הוא ייגמר.

אולי הכול אשליה.

אולי כל מה שקורה לנו - ואני מבקש מכם לשקול את האופציה הזו ברצינות - הוא חלק מניסוי אדיר הנערך ביקום מקביל, המקביל ליקום המקביל שאליו עברנו ביום שישי שעבר. אולי השווייצרים של אותו יקום מקביל בנו מאיץ עוד יותר גדול, שיצר אותנו ואת המאיץ שבנינו. אולי.

דברים מוזרים קורים

ב. הביטו, קשה להכחיש שבזמן האחרון, מאז שהחל הניסוי הגדול והמרתק הזה, קורים בעולמנו דברים מוזרים לגמרי. אז אולי כל מה שקורה סביבנו בזמן האחרון - התרסקות הכלכלה האמריקאית, הסתלקותו ושובו של שאול מופז, ההפסד של הפועל פתח תקווה בשבת, הגשם הראשון, ניסיון ההתנקשות בפרופ' שטרנהל, החזרה בתשובה של אהוד בנאי ומותו של פול ניומן, הגירוד המעצבן בכף הרגל, הרוח בערבי הנחל - אולי כל זה לא קורה ולא קרה. אולי היקום שלנו באמת הגיע לקצו ואנחנו מרחפים בחלל האין-סופי, כולנו מייג'ור טום, שחקנים ללא ידיעתנו באיזה מין ריאליטי קוסמי, כשיצורים נעלים עלינו מכל בחינה אפשרית צופים בנו, מנתחים את האופי הדפוק שלנו בפינת הקפה האינטר-גלקטית שלהם ומתפקעים מצחוק שלאוזניים אנושיות יישמע כמו רצועת טיימינג קרועה. תודו שזה ההסבר ההגיוני היחיד לתופעה המכונה אהוד ברק.

איך זה גורם לכם להרגיש? לי זה גורם להרגיש יופי טופי. למעשה, אני חושב שזה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לנו לכבוד השנה החדשה.

אפילו שבואו נודה על האמת, עם כל כמה שאני בעד שינוי, הרי שדי אהבתי את היקום הישן. הרגשתי בו בבית. היקום החדש קצת מבלבל אותי. תחושת הדז'ה וו עושה לי סחרחורת.

ג. מה גם שהיקום החדש והמקביל הזה דפוק לגמרי. מאיץ החלקיקים הזה, יש לו השפעה לא מי יודע מה על קבוצות מסוימות באוכלוסייה האנושית. למשל המתנחלים, או מה שמכונה "הגרעין הקשה" שלהם. למשל האיראנים, או לפחות הנשיא שלהם. למשל הפשע המאורגן שנהיה מאורגן יותר ויותר, עד שנדמה שהיום זה המוסד הישראלי הכי מסודר. למשל אבי דיכטר, שלשונו, כך נדמה, מרחפת בחלל באופן עצמאי לגמרי.

אבל את הנעשה ככל הנראה כבר אין להשיב, וכך מתחילה לה שנה חדשה ביקום חדש. מה נאחל לעצמנו, מלבד כמובן בריאות טובה, פרנסה סבירה, אהבה גדולה, צום קל ופוליטיקאים ישרים (לאו דווקא בסדר הזה)?

היסטריים וחסרי אונים

ד. הייתי מאחל לנו שנצא קצת מהלך הרוח המשברי, ואם אפשר במיוחד משני משברים שמעצבנים אותי במיוחד. הראשון הוא האיום האיראני וכל הדיבורים האלה על הפצצת טהרן, שזו שטות גמורה, שלא לומר זריית חול בעינינו. מה, אף אחד לא הסתכל במפה? אף אחד לא מבין עד כמה זה לחלוטין לא סביר? כל דיבורי ה"תחזיקו אותי" האלה, למה זה טוב? מישהו חושב שזה גורם לנו להיראות חזקים או מאיימים יותר?

ההפך הגמור הוא הנכון, אנחנו נראים היסטריים וחסרי אונים. עם כל האיומים והדיבורים לא הצלחנו לגייס את דעת הקהל העולמית נגד איראן. לא רוסיה, לא ארצות הברית, לא סין - אין אף אימפריה העומדת מאחורינו בכל מה שקשור לפעולה צבאית. ובכלל, מדינת ישראל לא מצליחה להסתדר עם איומים קטנים הרבה יותר, כמו החזרת גלעד שליט או ריסון הימין הקיצוני. אז לדבר כאילו אנחנו מסוגלים להשמיד מדינה שאוכלוסייתה גדולה פי עשרה וששטחה גדול פי כמעט שמונים, או לפחות להכות אותה מכה ניצחת, זה פשוט מטורף. בנאדם צריך לדעת את מקומו.

מה הפתרון? אין לי פתרון. אבל לצווח כמו אזעקה מקולקלת לא נראה לי משהו שיקדם אותנו לאנשהו.

כפירה חלקית במשבר המים

ה. עוד משבר שהייתי רוצה שהשנה נירגע איתו קצת זה משבר המים. די, מספיק עם זה. גם בנושא הזה רבה ההיסטריה. אני בכלל כופר בכל העניין הזה.

קודם כול, הסתייגות: אני נגד בזבוז מים. כמו כל משאב, גם במים צריך לנהוג בחסכנות ובהיגיון, וחשוב לסגור את הברז ולא להשקות את המדשאה בצהריים. אבל למה להפחיד את הציבור השכם והערב? מספיק עם כל הבכי והנהי. או שתתחילו להתפיל, או שתכבידו, אבל תכבידו באמת, על המבזבזים הגדולים, או שתייבאו מים בדיוק כמו שאנחנו מייבאים נפט או כותנה, או שפשוט תעזבו אותנו בשקט ושתפסיקו להפחיד אותנו עם הבחורה המתקלפת הזאתי. פעם אחת ראיתי את התשדיר הזה. יומיים לא ישנתי.

משבר המים הוא היסטריה שלא במקומה, שלא לומר קונספירציה. נפט חסר לנו לא פחות ממים, ואני לא רואה תשדירי שירות הקוראים לחסוך בנפט, לנסוע פחות באוטו ולטוס פחות לחופשות. השימוש בדלק מזיק יותר, מזהם יותר ויקר יותר, אבל בחזית הזאת שקט. דממה. מים יש לנו בשפע - לעזאזל, יש פה ים! ויותר מאחד - אבל ההיסטריה עולה על כל דמיון.

כל-כך התרגלנו לחשוב שעוד רגע נגמרים המים, שהפסקנו לחשוב על זה בהיגיון. מקסימום, הכי גרוע, נקנה מים. הסיכוי שנמות ממחלות נשימה עקב זיהום אוויר גדול יותר מהסיכוי שנמות בצמא.

אז די, בואו נצא מזה. שוב, לא צריך להשאיר ברז פתוח כשהולכים לישון, אבל חלאס עם האטרף המיותר הזה. ודאי וודאי כשזה נוגע להאשמת המגזר הביתי בבזבוז מים, בעוד האחראים האמיתיים הם החקלאים והתעשייה.

סביר להניח שאתם חושבים שאני אידיוט מושלם. משבר המים הוא כזו פרה קדושה, שאסור להגיד על זה כלום. אבל למה? כולה מים. בדיוק כמו המשבר האיראני, גם כאן יש אנשים שכל תפקידם הוא להיות סוכני אימה ופחד.

מסיטים את דעתנו מהסכנה האמיתית

ו. כל ההפחדות האלה משמשות כדי להסיט את דעתנו מהסכנות האמיתיות לחברה שלנו: המדינה מושחתת, הנוער עצלן, שמן ומטומטם, הימין הקיצוני מורד, הפשע המאורגן שולט, הפנסיות בסכנה, הפערים גדלים והולכים, העשירים מתעשרים והעניים מתענים, התפוח הישראלי מלא תולעים.

אבל כל זה נורא משעמם, לא? אלה גם דברים שלפתור אותם זו עבודה קשה נורא, לעומת תשדיר שירות בטלוויזיה או נאום מתלהם, שזה גם קל וגם כיף.

חוץ מזה שכל הדברים האלה נאמרו כל-כך הרבה פעמים, גם ביקום הזה וגם ביקום המקביל, ז'תומרת הקודם, שהבנאדם מתחיל קצת להתייאש.

זה מזכיר לי את אחד מחבריי הטובים ששונא לטייל בעולם. בשביל מה לטייל, הוא תמיד שואל: להוציא מלא כסף, לנסוע מלא זמן, להגיע למקום רחוק, ומה אז? גם שם אני נשאר תקוע עם עצמי. אני חושב שהצלחת הניסוי בשווייץ והמעבר של כולנו ליקום מקביל ודפוק מוכיחים את דבריו של ידידי: עברנו דרך חור שחור אל עולם אחר, אבל אנחנו עדיין תקועים עם עצמנו, לפחות לעוד שנה.**

הרהור

כולנו מייג'ור טום, שחקנים ללא ידיעתנו בריאליטי קוסמי, כשיצורים נעלים עלינו צופים בנו ומתפקעים מצחוק

http://dror.notes.co.il