נורא מצער מה שקרה לך, אבי ניר, גם בגלל הכאב האישי שלך, וגם מכיוון שכל מעשה אלימות הוא מרגיז ומקומם. אבל הקלישאה אומרת שאין רע בלי טוב. זה כמובן לא לגמרי נכון, אבל בוא ננסה ביחד לראות, אולי בכל זאת נוכל - אתה ואנחנו באמצעותך - להפיק תועלת מהתקיפה הזדונית עליך.
באופן רגיל, אתה, כמנהל זכיינית קשת, אדם נורא עסוק, מה שלא מאפשר לך לעשות את הדבר הכי חשוב: לחשוב. הכוונה אינה לחשיבה על התוכנית שהיתה או זו שתהיה. עכשיו, כשאתה מרותק למיטה, עומד לרשותך מצרך שמנהלים אינם מתברכים בו: זמן. אתה יכול לחשוב מעבר לעבודה היומיומית. אתה יכול להרהר על המכלול. אז הנה קצת חומר למחשבה נחוצה.
אחרי שהאחות חובשת
אתה מנהל את הערוץ הכי נצפה בארץ. אלה כוח והשפעה עצומים, כידוע לך. עכשיו יש לך זמן לחשוב איך אתה נוהג בכוח הזה? האם אתה מייצר דברים בעלי ערך? האם אתה תורם לחברה שבתוכה אתה חי? האם אתה גורם לה נזק, אולי בלתי הפיך? ולמה, לאיזו מטרה, אתה עושה את מה שאתה עושה?
ניקח לדוגמה את התוכנית "האח הגדול". אתה גאה בתוכנית הזו? אתה חושב שיצירות כאלה עושות לך כבוד, שהן הדבר הכי ראוי שמוחך וכישרונך יכולים להפיק? כל מיודעיך אומרים שאתה מוכשר וחכם. אז אחת מהשתיים: או שזה לא נכון, או שאתה יודע שזו תוכנית זבל (מצטער על הביטוי, אבל פשוט אין מדויק ממנו לתוכניות כאלה).
אחרי שהאחות חובשת אותך, קח נשימה ארוכה, עצום את עיניך וחשוב: מה עושות תוכניות מהסוג הזה לציבור? כשאתה רואה את ההיסטריה, את ההתעסקות האובססיבית; כשאתה חושב על הזמן שאנשים מבלים מול הטלוויזיה, מאפשרים לתוכניות כאלה לחלחל אל מוחותיהם ונשמותיהם ולזהם אותם; להפוך אותם לזומבים; לתאר להם עולם נחות ולהציגו כאידיאלי; ליצור גיבורי תרבות שהם אנשי תת-תרבות.
עכשיו פקח את עיניך
אתה יכול עכשיו לפקוח את עיניך. מה המסקנה? אתה יכול כמובן להיכנס למצב של הכחשה ולומר שמדובר בתוכניות מעולות; אתה יכול להמשיך לדקלם את חופש הביטוי וזכויות הציבור. אתה יכול. אבל עכשיו, לאחר שנפגעת, אולי אתה מסוגל לחשוב אחרת. בשלב זה, לא ידוע שיש קשר הכרחי בין התקיפה לבין התוכניות שלך. אבל יש קשר, והוא מוכח ומוחלט, בין האלימות והזבליות בטלוויזיה שלך, לבין האלימות והזבליות ברחוב.
למעשה, אתה לא רק מנהל קשת, אלא בעקיפין, ואולי במישרין, אתה גם שר-על לחינוך. במובן זה, שלתוכניות שלך יש יותר השפעה על בני הנוער מאשר כל מה שהם לומדים בבתי הספר או בבית. הם חיים, חושבים, מתנהגים ומדברים כמו התוכניות. וכאשר הם מקבלים תוכניות שמקדשות את הטמטום והפשע וראשיו - אז אחת התוצאות היא מה שקרה לך בגן ליד ביתך. ומה שקורה לרבים אחרים. ואתה עוד יצאת בזול לעומת נפגעים אחרים.
אז למה, למה אתה מקדם פשע, אלימות וטמטום מוחין? התשובה הסטנדרטית היא רייטינג. זה ברור. אבל מה שבאמת מנחה אותך זה לא הרייטינג של התוכנית, אלא הרייטינג האישי שלך - כמנהל מצליח, כאדם מצליח, ובעיקר הרייטינג של מצבך הכלכלי. כמה שיותר רייטינג לתוכנית - כך יותר מעמד, כוח וכסף לך. ויותר רייטינג אישי לך זה יותר רייטינג לבהמיות ולאלימות הגוברות ברחובות.
שיחה עם המצפון
עכשיו, אבי ניר, אחרי שטעמת את התוצאות על גופך - אולי תעשה "חושבים" אמיתי עם עצמך? בין צילום לזריקה, אולי תתפוס שיחה עם המצפון שלך, עם האינטלקט שלך? ואז, אולי באמת משהו טוב ייצא מהדבר הרע שקרה לך.
יותר חופש לפיקוח
אני לא אופטימי. ניסיון החיים מלמד שאדם המסוגל מלכתחילה לייצר זבל לתועלת אישית - אין סיכוי גדול שפתאום יעשה גם את חשבון הנפש המוסרי והציבורי. לכן, צריך לקחת דוגמה ממה שקרה בכלכלה העולמית. מדוע היא קרסה? מכיוון שאנשים בעמדות מפתח שמו את האינטרס האישי שלהם לפני הציבורי. אז עכשיו מגיעים למסקנה שאי-אפשר יותר לסמוך על שיקול דעתם של אנשים אלה, ומה שצריך זה להגביר את הפיקוח הציבורי עליהם ועל מעשיהם.
האם אנחנו צריכים לחכות עד לקריסת המערכות החינוכיות, התרבותיות וההתנהגותיות במדינה? בכל פעם שמדברים על העמדתה לפיקוח של התקשורת הצהובה, הם זועקים חופש ביטוי. כמו שאנשי העסקים זעקו "שוק חופשי". אלא שמאוחר מדי התברר שחופש השוק נוצל על ידי מעטים לעשוק את הרבים. בדיוק הניצול של חופש הביטוי שנעשה על ידי בעלי מניות בתקשורת.
יו"ר מועצת הרשות השנייה אמרה היום (ה') כי "הרגולציה, כפי שהיא כרגע, לא רלוונטית". בוקר טוב, נורית. אנחנו רואים את זה כל יום על המסך וברחובות. אז מה את מתכוונת לעשות בעניין? ואתם, חברי המועצה, ואתם, חברי הכנסת, ואתם - הציבור? להמתין עד שיהיה מאוחר?
ראו גם: דורון אביגד מגיב לטור של מתי גולן - מלה מזומבי שרואה "האח הגדול"
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
