היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, מאס בהדלפות ובפרסומים של חומרי חקירה. בתום עבודת מטה שנערכה עם הפרקליטות והמשטרה החליט היועץ לתקן את הנחייתו הנוגעת למסירת חומר חקירה לחשוד לפני שימוע, כך שניתן יהיה להעמיד לדין פלילי חשוד או פרקליטו שימסרו לגורם זר חומר כזה.
באחרונה הופנו טענות מצד גורמים שונים לרשויות אכיפת החוק, בגין פרסומי תמלילי עדויות, טיוטות אישום וחומרי חקירה שונים, בעיקר בתיקים ציבוריים ומתוקשרים כמו פרשות אולמרט, קצב ורמון. בפרשת אולמרט למשל, דרשו פרקליטי ראש הממשלה לחקור את מקור ההדלפות, אולם התברר שחומרי החקירה הגיעו לכ-100 ידיים שונות, כך שאיתור המדליף הוא כנראה בלתי אפשרי.
כידוע, חוק סדר הדין הפלילי מחייב את הפרקליטות להודיע לחשוד בעבירת פשע על הכוונה להעמידו לדין, ולאפשר לו שימוע, אם יחפוץ בכך, בטרם יוחלט סופית אם להעמידו לדין. למרות שהחובה למסור לו את חומר החקירה קמה לפי החוק רק עם הגשת כתב האישום, נקבע בהנחיות היועץ שהחשוד ובאי-כוחו יוכלו לעיין בעיקר חומר הראיות לקראת השימוע, כדי שהשימוע יהיה אפקטיבי.
גילוי בהפרת אמון
כך יוצא שחומרי החקירה מצויים אצל 4 סוגי גורמים: היחידה המשטרתית החוקרת, הפרקליטים המטפלים בתיק, החשוד ועורכי דינו. אלא שהמציאות הוכיחה שלעיתים קרובות מקור הפרסומים הוא דווקא בחשודים ובעורכי דינם, שמבצעים בהדלפה "ספין" תקשורתי המשרת אותם.
במשטרה ובפרקליטות התקשו באחרונה להוכיח ש"אין להם אחות", וכעת מצא מזוז פיתרון יצירתי. הוא הוסיף פיסקה להנחייתו "טיעון לפני הגשת כתב אישום פלילי (שימוע)", המבהירה לחשוד כי החומר מועבר רק לצורך השימוע, כאשר תשומת-ליבו מופנית לסעיף 119 לחוק העונשין, העוסק ב"גילוי בהפרת אמון".
הסעיף קובע, כי "מי שנמסר לו מסמך רשמי בתנאי מפורש שעליו לשומרו בסוד, והוא מסרו לאדם שאינו מוסמך לקבלו - דינו מאסר שנה אחת".
להנחייה אף הוסף מכתב נלווה שישוגר לחשוד, בו נאמר כי אסור לו למסור או לחשוף את חומר החקירה, או כל פרט ממנו, לאיש זולת פרקליטו. כן נאמר כי איסור זה מתייחס גם לפרקליטו, וגם כאן מופנית תשומת ליבם לסעיף 119 האמור.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
