הגולם קם על יוצרו

השבט. זהו עידן הרייטינג, עידן הגיליוטינה שאין בו אמצע. ממליכים או ממיתים. עידן הרייטינג הוא עידן נטול הנהגה. המדד היחיד הוא דברו של השבט ואת השבט צריך לרצות. "אי אפשר לצפצף על הקהל שלנו", אמר אביב בושינסקי במסיבת העיתונאים אתמול. והשבט אכן נהם את דברו.

עיתונות. במדור הספורט של "ידיעות" מיום ראשון נכתבה הערה ממוענת ישירות לאלכס שניידר. שניידר לא ידע איזה מפעל דפוק הוא קנה, נכתב שם, אולי עכשיו יבינו האוהדים שהרציקוביץ' לא היה הבעיה שלהם. כך, באותו משפט. כאילו לא קנה שניידר את המפעל מהרציקוביץ' וכאילו טעותו של אחד בהכרח משמעה שהאחר איננו יכול לטעות גם. השבט ניזון מהעיתונות. דעת קהל מתעצבת על פי המידע המועבר לה. עידן הרייטינג לא בנוי להעמקות או להסתכלות שבוחנת מציאות על פי נסיבות שמשתנות, על פי תהליכים. תראה לשבט קוף, הוא יגיד קוף. תראה לו בן אדם, הוא יגיד בן אדם. אז מה אם מאחורי הבנאדם מסתתר קוף. העיתונות מקפידה לשמר את התפיסה החזותית הזאת. אילו היתה העיתונות מקפידה ליישם על עצמה את אותם כללי ביקורת מחמירים שהיא מפעילה על מושאי הכתבות שלה, 80% מהאוחזים בעט היו מחפשים היום עבודה.

בעל זבוב. חמש שנים שסדר היום במכבי נקבע בידי הצד האלים בקהל שלה. במקום שאין בו הנהגה אמיתית, צומח העשב האלים ומכסה על הכל. השתלטות הקהל של מכבי על הקבוצה היתה השלב השלישי באובדן הדרך. קדם לו התהליך שבו השתלט נמני עליה. השלב הראשון היה עצם הגעתו של הרציקוביץ'. הרציקוביץ' וגרנט השתמשו בנמני איש איש ממניעיו הוא, עד שהגולם קם על יוצרו והם איבדו שליטה. כשניסו להשתלט עליו - המריד את הקהל. נמני הוא האיש היחיד שאומר המון וכל הזמן, בלי שיישמע. עכשיו השלימו נמני והקהל והפכו לאיש אחד. השלב הרביעי ועמו ההשתלטות כולה, הושלם סופית.

מגן שמאלי. הפתיחה הכרחית להבנת המציאות הקיימת, כי המציאות הקיימת לא נבנתה במשחק נגד קרית שמונה. בן שמעון לא פוטר אתמול, אלא פיטוריו מהקיץ נכנסו לתוקף רשמי אתמול. בן שמעון הוקרב על מזבח. לו היה מדובר במאמן אחר, ספק אם גורלו היה שונה.

בן שמעון טעה טעויות מקצועיות במכבי, בזה אין ספק. הוא לא פוטר בגללן. על אותן טעויות יש לפטר כל אחד ממקום העבודה שלו. לא מפטרים מאמן בגלל מגן שמאלי. לכל היותר קונים אחד כזה כדי לתקן את הטעות. בן שמעון, כמו הנהלת מכבי כולה, סחבו על גבם את חמש השנים האחרונות בבואם לעונה הזאת. איך אמר בושינסקי אתמול וציטט את בן שמעון? "מי שנכנס למועדון מבין שיש כמה בעיות, שנבעו מכל מיני נושאים, שנמשכו מספר שנים, ואי אפשר בתוך לילה אחד להפוך את הקערה על פיה".

בן שמעון לא קיבל גיבוי אמיתי מהמערכת שלו. אילו היה ניתן לו גיבוי אמיתי, היה בושינסקי אומר את מה שאמר אתמול, כבר בקיץ. אילו היה מקבל גיבוי אמיתי, היה מקבל קרדיט לתקן את הטעויות. אבל הקהל חנק את בן שמעון מיומו הראשון. הוא תבע הצלחות. דווקא הוא, שאמור היה להבין יותר מכולם עד כמה היתה הקבוצה שלו חולה, צריך היה לדחוף אותה בדרכה החדשה. אבל מאז שחזר נמני לחיקו של השבט לפני שלוש שנים, השבט כבר לא צריך יותר לחשוב. אוהד של שנים, מהמתלהמים פחות בשבט, אמר לי אתמול: "זה לא נכון. לא ראית כמה עודדנו ברבע השעה הראשונה מול בני יהודה?". רבע שעה במחזור הפתיחה. זה האשראי שקיבל בן שמעון מהקהל של מכבי. הרבה פעמים מכתיבה האווירה את התוצאה. מהבליל של הטעויות הלגיטימיות של בן שמעון וחוסר האשראי של השבט, נוצרה אווירה כאוטית. אלימה. קבוצה אוכלת יושביה.

65 מיליון שקל. כמה מספרים יכולים להטעות. במכבי הושקעו הקיץ 65 מיליון שקל, בהשקעה כזאת אי אפשר שלא להביא אליפות, אומר אלי אוחנה, וכמוהו אומרים רבים. תראו עד כמה האמירה הזאת טיפשית: הרי גאידמק השקיע העונה יותר, ובאליפות זוכה רק אחת. אבל האם 65 מיליון שקל עומדים ביחס להפסדים ונזקים של שנים ארוכות לאחור? האם הם מכסים עליהם? והמציאות שבה הושקע הכסף הזה, אין לה משקל? הרי מרבית השחקנים הישראלים הבכירים כבר היו מאוישים בחוזים, גם ככה אין רבים טובים מדי מביניהם, בואו נודה, ואלה מביניהם שהיו זמינים, לא רצו לבוא. אחרים דרשו לעצמם תג מחיר חסר הצדקה. בחרה מכבי להשקיע סכום מופקע בבוזגלו ולא במגרשווילי. בצדק. יש לאמוד את מופקעות הסכום ביחס לפוטנציאל. המעניין הוא שאף אחד מחברי השבט לא שואל את עצמו למה המגן השמאלי הטוב בארץ כיום, בן דיין, לא מוכן היה לשמוע על לחזור לשחק במכבי. כמו כל שחקן תוצרת בית שצמח במועדון בכל השנים לצד נמני, גם בן דיין פרח רק בחוץ, לצד אחרים ששבקו כליל.

הנהלה. את כל זה ידעה גם ההנהלה במכבי. צריך לומר על ההנהלה הזאת משהו: הכמיהה לשינוי אחרי שנות הרציקוביץ' הארוכות, עיוורה את עיני הקהל. הם האמינו שבכוחו של הכסף והשינוי בלבד למחוק 12 שנות תסכול. אבל נכון ליום כניסתו של שניידר לתפקיד, החליפו אנשים חסרי ניסיון אנשים חסרי כישרון בהנהלה של מכבי. זה כל ההבדל. נדמה שבושינסקי ושעיה הביאו איתם דבר נוסף: שכל. אוהבים לדבר על בושינסקי השחמטאי. אבל בושינסקי גם היה יועץ תקשורת, איש שמתמחה בייצור תדמיות שמבוססות על פער ממציאות, ועוד בשירותו של נתניהו, איש שכולו רק תדמית מבית המדרש האמריקאי. התדמית כל ייעודה לספק לקהל את שרצה לשמוע. כשתכה המציאות על פניו, נשמיע לו דברים אחרים. הטקסטים מתחלפים, ורק הדמויות נותרות קבועות. כל השנים אותן התוצאות במכבי ורק דמות אחת קבועה במועדון. לא סביר שבושינסקי ושעיה לא רואים את זה.

נמני. דינם של גלמים שלבסוף הם קמים ומחריבים גם את עצמם וסביבתם. האם זהו השלב החמישי וסוגר המעגל בדרכה של מכבי? תמיד התנהלה הקריירה של נמני במכבי בחסותם של אחרים: במכבי המצליחה חסה בצלם ולצדם של קלינגר, זוהר אובארוב וחבריהם; במכבי הכושלת נהנה מאפסותו של הרציקוביץ'. בסופו של דבר שאלת הצלחתו של נמני המאמן תיבחן לפי אחיזתו בשבט.

מינויו של נמני הוא מהלך חכם של הנהלה, אבל המשמעות החברתית שלו כאובה. נתוני הפתיחה של נמני נוחים: התירוצים כבר מוכנים (את הסגל לא הוא בנה), הטעויות של בן שמעון גלויות וברות תיקון, בעוד חודשיים אפשר יהיה להביא חיזוק, הקבוצה כבר עברה זעזוע ויידרשו שבועות וחודשים ארוכים עד שהקהל יפנה לו עורף.

באופן אישי אני חושב שהנטייה הכללית היא להקל ראש בטמטומו של העדר והיאחזותו בנמני, והעתיד עוד יוכיח שדין נמני איננו כדין אוחנה. ממילא כל מה שדרוש הוא דחיפה אמיתית מקהל ונצחון אחד, שמשנים אווירה. בדיוק אותה אווירה שחסרה לבן שמעון. ודבר אחד בטוח: לפחות אותו גורם מסתורי בהנהלה שהשחיר את פניו של בן שמעון בעילום שם מהקיץ והשחיל לטומסיץ' בכל הזדמנות, יידום. הקהל של מכבי שמחרב אותה בשיטתיות כבר חמש שנים, לא השכיל מעולם להבין את חשיבות השקט ביכולת להצליח.

שניידר ובושינסקי ניצחו, מכבי ובן שמעון הפסידו כבר מזמן. עכשיו תורו של נמני לעמוד לראשונה בחייו במרכז הבמה ולעשות את מה שלא נדרש לעשות מעולם: להוכיח את עצמו בזכות עצמו. נדמה לי שנמני ברח תמיד מהצורך הזה, ועכשיו אין יותר לאן לברוח.