סטיב קייס, מייסד AOL, רוצה לעצור את הדימום הישראלי-פלסטיני בדרך הכי מוצלחת שהוא מכיר: כלכלה חופשית

יש לו יומרה צנועה: לשנות את העולם. מזל שיש לו קבלות, לסטיב קייס, שהוביל את מהפכת האינטרנט העולמית, עד שהתרסק איתה ונפלט מהמשחק, עשיר ומאושר. בשקט-בשקט, הוא בא לישראל עם אשתו באופן קבוע

סטיב קייס נכנס לדפי ההיסטוריה, לפחות זו המקוונת, יותר מפעם אחת. ב-1985 עזב את תפקידו ברשת פיצה האט, והוביל כמייסד, כיו"ר וכמנכ"ל אמריקה און-ליין (AOL) את מהפכת האינטרנט. הוא לא המציא אפליקציות מגניבות או עיצב מחשבים יפים - הוא פשוט דאג לחבר את האמריקאים לרשת, כשהוא הופך את AOL לחברת האינטרנט הגדולה בעולם. זו הייתה הפעם הראשונה.

בשנת 2000, בשיא ימי בועת הדוט-קום, הוביל קייס את המיזוג בין AOL וטיים-וורנר, מיזוג של 164 מיליארד דולר שהפך לאחד מהסמלים הגדולים של מהפכת הניו-מדיה: גוף אינטרנטי חדש משתלט על אחת מהאימפריות החשובות של העולם ה"ישן". קייס כיהן כיו"ר הגוף המאוחד והפך לברון מדיה. זו הייתה הפעם השנייה.

שנה אחר כך התפוצצה הבועה והכול נמחק. היו גם חקירות בנוגע לחשבונאות יצירתית מדי מצד AOL, וב-2003 אולץ קייס להתפטר מתפקידו אחרי נפילה של כ-80% בערך המניה. זו הייתה הפעם השלישית.

אז האיש היה שם בהתחלה, היה שם בפסגה, והיה שם גם בשפל. הוא אחד מהפנים הבולטות של המהפכה הדיגיטלית. אבל לא פחות חשוב מכך, קייס גם מילא, אולי בלי כוונה, תפקיד לא קטן בתרבות הישראלית. בשמונה ביוני 1998 רכשה AOL את מיראביליס, שפיתחה את תוכנת המסרים המיידיים ICQ, תמורת 407 מיליון דולר. זו הייתה הפעם הראשונה שחברה ישראלית נמכרה בסכום כזה, מה שהפך אותה מיד למיתוס. לא תהיה זו הגזמה גדולה לומר שסטיב קייס החדיר לתרבות הישראלית את מושג האקזיט, את ההוכחה שאפשר לדפוק מכה, את האגדה על שלושה חבר'ה במחסן של ההורים.

אנחנו שנינו מאותו הכפר

על השאלה אם זה טוב או רע אפשר להתווכח, אבל אם יש דבר שעליו אין ויכוח הרי זה שדרך עסקת AOL-ICQ הכרנו כולנו את יוסי ורדי, שהפך בזכות קייס לגורו אינטרנט שבלעדיו, ובלי שפמו המפואר וחיוכו הביישני, אף כנס עסקי אינו שלם. ורדי וקייס נותרו חברים טובים עד היום. לאחרונה אף פורסם שהשניים השקיעו בחברה הישראלית פוקסיטיונז, שנמכרה ליאהו!

ב-2005 הקים קייס את "מהפכה" (Revolution LLC), חברת אחזקות שעוסקת בתחומים שונים - מנדל"ן, דרך תיירות, רפואה ואשראי, עד לאנרגיה ירוקה, לחקלאות ועוד. כמו ברק אובמה, גם סטיב קייס הוא בן הוואי גאה, שעד היום משמש כלוביסט של מדינתו בוושינגטון. כמו כן, יש לו שם הרבה אדמות ועסקים. השניים, קייס ואובמה, הם אפילו בוגרים של אותו בית ספר בהונולולו, "פונאהו", בהבדל של שלוש שנים (לטובת קייס, או לרעתו, תלוי איך מסתכלים על עניין הגיל).

קייס המולטי-מיליארדר הוא לא רק איש עסקים; הוא גם פילנתרופ לא קטן. עוד לפני המהפכה, ב-1997, הקים יחד עם אשתו ג'ין את קרן קייס (Case Foundation), שמטרתה צנועה למדי - לשנות את העולם, לא יותר. כך לפחות הם מכריזים בעמוד הבית שלהם. אגב, באותו עמוד מופיעה סיסמה שנשמעת מוכרת: "השינוי מתחיל בתוכי".

הקרן החלה את דרכה בעיסוק בענייני חינוך ובצמצום הפער הדיגיטלי, אבל בינתיים התרחבה לתחומים נוספים, כמו בריאות (מציאת תרופה לסרטן המוח), סניטריה (רעיון נהדר: ילדים משחקים במגרשי שעשועים באפריקה, ומפעילים ברגליהם משאבות מים. הם משקים ככה עשרה מיליון איש), דיאלוג בין-דתי ועוד.

לאחרונה ביקר קייס בישראל, ולא לרגל עסקים. יותר נכון יהיה לומר שהוא בכלל בא עם אשתו ג'ין (לשניים חמישה ילדים מנישואים קודמים. הם נפגשו כשהיא עבדה ב-AOL), מנכ"לית קרן קייס ותותחית בזכות עצמה, שמלבד תפקידה בקרן עוסקת בעוד פרויקטים בתחום המשיק בין הפילנתרופיה לביזנס. אחד מתפקידיה הוא יו"ר משותף של השותפות האמריקאית-פלסטינית (U.S.-Palestinian Partnership), שעובדת בשנה האחרונה בשיתוף פעולה עם הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי, או בקיצור USAID. קייס התמנתה לתפקיד ב-2007, לבקשת קונדוליסה רייס וביוזמתו של הנשיא ג'ורג' בוש. השותפות (להלן UPP) עוסקת בקידום הנוער הפלסטיני, בבניית מתנ"סים ופעילויות שכאלה, ומקדמת הזדמנויות כלכליות למען הפלסטינים. זהו שילוב בין גופים מסחריים וממשלתיים, וזה מה שהביא אותם הנה.

אני פוגש אותם ביום האחרון לסיור הקצר והעמוס שלהם פה, והם כבר די עייפים ומרוטים, עד כמה ששני מיליארדרים יכולים להיראות מרוטים. הם עדיין מטופחים ומקפידים להחזיק ידיים ולהביט זה בזה במבטים מצועפים לכל אורך שיחתנו הקצרצרה. כשהיא מדברת הוא מרותק, ולהפך. כל האינטימיות הזו לא מופרעת כלל, גם לא על-ידי כל יועצי התקשורת, האנשים מ-USAID, הצלם ואני. שניהם מאוד, אבל מאוד, אמריקאים. נואמים בארכנות על הפרטים הטכניים, מדגישים שוב, ושוב, ועוד פעם, את התקווה ואת האמונה ואת המחויבות, אף פעם לא נכנסים לפוליטיקה ותמיד שומרים על אופטימיות. יש להם הטכניקה הזו, שבהתחלה שואלים איך קוראים לך ואז מתחילים כל משפט שני ב"יו נואו, דרור..."

אלף ביתא

זו לא הפעם הראשונה שלהם פה. גם לא השנייה. בינואר הם חוזרים שוב, וכל זאת כמעט ללא ידיעתה של התקשורת הישראלית. אולי כי אין להם פה שום פעילות - לא עסקית ולא פילנתרופית. את כל זמנם הם מעבירים ברשות הפלסטינית. לישראל הם מגיעים כדי לישון, וכמובן כדי להיפגש עם יוסי ורדי, "חבר יקר" כפי שאומרת ג'ין.

מטרת הביקור החצי סודי הזה, שנערך לפני שנפתחה המערכה הנוכחית בדרום, מלבד חיזוק הקשרים וחיפוש הזדמנויות, הייתה השקה של מרכז נוער גדול ומשוכלל בכפר ביתא הסמוך לשכם, אחד מארבעה מרכזים שייפתחו בזמן הקרוב.

"יזם - ולא משנה איפה בעולם - הוא חיה די מוזרה", אומר קייס, שפגש כמה יזמים בחייו. אם כך, אני אומר לו, הפלסטיני הוא כנראה יזם על. "הם בהחלט עוברים מכשולים גדולים יותר, הרבה יותר גדולים, מיזמים אחרים", אומר קייס, "מה שאומר שהמוטיבציה שלהם צריכה להיות הרבה יותר גבוהה, וכך גם האופטימיות".

צרו איתנו קשר *5988