ריח כמו בשנה שעברה

נפט או סתם זפת. בסיום העונה שעברה, כמה שניות אחרי שהכדור של מאליק דיקסון שלח את אוהדי חולון לחגיגות, כולם הוציאו החוצה את המשפט הישן והטוב של "מכבי נתנה לליגה את האליפות שלה ל-20 השנים הקרובות". לא מעט אנשים כבר ניבאו שהעונה הקודמת תחזיר את הליגה למה שהיתה קודם, מכבי תצרף שחקנים ישראליים מכל הבא ליד (מה שבאמת עשתה), תעמיד תקציב היסטורי והיסטרי כדי לתקן את העוול שנגרם לה (מה שבאמת עשתה). אבל הנה, שלושה מחזורים עברו בליגה שתיגמר אי שם בתחילת הקיץ, זו אפילו לא פתיחה אלא סימנים להתחלה של פתיחת העונה, והריח מזכיר משהו...

האם מדובר בסימני נפט אמיתיים או בטיפות מג'ריקן סטייל גבעת חלפון, נוכל לדעת באזור ינואר. אבל כבר היום אחרי כ-20 משחקים אפשר לחוש כי גם אם מדובר בטיפות מג'ריקן יש בו דלק איכותי שמשאיר טעם של עוד.

תחרות. יש תחרות. אחרי שלושה מחזורים בלבד, בליגה יש רק שתי קבוצות בלתי מנוצחות. מכבי ת"א ומכבי חיפה. מה שאומר שכל משחק פתוח. גלבוע/גליל מפסידה למכבי ת"א ומנצחת שבוע אחרי זה את בני השרון. בני השרון שהפסידה לגלבוע/גליל מנצחת את הפועל ירושלים, אותה ירושלים מחזור קודם ניצחה את אשקלון. אשקלון בתשובה נוסעת לנהריה ומנצחת את הקבוצה המקומית. הכל הולך. מן הסתם תוך כדי העונה ייבנה ראש חץ של קבוצות מובילות. ההתחלה מבשרת טובות. נכון שכרגע מכבי תל אביב נראית קצת רחוקה מהליגה, אבל הביקורים שלה ברוממה, מלחה ואפילו בחולון יהיו מעניינים השנה.

שלושה זה מספיק. לנפילה בערך מניות אל-על וישראייר אחראים גם מנהלי הקבוצות בליגת העל. אם בשנים קודמות הרכבת האווירית, הלוך ובעיקר גם חזור, מילאה את המושבים במטוסי החברות, השנה הן תאלצנה לחכות לתיירים. אחרי שלושה מחזורים ניתן להגיד שיש מחזור זרים טוב. שחקנים שמגיעים לקבוצות משתלבים ותורמים. גם אם יש דיבורים על החלפת שחקנים והגיעו מספר שחקנים נוספים, היקף השינויים זניח. עבודת הכנה טובה, מזל, סבלנות, קשה להצביע על הסיבה העיקרית - מה שבטוח הוא שהיציבות טובה לקבוצות וגם לליגה. אם נבחן את הסטטיסטיקות הקבוצתיות נראה שרוב קבוצות הליגה משתמשות בעיקר בשלושה זרים, גם אם החתימו ארבעה, חמישה או שבעה (מכבי ת"א) וברוב הקבוצות שלושת הזרים גם פוגעים.

סוסים שחורים. הפועל חולון אלופת המדינה היא הפתעת העונה עד כה. פרדוקס שכזה יכול להיות רק בליגת העל שלנו. האלופה עברה קיץ הרסני, ונאלצה לבנות את עצמה בתקציב מינימום. שני שחקני ספסל מליגת העל, שלושה שחקני חיזוק צעירים ומצוינים וערימת שחקני לאומית רעבים, מרכיבים בחולון קבוצה מלהיבה ולוחמת. אין לה את הכשרון של קבוצת האליפות מהעונה הקודמת, אבל הלב והנשמה לא נופלים מאלו שהיו שם לפני שנה. העולה החדשה מחיפה מציגה את מהדורת 2009 של חולון.

קבוצה שעלתה מהליגה השנייה ובנתה קבוצה עם יומרות (מוצדקות כנראה). אין כוכבים אבל יש קבוצה עם סגל איכותי ורחב (כולל ארבעה ישראלים טובים). חיפה תצטרך לשמור על יציבות ולהוכיח שיש לה את היכולת והעצבים לנצח במשחק צמוד. עד עכשיו הניצחון הכי דחוק שלה היה בהפרש של 17 נקודות.

מהמשחקים עד כה לא נראה שלחיפה יש את האקס-פקטור, שחקן שישנה את כללי המשחק, כמו טאקר מחולון של 2008. אבל בשלב זה של העונה מכבי חיפה מציגה את הסגל המגובש ביותר בליגת העל. אולי בחיפה לא אוהבים את ההשואה לחולון 2008, אבל מדובר במחמאה שהם הרוויחו ביושר.

מכבי ת"א. אין ספק שמידת העניין בליגה מושפעת רבות מרמתה של מכבי ת"א. או יותר נכון בירידה ברמתה. עדיין מוקדם להגיד איך תראה העונה של סגנית האלופה, ובכל זאת למרות שהעמידה העונה תקציב שיא ולמרות שעל הנייר הפערים בינה לבין הקבוצות האחרות גדלו, הקבוצה מראה סימפטומים של בעיות שהביאו לאובדן האליפות: הגנה חלשה, בעיות בריבאונד הגנה, יותר מדי שחקנים על מעט מדי דקות משחק, בעיקר של הישראלים. נסו להיזכר בהתקפה האחרונה של העונה שעברה, בסל הניצחון של דיקסון מחולון. האם מרקוס בראון או קרלוס ארויו היו מצליחים לעצור אותו? גם אני חושב שלא.