חינוך מניב

המשותף לחומרים משלשלים ולחינוך? הביקוש לשניהם עולה מאוד בתקופות מיתון. אפשר להבין את זה. אנשים נתונים בלחץ נפשי גדול, שמתבטא כמו תמיד דרך הקיבה. הם אוכלים אוכל זול (עוד סקטור שמשחק אותה בזמני מיתון) בלי חשבון וחוטפים עצירות. קוראים לזה תסמונת המעי הרגיז. יש עוד כמה סקטורים שנהנים מהמיתון, כמו יצרני הסיגריות, האלכוהול והביגוד הזול.

להבדיל, גם תחום החינוך עולה כפורח. כשקשה אנשים חוזרים לספסל הלימודים. גם אם זה עולה להם כסף, גם אם זה עולה להם הרבה כסף. פסיכולוגית, הם משוכנעים שזה מה שיציל אותם. הם יחסכו על מסעדות וחופשות, יקנו רהיטים להרכבה עצמית (עוד סקטור לשים עליו עין), אבל ילכו ללמוד, או ישלחו את הילדים ללמוד. "דווקא כשהשוק חלש, רבים חוזרים לספסל הלימודים כדי להעלות את ערכם בשוק העבודה. אנחנו מאמינים ששוק החינוך למטרות רווח ירשום עלייה בריאה", כתבה האנליסטית שרה גובינס ממריל לינץ' בשבוע שעבר.

אנליסטים אחרים אומרים את אותו הדבר. "למרות האווירה בשוק המימון אנו צופים שתהיה לכך השפעה מינימלית, אם בכלל, על עסקי החינוך למטרות רווח", כתב האנליסט ג'פרי סילבר מ-BMO, והעריך כי השוק יגיע לצמיחה דו ספרתית. בהובר, חברת המחקר של דן אנד ברדסטריט, היו קצת פחות אופטימיים וכתבו ששוק החינוך יעלה בשיעור שנתי של 5.8% עד 2012. ומה שהולך באמריקה ילך גם פה.

ומי שיודע מה הולך בתחום החינוך למטרות רווח באמריקה וגם פה הוא שי רשף. לרשף, שנראה ממש צעיר לגילו, 53, ניסיון של 20 שנה בתחום. "גם בארץ", הוא אומר, "בכל פעם שהיה מיתון, היו תקופות טובות בתחום. אז לא הבנתי את הקורלציה, אבל ככה זה עבד באופן חד משמעי".

הכנסות של מאה מיליון

רשף החזיק בבעלות מלאה על קבוצת קידום. ב-1989 הוא הצטרף כמנכ"ל לחברה, שייסדו ארנן יקותיאלי המנוח ואשתו ליאורה, והיה אחראי לצמיחה בהכנסות של קידום מכ-450 אלף שקלים ב-1988 ליותר ממאה מיליון שקלים ב-2004. למעשה, אפשר לומר שרשף המציא את שוק הפסיכומטרי בארץ (שוק של כ-200 מיליון שקל בשנה). כשהוא נכנס לביזנס, קצת פחות מ-15% מהנבחנים עברו קורס הכנה. כשהוא יצא זה כבר היה יותר מ-90%. רשף גם הרחיב את תחומי העיסוק המסורתיים של קידום מפסיכומטרי, לבגרות, ללימודי שפות וללימודי העשרה. לדון בחינוך כביזנס? רשף הוא הכתובת, אף על פי שמעולם לא היה מורה. כשלמד במישיגן לדוקטורט בתרבות סין לימד עברית "בשביל לשרוד", אבל ממש אין לו רקע חינוכי.

חוץ מזה, הוא גם איש נחמד עם עיניים שבהן מרקד חיוך באופן תדיר. ובהחלט יש להן סיבה טובה: ב-2005 עשה רשף מיני-היסטוריה כשהפך לראשון שעשה אקזיט מחינוך. הוא מכר את קידום לתאגיד החינוך האמריקאי הענק קפלן, חברה בת של הוושינגטון פוסט, שב-2007 היה המחזור שלה יותר משני מיליארד דולר. בעיתונים בארץ התפרסמו הערכות לגבי הסכום ששילמה החברה לרשף, סביב כמה עשרות מיליוני דולרים (בחלק מהעיתונים דיברו על 30). רשף עצמו קנה את חלקה של ליאורה שגב-יקותיאלי בחברה רק שנה לפני האקזיט. "רציתי לעבור לארצות הברית, להביא לשם את קידום וליאורה אמרה, 'אתה משוגע, תן לי לפרוש בנחת'. שנה אחרי זה באה ההצעה מקפלן".

בדרך עשה רשף עוד שני סיבובים קטנים בעולם החינוך למטרות רווח. ב-1996 בנה קורס הכנה לפסיכומטרי לאינטרנט, אבל ברואוד שואו שערכו בארצות הברית צחקו עליו - אף אחד לא הבין מה זה האינטרנט והפרויקט קרס. בשנת 2000 התנסה רשף בשטח האוניברסיטאות און-ליין, כשקידום הקימה את KIT E-learning, חברה הולנדית שהייתה אוניברסיטת האון-ליין הראשונה מחוץ לארצות ברית, בשותפות עם אוניברסיטת ליברפול. אלרון השקיעו במיזם הזה. גם דסק"ש. שנה אחר כך הוא הפך ליו"ר קידום, עד ש"עמי אראל מאלרון טפח לי על הכתף ואמר, 'עם כל הכבוד לקידום, סע להולנד'. זה היה נורא מעניין". בהולנד למד רשף עוד כמה דברים על החיים, גם לזה עוד נגיע.

KIT הצליחה לא רע, פתחה סניפים נוספים בסין, הולנד, אנגליה וסינגפור וב-2004 נמכרה לתאגיד ענק בתחום החינוך, לורייט (Laureate), כנראה חברת החינוך למטרות רווח הגדולה בעולם, שצמחה בשנה שעברה בלבד ב-30% וקונה אוניברסיטאות כמו שאתם תקנו עוד מעט חומרים משלשלים. המשעשע הוא שבגלגולה הראשון של לורייט היא נקראה סילבן, והייתה שותפה ב-10% בקידום.

אחרי מכירת KIT שאל את עצמו רשף מה עושים עכשיו, אם לחזור לישראל להמשיך לנהל את קידום או מה. "אבל החברה התנהלה נהדר בלעדיי, הרבה יותר טוב ממה שאני ניהלתי אותה, והחלטתי לא להפריע. אני יותר יזם ממנהל, והחלטתי שאני עובר לניו יורק במטרה להביא את קידום לארצות הברית. התוצאה הייתה שבמקום להביא את קידום לארצות הברית קיבלנו הצעה מקפלן ומכרנו את קידום".

רשף ומשפחתו נשארו שנתיים במנהטן, לעבוד בקפלן. "זו אחלה עיר", הוא מגלה לקוראי G, "עד שחזרנו בקיץ שעבר".

למה?

"זו הייתה החלטה משפחתית. מדהים שם, אבל הבית שלנו פה. הילדים נורא רצו לחזור. לא היה לי ברור שהם בכלל יודעים למה הם רוצים לחזור. הרי הם לא ממש ידעו מה זה ישראל. ישבתי והסברתי להם כמה רע פה. 'אתם רוצים לחזור, צ'מעו מה זה ישראל. נתתי להם את כל הסיפור, והם בכל זאת רצו לבוא.

"חוץ מזה, אני גם לא אוהב את מערכת החינוך האמריקאית - הם למדו כולם בבתי ספר פרטיים. המחיר שהם משלמים זה הילדות. לחץ גדול, תחרותיות, לומדים כל יום עד 4 ואז עוד 3 שעות של הכנת שיעורים. החלטנו שזה לא שווה את זה. במערכת החינוך בארץ הרמה מאוד נמוכה, אבל לילדים נורא כיף ואם אתה שואל אותי: יותר חשוב שלילדים תהיה ילדות שמחה".

החיים בניו יורק אחרי האקזיט לא היו רעים. הוא טייל עם המשפחה ונח. כשחזר, התחיל להשקיע קצת בחברות כמו מיזם המסחר הסלולרי האופנתי דיונה של אורי אדמון, יחד עם יוסי ורדי, שלמה נחמה וג'ים קהאן, או גליל סופטוור עם ג'ימי לוי, זאביק ברמן מקומברס ואיציק דנציגר. "זו השקעה אידיאולוגית", הוא אומר. מדובר בבית תוכנה העוסק באאוטסורסינג ומעסיק מתכנתים ערביים. "יש בגליל ים של אנשי תוכנה שאין להם עבודה, אז במקום לעשות אאוטסורסינג בהודו, נעשה אותו בגליל".

אבל זה לא הספיק לו. "היה לי ברור מהר מאוד שלא מתאים לי לצאת לפנסיה. התחלתי להסתכל מה קורה. אני אוהב את תחום החינוך, ברור לי שזה העתיד ושם אני נשאר".

מה המשיכה שלך? הכסף הטוב?

"אפשר לעשות שם כסף טוב, אבל זה לא בא משם. זה תחום חשוב, משמעותי. עשית משהו טוב בחינוך - עשית משהו טוב לעולם. אני מאמין שאם אתה יכול לבחור במה שאתה עוסק, לך על החשוב. אפשר גם ללכת לעבוד בפרסום, אבל זה פחות חשוב לטעמי. החינוך עומד בפני שינוי דרמטי".

השינוי הדרמטי על פי רשף הוא כדלקמן: בזמן המהפכה התעשייתית הקימו את בתי הספר כבייביסיטר, שיהיה מקום לשים בו את הילדים בזמן שההורים במפעל. אבל כשמסתכלים על בתי הספר מאתיים שנה אחרי, הכול נשאר פחות או יותר אותו הדבר, בלי שום התקדמות. "ההתקדמות הטכנולוגית היחידה", הוא אומר, "היא שבחלק מהכיתות הכניסו אולי טוש מחיק במקום לוח וגיר. בגדול, זה עדיין מורה מול תלמיד. זה מלמד, אלה לומדים, צריך לשנן ויש מבחנים".

וכאן נכנס לתמונה האינטרנט, שהתרומה העיקרית שלו לחינוך, נכון לעכשיו, היא שהמורים כבר לא אוטוריטה בידע, שכן כמעט בכל תחום יש לתלמידים גישה קלה ומהירה לידע ברמה גבוהה.

גם ההנחה לגבי צורת הלימוד, מתברר, השתנתה. יש כאלה שנוח להם לשבת בכיתה, אבל יש כאלה שמעדיפים עבודה בקבוצות, יש כאלה שמעדיפים ללמוד דרך משחקים, "מורה זו רק צורה אחת. וגם אם אתה מעדיף את צורת הלימוד הפרונטלית - לא עדיף שתוכל לעצור, להריץ אחורה ולשמוע שוב?"

עוד משהו טוב שקרה לאינטרנט זה רוחב הפס, מה שהפך אותו להרבה יותר אפקטיבי ללימוד. "זה הרבה יותר מתאים לדור הצעיר מבחינת האופי, היכולות וההתנהגות. הם מעדיפים תקשורת א-סינכרונית והיכולת לעשות כמה דברים בו בזמן. הבן שלי, אני שואל אותו מתי אתה נפגש עם חברים, הוא שולח סמס, מתחילים להסתמס במקום להרים טלפון. נראה לו יותר הגיוני לשבת בצ'אט מאשר להיפגש. אלה החיים האמיתיים בשבילם".

יחד עם כל אלה עולה כפורח תחום הקהילה באינטרנט. "הבנתי שתלמידים אוהבים הרבה יותר ללמוד ולתקשר דרך הרשת. כשעקבתי אחרי חברות ראיתי שפן האונליין שלהם תופס תאוצה, שוק החינוך באונליין גדל משמעותית ורואים המון כסף זורם. לחברות שנותנות שיעורים פרטיים, לאתרים של שיעורי בית ושאלות תשובות. זה התחבר עם העניין של הקהילות. התחלתי לגלוש, לבדוק, ולברר וכך והגעתי לקראמסטר".

קהילת תלמידים מקוונת

קראמסטר (Cramster.com), הבייבי החדש של רשף, היא קהילת לימודים מקוונת שבה חברים מאות אלפי תלמידים בכל רחבי העולם שעוזרים אחד לשני להבין ולפתור בעיות בלימודים, בעיקר בתחומים הריאליים, ממתמטיקה עד הנדסה. מדובר באתר שהוא פנינה אמיתית, שבחלקים המוצלחים שלו מתפקד כמו קבוצת לימוד בעולם "האמיתי", עם תלמידים שחולקים רשימות ועוברים על מבחנים.

כמו הרבה אתרים מוצלחים, גם קראמסטר - ששמו לקוח מז'אנר הנאפסטר והפרינדסטר, ואפשר לתרגם אותו כ"החרשן" - שעלה לאוויר בפברואר 2003 התחיל כפרויקט צדדי של שני חברים, רוב אנגריטה (Rob Angarita) ואהרון הוקי (Aaron Hawkey).

בראיון שנתנו שני המייסדים לאתר חדשות הטכנולוגיה socaltech הם מספרים על המפגש עם רשף. אנגריטה: "חיפשנו מימון דרך הצינורות הרגילים, קרנות וכו', זה לא הלך מי יודע מה ואז שי פשוט הופיע. קיבלנו ממנו מייל: בבקשה דברו איתי. שאלנו אותו איך הוא שמע עלינו, הוא אמר שהתחום זו הזדמנות וכששאל ביאהו! איפה מקבלים את העזרה הכי טובה בשיעורי בית סיפרו לו עלינו". "זה פשוט שידוך טוב והגיוני. הניסיון שלו מצוין עבורנו", אמר הוקי.

גם מהצד של רשף זה נשמע כמו סיפור אהבה: "הם בני שלושים, דור הפייסבוק כזה. ילדים טובים, מאוד הגונים, מאוד ישרים, נורא חוף מערבי. שניהם בנים של מהגרים, רוב הוא בן למהגרים מקולומביה ומקסיקו, אהרון ממשפחה יוונית. שניהם נולדו בארצות הברית. החיבור בינינו היה מיידי וטוב. הם חדורי אידיאולוגיה".

בסוף ספטמבר הודיעה החברה על גיוס של 3 מיליון דולר בסבב מימון ראשון בהובלת רשף, שמונה ליו"ר. "מבחינתי, הייחוד שלהם הוא שהם במוקד של כל מה שהולך: קהילה, לימוד, עזרה הדדית ומורים פרטיים. כל תחום בנפרד פורח והם מאחדים את הכול. מכיוון שאני מאמין שקהילה זה מה שיתפוס לאורך זמן בשילוב של אוטוריטות מקצועיות, הבנתי שזה הדבר הנכון. אני מאמין שבסופו של דבר הכול ילך לכיוון של שילוב. המושג של קהילה עדיין בהתהוות. מה שיש היום זה לא מה שיהיה".

האתר עובד במודל freemium. המשתמש הרשום מקבל את רוב התוכן בחינם. רוצה עוד? שישלם 10 דולר לחודש או 40 דולר לשנה.

האידיאולוגיה של המייסדים ניכרת באתר, שבנוי על שיתוף אמיתי. כל משתמש צובר "נקודות קארמה", לפי התשובות שהוא נותן. יש פרסים, אבל המטרה העיקרית היא למנוע את תופעת הטפילות המוכרת מהאינטרנט. מי שלא מודה על תשובות שקיבל ומי שלא תורם חומרים משלו, לא יקבל תשובות כשיבקש. עם הכסף מהגיוס מתכננים בקראמסטר להרחיב את הקהילה, לפלוש לתחומים נוספים ולתרגם את האתר לעוד שפות, מה שנקרא לוקאליזציה, ולהרחיב את הקהל. אתה מסתכל על האתר הזה ואומר לעצמך: יש מצב לעוד אקזיט.

ואם כבר מדברים על אקזיט אי אפשר שלא לשאול את רשף על החיים עם מספיק כסף בכיס. "זה שאני יודע שאני מסודר בחיים זה קטע מאוד מאוד... נעים. אני לא חי בצורה אחרת ממה שחייתי קודם. היה לי מזל. גם קודם חייתי טוב. אני חי נהדר. זה נהדר לא לדאוג. מצד שני, חסר לי האקשן".

לא פינקת את עצמך? יאכטה? מכונית מהירה?

"החיים שלי השתנו כשעברנו להולנד. שם עובדים בצורה שונה. שם העולם מפסיק להסתובב בחמש אחה"צ. ואני, שהייתי עובד כמו מטורף, למדתי לחיות אחרת. זה היה נהדר. להירגע פתאום, לקחת סופי שבוע ארוכים, לצאת לטיולים עם המשפחה. אחר כך, כשמכרנו את קידום, כבר הייתי בקטע של ליהנות מהמשפחה ומהחיים. כך שלא עשיתי שינוי מי יודע מה גדול בחיים".

ואיך אתה עם המשבר הכלכלי?

"האמת, שאני לא עוקב".

די, נו.

"בחיי. היתרון שלי שאני לא מבין ואני יודע שאני לא מבין".

מה עם "מרבה נכסים מרבה דאגה"?

"מה אפשר לעשות? אין הרבה מה לעשות, ואני באמת לא עושה כלום. כשאני חושב על זה, הרי המצב בעולם לא רע. לא הייתה מלחמת עולם, לא הפציצו את מאגרי הדלק או החיטה. יש אוכל. מקסימום ניכנס למיתון. אולי אני סתם אופטימי, אבל ייקח שנה או שנתיים והכול יסתדר. הרי לא התרחש שום משבר אמיתי בעולם. חוץ מזה, פה יש הרבה יותר מה לפחד מאשר בארצות הברית. פיגוע אחד פה הורס את כל הכלכלה".

מערכת החינוך? הייתי בהלם

מטבע הדברים, השיחה עוברת לענייני חינוך ומערכת החינוך. "אני מאושר שחזרנו, אל תבין אותי לא נכון, אבל כל מה שהם לומדים עכשיו בארץ, בארצות הברית הם למדו לפני שנתיים. לא לומדים פה. לא לומדים כלום. תסתכל על ההקלות, לכל ילד יש חמישים הקלות. הייתי בהלם. לא יודע אם זו החזרה או בגלל שדברים השתנו, אבל אתה בא לאסיפת הורים - חצי מההורים לא באים, לאף אחד לא אכפת. הילדים שלי היו בהלם מההתנהגות בכיתות. אין למורה שום סמכות, גם לא לבתי הספר. מדברים בסלולרי באמצע שיעור. המערכת והמורים פוחדים מהילדים. אתה מקבל תיקונים של עבודות מבתי ספר עם שגיאות כתיב של המורים. תת רמה. 40 תלמידים בכיתה. אין שום דרך בעולם שאפשר ללמד וללמוד ככה. המערכת לא יכולה לתת תשובות, היא לא מכינה את התלמידים לעולם".

אם היו נותנים לך לנהל בית ספר. עזוב, להיות שר החינוך. מה היית עושה?

"אין לי תשובה לשאלה הזו. אני לא בטוח שאני יכול לשרוד במערכת בירוקרטית".

ובכל זאת, נסה.

"הייתי מעלה את הדרישות הלימודיות, את הרמה. לא הגיוני שבשנים האחרונות יש עליה ברמת הבגרות. הרמה פשוט יורדת. שנית, משמעת. צריך הרבה יותר, אני בהלם כמה אנשים לא שמים על המורים. צריך להגיע משבר, אין לי ספק, והוא צריך להיות משבר יזום. צריך להכיר בכך שהמערכת רקובה. הייתי משקיע במורים, כמובן. הייתי מקים בתי ספר למצוינות שימשכו את השאר. כשרוצים לתת לכולם אותו דבר מורידים את הממוצע. אני בעד תחרותיות. אני בעד לתת לחלשים, אל תבין אותי לא נכון, אבל ככה כולם נדפקים. זה בא על חשבון המצוינים. צריך לדחוף למעלה, להעלות את הרמה. הכיתות חייבות להיות יותר קטנות. צריך להכניס את החינוך הפרטי לבתי הספר. זה אומר שאין סיבה שלא יביאו אנשי מחשבים ללמד מחשבים, לדוגמה. תחשוב על מורה למחשבים, אפילו אם הוא למד מחשבים. אחרי חמש שנים הוא לא רלוונטי. למה שאנשי היי-טק לא יעשו מילואים בתור מורים למחשבים? ככה הם יועילו יותר למדינה מאשר בתור שומרים באיזה מחסום".

לא בטוח בנוגע להפרטה של החינוך, אבל הקטע עם המילואים זה רעיון טוב.

"אבל הוא ייפול על בירוקרטיה".

"האינטרנט הוא אלטרנטיבה טובה. תיאורטית הוא יכול להחליף את בתי הספר, בטח ברמות הגבוהות. מורה להיסטוריה לא צריך לדעת היסטוריה, הוא צריך לדעת לכוון את התלמיד למצוא את המידע. המורה עדיין יהיה סוג של בייביסיטר, אבל הוא יהיה בעיקר מידען. בסוף תהיה מערכת שהתלמידים ילמדו אחד מהשני ואחד עם השני והמורים יהיו סוג של מתווכים".

אני שומע אותך מדבר. אתה כל הזמן אומר חינוך חינוך, אבל בעצם אתה מדבר על לימוד. אני נגד להפוך את המורה למידען. מה עם חינוך? מה עם ערכים, סליחה על הביטוי? דוגמה אישית?

"זו שאלה נורא מעניינת. ברור שמעבר לידע צריך לפתח ערכים ולזה בית ספר הוא כלי חשוב".

אבל אם המגמה, שאתה חלק ממנה, היא למשוך את השטיח מתחת לרגלי המורה. הוא כבר לא אוטוריטה. לא שווה כלום. ועכשיו אתה אומר לו לך תנחיל ערכים?

"אני לא חושב שהאוטוריטה של המורים צריכה להיות מקצועית. אני עד היום זוכר את המורה שהעיפה אותי מכל השליש, מורה להיסטוריה. לא זוכר את השיעורים, זוכר אותה כבנאדם שנתן לי משהו לחיים. אפשר להנחות ערכים - התנהגות חברתית וכד'. יש הרבה דברים שאתה לומד בבית ספר".

אז המורה צריך להיות סוג של קואוצ'ר.

"אני חושב שכן. כשאתה מסתכל על המורים בתיכון. הטובים הם אלה שמלמדים אותך למצוא בעצמך, לא אלה שאצלם משננים. המורה כמלמד - לא כמחנך - הוא משהו שדי אבד עליו הכלח.

"דבר שני, ואני לא חושב שלאינטרנט יש את הפתרון היום - אנחנו עוסקים רק במקצועות ריאליים, איפה שיש רק תשובה אחת. במקצועות ההומניים זו בעיה קשה יותר. איך תלמד היסטוריה, שאין שם אמת אחת. לא יודע איך אתה פותר את זה".

אז תשאיר למורים את המקצועות ההומניים?

"יכול להיות, אבל עוד כמה שנים כשישאלו את הילד שלך שאלה בספרות הוא ילך לאינטרנט. באוניברסיטת ייל מעלים את כל השיעורים שלהם באינטרנט, אז מה תעדיף כמורה - מורים מקומיים או שורת זוכי פרס נובל?"

אז אולי הלימוד ייעשה דרך הרשת, ומה שיישאר בבתי הספר זה חינוך גופני, כלכלת בית, מלאכה, מעבדות, שיעורי חברה, פעולות התנדבותיות. דרך שם יחיה החינוך מחדש.

"יכול מאוד להיות". **

drorfo@gmail.com