הממונה על הגנת הצרכן: "לא עובר שבוע בלי תלונה על מחיר של 99 אגורות"

בעוד שהצרכנים כבר מזמן אינם יכולים לשלם במטבעות של אגורה ו-5 אגורות, שכן אלה יצאו מהמחזור - בחנויות עדיין ממשיכים לנקוב במחירים לא עגולים, ולא פעם מעגלים את הסכום לרעת הלקוח

אין קולע מההגדרה "פסיכולוגיה בגרוש" לאפקט האגורות שמושג כתוצאה משימוש במחירים מהם לעולם לא נוכל באמת לקבל עודף, דוגמת 9.99 שקל, הנתפסים כזולים יותר מהסכומים שהם מייצגים. מאז יובאה השיטה הנפוצה כבר שנים ארוכות בארה"ב, מולדת ה"ניינטי-ניין ניינטי-ניין" הנצחית, ובעצם בעולם כולו, נראה כי מעטים הסוחרים הנוקבים בסכום שנשלם הלכה למעשה. ולמעשה, כבר לא מעט זמן אפשרי התשלום רק במטבעות של 10 אגורות. מטבע של אגורה הוא ממש היסטוריה וגם השימוש ב-5 אגורות הופסק בתחילת 2008 כדי לחסוך בהוצאות המדינה על ייצורו (לאחר שהובהר כי אינו פופולרי במיוחד גם על-ידי הצרכנים).

בנק ישראל, מצדו, מיהר להבהיר כי על-פי החוק, עיגול המחירים הצפוי בעקבות ביטול המטבע יהיה כלפי המטבע של 10 אגורות: סכום שמשלמים במזומן המסתיים ב-1 עד 4 אגורות יעוגל כלפי מטה, וסכום שבין 5 ל-9 אגורות יעוגל מעלה.

"הדבר מקשה על השוואת מחירים ואף נוטע בצרכנים תחושה מוטעית שהמחיר נמוך ממה שהוא באמת", מזכירים במועצה לצרכנות, "שכן רבים מתייחסים רק לשקלים השלמים כבסיס להשוואה וכך 199.99 נראה זול יותר מ-200 שקל. מכאן עולה חשש לחוסר שקיפות במחירים".

אך מעבר לזה, המצב לא פעם מעמיד את הצרכן בפני בעיה. ראשית, עצם הצורך בעיגול פעמים רבות מקפח את הלקוח בחשבון הסופי, ושנית, כאילו לא די בכך, הרי שלא כולם מקפידים ליישם כהלכתם את כללי העיגול הנכון, ולא מעט פעמים אנחנו זוכים לקבל עודף לא מדויק המקפח את מאזן האגורות הפרטי. במרבית הפעמים לא נשים לב, וגם מי שמבחין בטעויות לא תמיד יתקומם כנגד "קיצוץ" של כמה אגורות ספורות, מה שעלול להיתפס בטעות כקטנוני. אולם מה שאצל האדם הבודד מתבטא בכמה אגורות מסתכם, מן הסתם, בלא מעט כסף - לאו דווקא ברשתות ענק בהן עוברים אלפי צרכנים את הקופה מדי יום (שהרי שם, לרוב התשלום הוא באשראי), אלא גם בבתי עסק קטנים, בהם אך טבעי הוא לשלוף מזומן בקופה. הדבר גם מתרחש פעמים רבות במסעדות, בהן עיגול של עשרות אגורות כלפי מעלה נפוץ גם הוא.

במועצה לצרכנות מתקבלות גם תלונות על בתי עסק שעיגלו לא רק את החשבון הסופי אלא עיגלו כל סכום וסכום שפורט בחשבון, כך שבסך הכול הצטברו מעיגול הכספים כלפי מעלה סכומים ניכרים, ואם נכפיל את האגורות שהעסק מרוויח מכל עסקה נגלה, ככל הנראה, שהן מצטברות לסכומים גדולים מאוד.

כשר אבל מסריח?

מי שאינו מעגל על-פי הכללים מפר את תקנות בנק ישראל. מה ניתן לעשות במקרים כאלה? בעיקר לעמוד על שלך; מעבר לזה לא ניתן לעשות הרבה - אלא אם יחליט מישהו "לכוון גבוה" ולתבוע ייצוגית בעקבות התנהגות סדרתית בניגוד לתקנות.

האם העובדה שהרשתות מרוויחות משיטת עיגול המחירים מעידה על הטעיה או ניצול מצוקת צרכן? לגבי הצגת מחירים מטעה, כאן אין עילה לתביעה, כל עוד נשמרים כללי העיגול שקבע בנק ישראל. בית המשפט נדרש לסוגיה בתובענה ייצוגית שהוגשה ב2003- נגד רשת רבוע כחול בהתייחס לשיטת עיגול המחירים בעקבות ביטול האגורה, ובפסק דין מאפריל 2004 דחה השופט נסים ישעיה את התביעה וקבע: "העיגול המתבצע בסניפי הנתבעת נעשה על-פי דין ועל-פי הוראות בנק ישראל".

כן קבע השופט כי "נסיבות עובדתיות אלה ושיטת העיגול הנהוגה אצל הנתבעת, התואמת באופן כללי את הוראת הצו של נגיד בנק ישראל, אינם מצביעים על 'הטעיה' או על 'ניצול מצוקת הצרכן', כפי שטוען בא כוח התובעים".

בית המשפט אף דחה את טענת התובע לפיה יש בעיגול כלפי מטה משום "ויתור וולונטרי על 2 אגורות" ואילו העיגול כלפי מעלה מהווה הטעיה וגבייה שלא כדין מבלי לקבל הסכמתו, וקבע כי שיטת העיגול בה נקטה הנתבעת הייתה חוקית וגלויה לעין ואף מבוססת על צו בנק ישראל.

עניין של שקיפות

"לא עובר שבוע אחד בלי תלונה על 99 אגורות", מודה הממונה על הגנת הצרכן, עו"ד יצחק קמחי, "אבל בכל זאת, המשרד לא מתכוון כרגע לפעול בתחום - ויש לזה סיבות מצוינות: קודם כל, לעולם לא באמת נוכל להיפטר מעניין האגורות. ומה למשל בקנייה במשקל, כאשר המחיר לקילו נקוב במספר עגול אבל המשקל אינו מדויק? ממילא נצטרך להתמודד עם הסוגיה.

"שנית, מדובר ממילא רק בתשלום במזומן - כאשר בצ'קים או באשראי, שבו נעשות מרבית הקניות המשמעותיות, התשלום הוא מדויק.

"דבר שלישי, צריך להבין שההטיה עובדת בצורה סימטרית: העיגול נעשה אך ורק בחשבון הסופי ולא עבור כל מוצר בנפרד - והרבה פעמים העיגול הסופי יוצא בסופו של דבר כלפי מטה. זה נכון שיש יתרון מסוים במאזן הכולל לעיגול כלפי מעלה, בגלל 5 אגורות שמעוגלות כך, אבל בסופו של חשבון זה יכול לצאת גם לטובת הצרכן".

אולם הבעיה המרכזית, לדברי קמחי, היא ההשלכות שעלולות להיות לשינוי שיטת התמחור על-פי חוק: "רבים קוראים לאסור לנקוב במחירים שאי אפשר להחזיר עבורם עודף", הוא אומר, "אבל המשק כולו מורכב היום ממחירים שבנויים מאגורות. מה יקרה, למשל, אם בגלל תקנה שכזו יועלה מחיר שיחה של בזק מ-9 אגורות כפי שהוא היום ל-10 אגורות? מדובר בעלייה של 11% במחיר, שתתבטא במיליוני שקלים בשנה אם לא יותר מכיסו של הצרכן. וכך גם בחברות הסלולר, והחשמל, ובהרבה חברות אחרות. הרי ברור שכולם יעלו את המחירים כדי לענות על הדרישות, המחירים לעולם לא יירדו.

"הנושא מעצבן את כולם", הוא מסכם. אבל אי-נוחות וחוסר נחת עדיפים לדעתי על הנזקים שעלולים להיגרם כתוצאה משינוי בחוק. אני לא מת על השיטה הזו, אבל מעדיף לחיות איתה".

עדיין, יש מי שרואים בשקיפות המחירים ערך עליון גם אם הוא עלול להביא בטווח הקצר לשינוי מסוים לרעה במחיר. על שולחן הכנסת הונחו בעבר שתי הצעות חוק של ח"כ אבשלום וילן ושל ח"כ אורית נוקד, שמטרתן לאסור על עוסק לפרסם ולנקוב מחיר של נכס או שירות בהילך שאינו חוקי. הצעת החוק של ח"כ אבשלום וילן נדחתה בוועדת שרים לחקיקה בשל החשש שההצעה עלולה לגרום לעליית מחירים לצרכן.

הסוגיה נבחנה בשנית לאחר הגשת הצעת החוק של ח"כ אורית נוקד; גם המועצה לצרכנות תמכה בהצעת החוק, על אף שייתכן שבטווח המיידי קיום החוק עלול לגרום להעלאת מחירים קלה. זאת משום שהשינוי יגביר את שקיפות המחירים וימנע הפלייה בין צרכן המשלם במזומן לבין צרכן המשלם בכרטיס אשראי או בשיק.

אגב, יש גם מי שמקפידים בכל זאת, כן על בסיס וולונטרי, לעגל שיטתית מטה את המחיר לצרכן - גם כאשר כללי העיגול מורים ההפך. ברשת סופר-פארם הנהיגו עם ביטול המטבעות הקטנים מדיניות המורה להשיב תמיד עודף ע- פי עיגול כלפי מטה, אפילו כשמדובר ב-9 אגורות.

* לא עדיף להציג את המחירים בצורה יותר אמינה ונוחה?

יאיר עשהאל, המשנה למנכ"ל סופר-פארם: "אין ספק שלתמחור יש סיבה שיווקית - תמיד יש סוג של היתפסות למספר הראשון. לא יעזור, ה'נקודה 99' נתפס יותר טוב בהשוואה למחיר העגול. אבל כשמעגלים כלפי מטה, טוב לצרכן שנמשיך בזה ולא נעגל מראש את המחירים כלפי מעלה. עד היום לא קיבלנו תלונות בנושא - ובכל מקום שלא נעשה כך בקופה הלקוחות מוזמנים לעדכן".