"הצימר המפנק" התגלה כעליית-גג מעופשת - ובעלת הצימר תפצה את הנופשים ב-850 שקל

כך קבע בית המשפט לתביעות קטנות, לאחר שהשווה בין הפרסומים של הצימר באתרי אינטרנט ובין התמונות שצילמו התובעים במקום

צימר מצמרר

בפסח השנה החליטו בני משפחת זיתוני לבלות לילה בצימר מפנק בצפון הארץ. הם עשו קצת "שופינג", עלעלו בפרסומים לצימרים ובתמונות שפורסמו באתרי אינטרנט, ולבסוף החליטו להזמין לילה בבקתת עץ מפנקת של חוה גולן במטולה, כיוון שהתמונות של הצימר ופירוט הכלול בו מצאו חן בעיניהם. אך לתדהמתם הרבה, כשהגיעו למטולה גילו כי לבעלת המקום יש פרשנות שונה משלהם להגדרת "צימר מפנק", וכי הפרסומים והתמונות שראו רחוקים מהמציאות כרחוק מזרח ממערב.

"הצימר המפנק" התגלה כעליית-גג קטנה, צפופה ומעופשת, עם תקרה משופעת, שהיתה צמודה לדירתה של בעלת המקום, ללא שום פרטיות; המיטה נשקה לשירותים מפאת חוסר מקום, לא היתה אמבטיה בחדר, כפי שהובטח להם, אלא מקלחון עם וילון קצר; בנוסף, המקרר לא קירר כראוי והניקיון היה כה ירוד עד שהאורחים נאלצו לבקש מבעלת המקום להחליף להם את המצעים שהיו קרועים ומוכתמים. במילים אחרות, הצימר המפנק התגלה כצימר מצמרר. אך משפחת זיתוני לא יכלה לעזוב למקום אחר, כי תפוסת הצימרים בצפון הארץ היתה מלאה. לא הייתה להם ברירה אלא להישאר אצל חוה גולן.

כששבו למרכז, הגיש אורי זיתוני, אב המשפחה, תביעה נגד חוה גולן בבית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב. בנוסף להשבת הכסף ששולם לה, תבע זיתוני פיצוי בסך 2,000 שקל על עוגמת-הנפש שנגרמה לו ולמשפחתו.

גולן מצידה הגיבה בביטול מוחלט על הטענות נגד הצימר. לטענתה, פרטי "עליית הגג" היו ידועים לזיתוני מראש, והוסיפה גם טיעון יצירתי משהו לכתב הגנתה, שלפיו משפחת זיתוני החליטה מלכתחילה להתארח בצימר על חשבונה בלי לשלם, ושלא מן הנמנע שגורם פוליטי מקומי עומד מאחורי התביעה.

השופטת יעל אלוני לא התרשמה מתיאוריית הקונספירציה שהציעה גולן. לאחר שהשוותה בין הפרסומים ובין התמונות שצילם זיתוני במטולה, ובחנה את העדויות שהוצגו בפניה קבעה, כי משפחת זיתוני שוכנה בחדר שאינו דומה בתנאיו לצימר המפנק שהובטח בפרסומיה של גולן, ושהיא לא טרחה לתת להם גילוי מלא ומדויק מראש אודות יחידת האירוח שבה שוכנו. לבסוף, ובהתחשב בכך שמטרת הזמנת הצימר היתה בעיקר להשיג מקום ללינת לילה במהלך טיול בצפון, חייבה את גולן לשלם לזיתוני 850 שקל בלבד.

חייך, אכלת אותה

"בלעדי לנוסעי אופיר טורס: נציג ישראלי, צילום הגלישה בווידיאו, ביה"ס הטוב ביותר באתר". כך שיווקו באופיר טורס חבילת תיור לסקי בטורקיה, שאותה הציעו לקהל הרחב. על אקימוב מקסים ומטבייב אלכסנדר הפרסום עבד, והם הזמינו את החבילה. בזמן שהשניים גלשו במדרונות הלבנים, הם הרגישו שחסר להם משהו: צלם הווידיאו שאמור היה לתעד את גלישתם לא נראה בסביבה, והם לא זכו לחייך אל המצלמה. כשחזרו ארצה הגישו תביעה בסך 6,000 שקל לבית המשפט לתביעות קטנות בבית-שמש.

נציג אופיר טורס טען שיש לדחות התביעה מכיוון שהמשמעות של המילים "צילום הגלישה בווידיאו" לא נועדה לצורך תיעוד כמזכרת לנוסעים, אלא כחלק מתהליך ההדרכה והלימוד. עם זאת, הוא הודה כי עקב תנאי מזג אוויר ותקלה בציוד, הגלישה של אקימוב ומטבייב לא תועדה בווידיאו.

השופט שמעון שטיין לא קנה את הפרשנות היצירתית שהציע נציג החברה למטרות הצילום בווידיאו, וכתב: "הקורא הסביר מבין משמעות האמור כפי שכך הבינוהו התובעים. דהיינו, תיעוד לצורך מזכרת". השופט הוסיף כי מעבר לכך, גם על-פי הפרשנות של אופיר טורס, בפועל לא היה צילום וידיאו כלשהו, אף לא לצורכי הדרכה, ולכן, כך או כך, אופיר טורס לא עמדה בהתחייבותה לתובעים. עם זאת, קבע שטיין, כי הסכום הנתבע מוגזם, וחייב את החברה לשלם לכל אחד מהתובעים פיצוי בסך 750 שקל ו-500 שקל הוצאות משפט.

בלי תיווך

מה דינן של עסקאות תיווך שנעשו ללא החתמת הלקוחות על טופס הזמנת שירותי תיווך, והאם זכאית המתווכת לדמי תיווך חרף היעדר טופס הזמנה חתום? על השאלה הזו ענה באחרונה שופט בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, אברהם טננבוים. "התשובה, חרף התוצאה הקשה, היא שאין המתווכת זכאית לקבלת דמי התיווך", קבע והוסיף: "חוק המתווכים קובע הוראות ברורות אשר על מתווך/ת לעמוד בהן באם ירצה לקבל שכר טרחתו. מתווך/כת שלא החתים את הלקוחות על טופס כחוק, אינו זכאי לשכר ואין לו להלין אלא על עצמו".

מתווכת המקרקעין, איריס אזולאי, הציגה לאפרת ולבועז גוב-ארי, אשר חיפשו דירת שלושה חדרים בשכונת הר חומה בירושלים, את דירתם של אמיר ולילך מן. גוב-ארי רכשו את הדירה, אך לא הם ולא המוכרים, משפחת מן, שילמו דמי תיווך לאזולאי, אף שהודו כי רק בזכותה ידעו בני הזוג גוב-ארי שהדירה עומדת למכירה. איך זה קרה? תלוי את מי שואלים.

בתביעות שהגישה נגד גוב-ארי ומן, לבית המשפט לתביעות קטנות, טענה אזולאי, כי כשהציגה את הדירה לאפרת ולבועז גוב-ארי, זיהה בועז את אמיר מן, בעל הדירה, ממקום עבודתם במשטרת ישראל. כשחזרו לרכבה, ביקשה אזולאי מבועז ומאפרת לחתום על טופס הזמנה לביצוע פעולת התיווך, אך הם סירבו, ולאחר ויכוח קצר עזבו בכעס את רכבה. גם מהמוכרים אמיר ולילך לא רוותה אזולאי נחת. לטענתה, לפני שהציגה את הדירה לרוכשים, שוחחה עם אמיר, וזה התחייב כלפיה כי יחתום על טופס ההזמנה לכשיפגשו, אולם בהמשך סירב.

לאחר הצגת הדירה נותק הקשר בין אזולאי למוכרים ולרוכשים, אך נודע לה כי הדירה נרכשה על-ידי אפרת ובועז גוב-ארי. בתגובתם לתביעה, טענו בני הזוג מן, כי מעולם לא התחייבו לשלם דמי תיווך לאזולאי; וגם לבני הזוג גוב-ארי הייתה גרסה שונה מזו שהציגה אזולאי. לטענתם, במהלך חיפושיה של אפרת באתר "יד שנייה" דירות ללא תיווך באינטרנט, נתקלו במודעה המפרסמת דירת שלושה חדרים, שבה צוין השם איריס ולידו מספר טלפון נייד, בלי לציין כי מדובר במתווכת מקרקעין. בנוסף, טענו כי גם כשהציגה להם את הדירה לא ציינה אזולאי דבר וחצי דבר על דמי תיווך, והם סברו לתומם כי היא מסייעת לחבריה במכירת דירתם. לאור זאת סירבו לחתום על טופס ההזמנה.

השופט טננבוים בחר שלא להכריע במחלוקת העובדתית. הוא נצמד ללשון חוק המתווכים ולדרישת הכתב המעוגנת בו, וקבע כי "דרישת הכתב בתיווך אינה פורמליסטית בלבד, כי אם דרישה מהותית, אשר בהיעדרה יש כדי לבטל כל עסקת תיווך". הוא הוסיף, "כי מתווך שלא פעל בהתאם להוראות החוק ולא הקפיד על דרישת הכתב, תישלל ממנו זכאותו לקבלת שכר טרחתו".

לכן, ואף שציין ש"מצב דברים זה עלול לגרום לתוצאות קשות ובלתי הוגנות, ובמיוחד באותם מקרים שבהם אין חולק כי המתווך הוא הגורם היעיל שגרם להשתכללות העסקה", וש"גרסתה של התובעת כי חרף ההיכרות בין הרוכשים למוכרים, לא ידעו כי הדירה עומדת למכירה, והיא אשר יצרה ביניהם את הקשר והביאה להתקשרותם בהסכם", קבע טננבוים לבסוף, כי אזולאי אינה זכאית לקבלת דמי התיווך.

חדש חדיש או מחודש?

חוה וחיים דרוקר רכשו דירה חדשה מחברת "אזורים". כשקיבלו את הדירה גילו פגמים בתחתית האמבטיה החדשה - ציפוי מתקלף, כתם מחוספס ושינוי בצבע שהולך וגדל. כשפנו בעלי הדירה ל"אזורים" שלחה החברה מומחים אשר קבעו שבוצע תיקון באמבטיה עוד לפני כניסתם לדירה. חוה וחיים דרוקר לא השלימו עם התשובה והודיעו לחברה, במספר הזדמנויות, כי הם עומדים על דרישתם להחלפת האמבטיה לחדשה.

כשהחברה לא נענתה לדרישתם, הגישו תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות ברחובות. בתביעה שהגישו טענו הדרוקרים כי מאחר שרכשו דירה חדשה עם אמבטיה חדשה, אין הם מוכנים לקבל אמבטיה מתוקנת, אלא תובעים החלפת האמבטיה הפגומה בחדשה - סוג א', כולל כל העבודות וההוצאות הכרוכות בכך. להערכתם, סכום הפיצוי המגיע להם הוא 9,000 שקל.

אזורים מצידה, ראתה בדרישתם להחלפת האמבטיה כהתעקשות דווקנית. לטענתה, אין כלל צורך בהחלפת האמבטיה משום שמדובר בתיקון אמייל קטן ופשוט בקוטר של סנטימטרים בודדים, אשר בוצע בתחתית האמבטיה. לדעתה, התיקון הוא אסתטי בלבד ונעשה ברמה גבוהה, כך שהאמבטיה אינה פגומה.

השופט גדעון ברק נקט גישת ביניים. מצד אחד, ציין ברק, אכן היה פגם באמבטיה, אך פגם זה תוקן ברמה הגבוהה ביותר. "מאידך גיסא", הוסיף, "לא אוכל לדחות לחלוטין את טענת התובעים, שהם קנו דירה חדשה, שילמו במיטב כספם והם זכאים לקבל מלכתחילה אביזרים חדשים - כולל אמבטיה".

ברק קבע, כי יש לפצות את בעלי הדירה "באופן סולידרי", בסכום של 2,500 שקל, על עוגמת הנפש שנגרמה להם עם גילוי הפגם באמבטיה ועל הצורך בהתכתבויות עם אזורים. בנוסף, חויבה אזורים לשלם להם הוצאות משפט בסך 200 שקל.

צרו איתנו קשר *5988