דודי וירניק, בעל חברת תוכנות הניווט השלישית בגודלה בעולם: "היינו במקום הנכון בזמן הנכון"

כשהתבקש, בתחילת שנות ה-90, לעזור באפיון מוצרי ניווט לתעופה, וירניק לא העלה על דעתו שמדובר באחד התחומים הטכנולוגיים החלוציים והמתפתחים ביותר שניתן למצוא. השוק היה בתולי, חברות הענק של היום עדיין היו "שלושה חבר'ה" בתערוכה טכנולוגית, ומי שהצליח לשלב ידע בניווט עם מיפוי מוצלח ועם טכנולוגיה יעילה, הרגיש שיוכל, אפילו בלי GPS, להגיע עד הכוכבים.

וירניק היה שם, והיום, Nav N Go - החברה הבינלאומית שלו ושל שותפו קובי הלפרין, בעלת המותג IGO - מייצרת תוכנה לעשרות חברות בינלאומיות, ונחשבת (לפי חברת המחקר קאנאליס, המתמחה בסיקור שוק מחשבי כף יד) לשלישית בגודלה בעולם בתוכנות הניווט, אם כי בפער גדול אחר המובילות. זו חברה פרטית, ועל כן ניאלץ להסתפק בהערכות של וירניק, הטוען שהוא "עוד לא שם אבל מתקרב" לרווחים של מאות מיליוני דולרים, ונושא עיניו אל עתיד של "9 ספרות" כבר בשנה הבאה. ימים יגידו.

אבל בניגוד לימים הראשונים, שוק ה-GPS'ים של היום צפוף ותחרותי, טכנולוגיות מפותחות בזול, וחלוצי התחום נדרשים להילחם על מעמדם מול יצרנים זולים מאסיה; וזאת אינה תחרות קלה: חובבי הגאדג'טים דורשים חידוש אחרי חידוש, יצרני הרכב ומפעילי הסלולר מציבים דרישות טכנולוגיות ודורשים מחירים נמוכים, ובכלל לא בטוח שהצרכנים מבחינים בהבדלים. היצרנים מנסים להתמודד עם השוק באמצעות בידול המוצר, עניין ששולח אותם לחיפוש אין-סופי אחר חידושים טכנולוגיים ולמלחמות שיווק קולניות. למשל, וירניק טוען בלהט כי רק לו יש תוכנת "תלת-ממד אמיתי" עם "כל הבניינים בארץ" (רובם המכריע בגודלם היחסי האמיתי, אך לא בצורתם במציאות), בעוד אחרים - המתהדרים בנוצות התלת-ממד - מואשמים אצלו בלא פחות מהונאת הציבור.

כאשר המתחרים בארץ, רונלייט המייבאת את מוצרי מיו (בעבר הלקוח הגדול ביותר של וירניק, והיום יריבה מרה בבתי משפט בכמה מדינות בעולם - עוד על כך בהמשך), השיקו בשבוע שעבר שירות דיווחי תנועה (TCM - traffic messaging channel), הם נאלצו להקפיאו בעקבות בעיה רגולטורית שצצה. השידור מחייב תשתית של שידורי רדיו, ורונלייט עמדה להשתמש בתשתית הארצית הזמינה היחידה, זו של קול ישראל (המאפשרת גם שידור נתונים). וירניק אפילו לא מכחיש שהוא זה שעמד מאחורי עצירת השירות: "לא הסכמנו שרשת ממשלתית תעשה הסכם בלעדי עם חברה מסחרית אחת". לדבריו, המידע צריך להיות נגיש לכולם, ומשודר חינם לכל בעל מכשיר המסוגל לקלוט אותו.

גיא דה-פיצ'וטו, מנכ"ל רונלייט, משתדל לשמור על ארשת פנים של מי שאינו מוסמך לדבר על הסכסוך המסחרי בין מיו לווירניק, אבל אינו מתאפק ומזכיר שמיו הם היחידים שגם מייצרים את המכשירים שלהם בעצמם, "כמו נוקיה וכמו סמסונג", בעוד ה"אחרים" הם "מוצרי מדבקה".

"נכון שאנחנו לא מתעסקים בחומרה", מגיב וירניק, "אבל אנחנו עובדים מול יבואנים רציניים של מכשירים, ובודקים אותם לפני ההתקנה".

ממועדון צלילה לניווט

וירניק, 54, נולד ביפו וגדל ברמת גן. הוא למד בתיכון בליך, התגייס לחיל האוויר, ואחרי שחרורו למד תעשייה וניהול בטכניון וכלכלה באוניברסיטת תל אביב. בשנים הבאות שלח את ידו במגוון רחב של עיסוקים. במשך ארבע שנים וחצי הוא ניהל את מועדון הצלילה סנפיר בנמל תל אביב, והסמיך 1,600 צוללים. בתקופה אחרת היה לו בית ספר לטיסה באולטרלייט. אחד התלמידים שהגיע לבית הספר היה קובי הלפרין, אז בעל השליטה בחברה הציבורית גמא תקשורת, והיום יו"ר Nav N Go. השניים התיידדו, אף שבשלב ההוא כל אחד מהם נותר בעסקיו הוא.

אחרי שהיה מעורב בהקמת ישראייר הקים וירניק את חברת קונדור תעשיות תעופה, שייבאה ציוד מגוון כמו מנועים למטוסים ולמל"טים. קונדור לא הסתפקה ביבוא, ועסקה בתחומים נוספים, כגון פרויקט שמירה על אוכלוסיית הפילים בשמורות טבע בגאנה ובקניה מפני ציידים פיראטיים, בעזרת אולטרלייט. הפרויקט ממשיך לפעול גם כיום, באמצעות צוותים מקומיים.

ביולי 1991 הגיע וירניק לתערוכת ציוד תעופה בארצות הברית. אחת המציגות הייתה חברת גרמין, היום מענקיות התעשייה, אבל אז רק "שלושה אנשים, שהציגו את המוצר הראשון שלהם, מכשיר ניווט למטוסים, באוהל קטן". חבר משותף עשה את ההיכרות, נוצרה כימיה מיידית, והאמריקאים ביקשו מווירניק לסייע להם באפיון המוצר הבא שלהם, גם הוא GPS לתעופה.

וירניק התלהב, קנה מגרמין שתי יחידות, "בהרבה מאוד כסף, עשרת אלפים דולר", קיבל את הנציגות בישראל, והתחייב למכור עד סוף השנה 12 מכשירים - אך הצליח למכור 16. "אז מכשיר הניווט היה בסך-הכול תצוגת LCD, שבה היית רואה אם אתה מימין או משמאל למטרה. יש לי עדיין כאלה. אני שומר אותם למזכרת". מאז קונדור היא נציגת גרמין בארץ, אם כי וירניק מספר ש"לא לאורך זמן. אמנם בארץ אין לנו ניגוד עניינים, אבל בעולם הפכנו למתחרים".

השנים חלפו, וב-2001, על רקע הקשרים שקשר עם גרמין, פנתה אל וירניק חברה קטנה מנתניה ששמה נפטל, שפיתחה טכנולוגיה לניווט, וביקשה שיארגן לה קבוצת משקיעים. וירניק ארגן, אבל הפרזנטציה שנערכה במלון דניאל לא נראתה לו. "התחלתי להתכופף מתחת לשולחן", הוא נזכר, "ואמרתי, אני מחוץ לעסק". קבוצת המשקיעים שלו לא הפגינה גם היא עניין, ושבועיים אחר כך נמכרה החברה למשקיע אחר - איש העסקים הקנדי אדוארדו גונדלמן, בעל החברות פרדיים ופאואר לוק, בעסקת חילופי מניות. כך נולדה חברת דסטינייטור.

גם גונדלמן ביקש מווירניק שיסייע באפיון המוצרים בשביל החברה החדשה, ווירניק הקים לצורך העניין את GPS&More, בשותפות עם הלפרין, שהמשיך לעבוד בחברה הציבורית שלו, ובלילות ובסופי שבוע היה שוקד על ענייני הטכנולוגיה עם וירניק. הדיל עם דסטינייטור היה שבתמורה לסיוע הם יקבלו, בין היתר, גם את הזיכיון לשיווק הדסטינייטור בישראל ובהונגריה. "לכל אחד מאיתנו היו העסקים שלו", אומר וירניק, "המשחקים בניווט היו יותר בשביל השעשוע".

הזיכיון ההונגרי לא היה מקרי: לווירניק ולהלפרין היה קשר עם קבוצה של מומחי מיפוי הונגרים שסייעו להם. בכל אופן, דסטינייטור פרחה, ובשיאה הייתה בין השחקנים המובילים בעולם בניווט לווייני. בשנים האחרונות החלה החברה לשקוע, ולאחרונה נמכרה בסכום הרחוק מאוד משיא תפארתה: 16 מיליון דולר בלבד.

ב-2004 החלה הזוגיות הפורחת עם דסטינייטור להתפורר. וירניק טוען כי דסטינייטור הפסיקה להתייחס לדרישות שלהם, שהגיעו כמשוב מהשווקים המקומיים, כגון שיפורים שונים, הוספת מיקומים ויישומים. מכל מקום, וירניק והלפרין התחילו לחלום על תוכנת ניווט משלהם. באוקטובר 2004 הם הודיעו לאנשי דסטינייטור על פרידה, ולא הסתירו את תוכניותיהם: מוצר משלהם תוך חצי שנה. בדסטינייטור צחקו: פיתוח תוכנת ניווט ארך באותה תקופה שנים אחדות, והיה כרוך בהשקעות גדולות.

גאונים בכפכפים

תוכנת ניווט מורכבת בעצם משלושה מרכיבים: תוכנה המבצעת את הניווט, מאגר המפות, וה"מנוע" - התוכנה הגרפית האחראית לאנימציה הוויזואלית ושאמורה להיות מסוגלת לפעול על מכשירים מאוד חלשים, כמו מחשבי כף יד (והיום גם מכשירים סלולריים).

וירניק והלפרין, שהחזיקו את הידע הנדרש לתוכנת הניווט, עלו על טיסה לבודפשט כדי לפגוש את חבריהם ההונגרים, אנשי המיפוי. ההונגרים אמרו להם שהם מכירים חברה קטנה למשחקי מחשב תלת-ממדיים, ושמה PDAmill, ווירניק הלך לפגוש את ארבעת הצעירים שמאחוריה. הוא זוכר "ארבעה גאונים צעירים, שישבו בחדר חשוך עם שורטס ובכפכפים, פיתחו משחקים וזכו בכל מיני פרסים בינלאומיים. נדלקתי. הם היו כמעט ילדים, לא כולם ידעו אפילו לנהוג. שמנו להם על השולחן את כל תוכנות הניווט בעולם, הסברנו להם מה זה, איך זה עובד, ואיזה סוג של מוצר אנחנו רוצים".

"מנהיג" מפתחי המשחקים ההונגריים, פיטר בלוג, הביט בתוכנות מאחורי משקפי הראייה הענקיים, ולפי וירניק אמר, "זה הכול זבל. אנחנו יכולים לעשות משהו הרבה יותר טוב". וירניק שלף את המגבלה: הכל חייב להסתיים תוך חצי שנה. בלוג לא התרגש גם מזה.

ביוני 2005 יצאה לשוק התוכנה הראשונה מסדרת iGO. לדברי וירניק, היא קצרה הצלחה גדולה בשתי הארצות שבהן פעלו, ישראל והונגריה. בינתיים הקימו השניים ושותפיהם את החברה הבינלאומית שלהם, Nav N Go, ומיזגו לתוכה את PDAmill. במארס 2006 החליטו שהמוצר הגיע לפרקו, והציגו אותו בתערוכת סביט בהאנובר. "כולם הסתכלו מי הליצנים מהונגריה ומישראל שבאים להידחף לעולם הניווט", משחזר וירניק, "אבל ביום השני הפכנו לכוכבי התערוכה. היה לנו פאנץ' ליין: כל אירופה בפחות מ-1 ג'יגה בייט. אף אחד לא האמין שזה אפשרי, אמרו שאנחנו שרלטנים, מנסים לקבל תשומת לב במרמה. התחילו להגיע פיזיקאים ומתמטיקאים עם נוסחאות כדי להוכיח שתיאורטית זה בלתי אפשרי". כגימיק שיווקי, חילקו לבאי התערוכה אלף כרטיסי זיכרון, ואמרו להם, לכו תנסו אותנו. הסוד, טוען וירניק, היה בטכנולוגיה הייחודית שפיתחו הצעירים מהונגריה.

שבועיים מאוחר יותר הגיע לביקור בבודפשט נשיא מיו אירופה, פול נוטבום, מלווה במהנדס הראשי מטייוואן. השניים שמו על השולחן אתגר כמעט בלתי אפשרי: להתאים בתוך שבועיים את התוכנה של החברה למפרט של המכשיר הבא של מיו, ה-C310. בלוג אמר שאפשר, נוטבום ערך שיחת ועידה לטייוואן, עם מנכ"ל החברה סמואל וואנג. וואנג אמר, תשכחו מזה, בלתי אפשרי לעשות את ההתאמה בתוך שבועיים.

וירניק מספר שהתפתח ויכוח. וואנג אמר שכל שבוע איחור עולה 10 מיליון דולר ושהוא לא מוכן לקחת על ראשו את הסיכון. נוטבום ענה לו, "הסיכון על ראשי". "וואנג אמר", משחזר וירניק, "אה, הראש שלך? אז קדימה".

התאמת המוצר הצליחה, וזמן קצר לאחר מכן חתמו שתי החברות על חוזה עולמי שמעניק ל-Nav N Go מעמד של ספק בלעדי. העסקה הקפיצה את Nav N Go למעמד של אחת החברות המובילות בעולם בתחום תוכנות הניווט. היא גדלה במהירות, וכיום היא מעסיקה בהונגריה 300 מהנדסי תוכנה. בארץ מסתפקת החברה בשלושים עובדים.

חוזה משמעותי אחר נחתם עם הענק הקוריאני יונדאי, לפיתוח GPS מובנה לכלי הרכב של הקונצרן. וירניק מסרב לחשוף את המשמעות הכלכלית של החוזה. בדרך כלל, כאשר הוא מייצר עבור אחרים, הוא מקבל תמלוגים ממכירת כל יחידה, וללא דמי פיתוח. בתעשיית הרכב התהליכים איטיים והטמעת המכשירים תארך שנים, ולכן כולל החוזה דמי פיתוח שעליהם מוכן וירניק רק לומר ש"שבע ספרות זו הערכה סבירה". חוץ מזה מפתחת החברה תוכנות ניווט למכשירים של סוני, HP, JVC, קלאריון, הרמן בקר, מגלן, סמסונג, LG, פיוניר, מוטורולה, IPHONE, ואחרים. לקוח חדש יחסית הוא שי אגסי, שבשבילו מפתחת החברה את מערכת השליטה במכונית החשמלית. כאן מדובר בהרבה יותר מתוכנת ניווט: "אנחנו עושים להם את כל מערך התכנון של נסיעת הרכב, למשל בחירת מקום חניה פנוי, אופציות להחלפת סוללה, וכך הלאה".

אתה חושב שילך להם עם המכונית החשמלית?

"בהתחלה הייתי סקפטי. אבל כשאני רואה את הרצינות שבה הקבוצה מנהלת את ענייניה, אז בניגוד למה שחשבתי בהתחלה, אני מאמין שהם יכבשו את העולם. היה לי ברור שעקב אכילס שלהם זה תשתיות, אבל הם פועלים בנושא בנחישות וברצינות".

בבית המשפט עם מיו

אלא שבינתיים מערכת היחסים עם מיו עלתה על שרטון. שרטון כה רציני, עד כי Nav N Go ווירניק הגישו נגד התאגיד תביעות בהונגריה, בבלגיה ובארצות הברית, בהיקף כולל של כ-50 מיליון אירו. וירניק טוען כי לקראת תחילת השנה הנוכחית הגיעו אליו דיווחים שלפיהם השתמשה מיו באריזות עם תמונות של תוכנת IGO, אבל המכשיר עצמו צויד בתוכנה סינית זולה שנקראת I GO GO, וכיוון שראה בזה הפרה יסודית של החוזה ופגיעה במוניטין שלו, הפסיק את החוזה איתם.

"ניסינו לפתור את המחלוקת בטוב", אומר וירניק, "אבל התשובה שקיבלתי מוואנג הייתה, 'דיוויד, אני הלקוח הכי חשוב שלך, אתה לא תעז לנקוט אמצעים. אמרתי לו, סמואל, אתה צריך להכיר אותי טוב יותר. הודענו על הפרה יסודית, הפסקנו את ההתקשרות והגשנו תביעות".

לא חששת שתיפגע מהפסקת העבודה עם ענק כמו מיו?

"היה בהחלט חשש שניפגע מזה. זה לא הרתיע אותנו. אני לא אוותר על עקרונות גם אם אצטרך לישון באוהל בחוף הים". לדבריו, בסופו של דבר העזיבה עשתה לו רק טוב, ולאחר שלושה חודשים של ירידה בהיקף המכירות הגיעו אליו לקוחות חדשים, שקודם חששו ממחויבותו לתאגיד. דווקא מיו, הוא טוען, נפגעה מהעזיבה ונתח השוק שלה קטן, בעיקר בצפון אמריקה.

כמו שאר היצרנים בתחום, גם וירניק מחפש כל הזמן עוד יתרונות, עוד בסיסי נתונים, עוד חידושים טכנולוגיים, והתאמה לעוד ועוד מערכות הפעלה. למשל, הוא מפעיל חברות מיפוי כדי לא להסתמך רק על מאגרי המידע הקיימים והנגישים לכול. החברה מפתחת התאמה לשיטות שונות לחיפוש כתובת, ועוד כהנה וכהנה. בתחום הסלולר, מסוגלות כרגע התוכנות שלו לפעול רק ב"טלפונים חכמים" (הוא מספק את התוכנות לטלפונים הללו גם למפעילות בישראל), אבל בקרוב יציג, הוא מבטיח, טכנולוגיה "מהפכנית", המאפשרת לתוכנה "לדבר" עם כל מכשיר.

אשר לפיתוי הקהל הישראלי, בקרוב תשיק החברה, בשיתוף פוינטר, שירות המאפשר להזמין מהרכב כרטיסים לסרט או שולחן במסעדה בסביבה; המוקדן יבצע את ההזמנה, ומכשיר הניווט יתכוונן מעצמו וינחה את המכונית היישר לשולחן שממתין לה.

זה נחמד, אבל אתמול בלילה חיפשתי באמצעות מכשיר שלך חניון ברחוב בן-יהודה בתל אביב, והמקום הכי קרוב שהמכשיר מצא היה במסוף כרמלית. נהג מונית אדיב ששאלתי היה יעיל הרבה יותר.

"בינתיים אנחנו ניזונים מהדאטה של 'מפה'. אבל גמרנו למפות את כל ישראל, ונצא בתחילת החודש עם מפות שלנו, שיכללו גם את כל דפי זהב בפנים. זה בסיס נתונים מאוד גדול".

---

רונלייט: האשמות חסרות בסיס

רונלייט, מפיצת מיו בישראל, ווירניק המשיכו, במשך כמה חודשים אחרי הניתוק ממיו העולמית, לעבוד יחד, עד שבספטמבר האחרון נאלצו להיפרד. על אף הידידות הקודמת בין וירניק ובין בעל רונלייט, רונן חזן, נסחפו הגופים לסכסוך העולמי, ואין לאיש מהם בעיה לדבר בגנות מוצריו של האחר. שניהם, אגב, טוענים לבכורה גורפת בשוק הישראלי, המוערך בכמאה אלף מכשירים לשנה. כיוון שלא נערך סקר שוק אובייקטיבי לאחרונה, לא נוכל להכריע בשאלה זאת.

לדברי גיא דה-פיצ'וטו, מנכ"ל רונלייט, דווקא מיו היא תובעת את וירניק. "רונלייט היא מפיצה של מיו בארץ, וכמו כל מפיצה היא כפופה למדיניות של מיו העולמית. אם מיו הפסיקו לעבוד עם הקבוצה של דודי וירניק, אני עושה מה שמיו אומרת לי לעשות. למיו יש תוכנה חדשה גם בארץ. הם החליפו תוכנה, כמו שיצרן מחליף רכיב. המוצרים של מיו לפני ואחרי החלפת התוכנה נמכרים היטב. להערכתי, הפרידה של וירניק ממיו היא קשה, משום שפה מדובר ביצרן מאוד גדול, שמוכר מיליוני יחידות בכל העולם".

ממיו העולמית נמסר כי האשמותיו של ורניק אינן נכונות, חסרות בסיס ומטעות. "מיו החליטה לסיים ביוזמתה את ההסכם הגלובלי עם iGo במטרה לשפר את מוצריה באמצעות תוכנה בבעלותה ופרי פיתוחה. כל יצרני ה-GPS הגדולים בעולם עוסקים כיום בפיתוח עצמי לצורך פיתוח שירותים חדשים ובידול בשוק.

"במסגרת אסטרטגיה זו רכשה מיו את Navman - בית תוכנה מוביל בשוק העולמי בתחום הניווט, המעסיק למעלה מ-300 מהנדסי תוכנה והמתבסס על הסטנדרטים המקצועיים הגבוהים בשוק.התוכנה החדישה של Navman כבר שולבה בסדרה החדשה של מכשירי הניווט.

"מיו רכשה השבוע את חטיבת מוצרי הצריכה של Magellan - אחד מיצרני ה-GPS הגדולים בארצות הברית. מהלך זה יחזק את יכולות פיתוח התוכנה שלה ויהווה בסיס לחדשנות נוספת במוצריה.

"Mio לא צריכה את iGo ואיננה מעוניינת למכור יותר את מוצריה, שכן בבעלותה פתרון טוב יותר, המציע חוויות משתמש עשירות יותר במחירים נוחים יותר ללקוח. כל ההאשמות המנסות ליצור רושם אחר הן חסרות שחר ומטעות".