לשחרר רצועה: שישה פתרונות ליום שאחרי המבצע בעזה

"להגביר מעורבות מצרים" - שלמה בן-עמי, לשעבר שר החוץ והשר לביטחון פנים

"כשציפי לבני מדברת על משחק סכום אפס היא לוקה בגישה פשטנית", אומר בן-עמי. "גם האמירה שאפשר לחסל את החמאס מבחינה פוליטית, שהשמיעו שני חברי קבינט, מופרכת לחלוטין. הסיבה היא שהחמאס הוא לא סטייה אלא גידול טבעי של התנועה הלאומית הפלסטינית, שהיא דתית ביסודה".

מתוך התפיסה הזו, בין השאר, גורס שר החוץ לשעבר כי הסדר כולל בעזה מחייב קיום מגעים ישירים עם החמאס. "המצב שקדם למבצע היה בלתי נסבל, וחייב תגובה צבאית", הוא אומר, "אבל בטווח הארוך צריך לדבר עם החמאס. ישראל צריכה לדבר עם האויבים שלה. החלום הרטוב של בשאר אסד הוא שמחר בבוקר הוא יקום וישראל לא תהיה פה, וגם סוריה, למיטב ידיעתי, לא מכירה בישראל - אבל אנחנו מדברים איתה. מה ההבדל? למה סוריה כן והחמאס לא?"

בטווח הקצר יותר, לעומת זאת, יש לבן-עמי תוכנית מסודרת שאותה שלח לאהוד ברק ולקונדוליסה רייס. ראשית, הוא אומר, "אי-אפשר להגן על ציר פילדלפי מתוך ציר פילדלפי, אלא מרפיח המצרית. הגישה עד עכשיו לבעיית ההברחות הוכחה ככישלון קולוסאלי. צריכה להיות הגברה של המעורבות המצרית, ויש לכך הסכמה מצדם - אני יודע את זה משיחות עם עומר סולימאן (ראש המודיעין המצרי, א' ר') שנערכו לפני כחצי שנה במצרים. שנית, צריך להביא את אבו-מאזן כחלק מההסדר הכולל, כך שהוא יוכל להיות שוב ראש הרשות הפלסטינית. ישראל בוודאי תתנגד לשיתוף פעולה בינו לבין החמאס, למעין ממשלת אחדות לאומית-פלסטינית".

התנגדות מוצדקת?

"לא. אני סבור שישראל טועה. מה שתוקע את המשא ומתן עכשיו זה שכל הסדר שאבו-מאזן הולך אליו - החמאס נושף בעורפו וקורא לו בוגד".

ריאלי לצפות להפסקה מוחלטת של הירי?

"במעורבות בינלאומית צריך להגיע להסכם שלפיו יחוסל ארסנל הרקטות. אם נשיג הסכם, נוכל להפסיק את הירי - למה לא? אין טעם לשום דבר אחר. אחרת כל ממשלה תצטרך לחזור על מה שנעשה עכשיו".

"לבודד את הרצועה" - דורי גולד, נשיא "המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה", לשעבר שגריר ישראל באו"ם ויועצו לשעבר של בנימין נתניהו

בעוד גורמים רשמיים נזהרים משחרור הצהרות על רצון למוטט את שלטון החמאס ברצועה, גולד מאמין שזו המטרה שיש לשאוף אליה. לא בהכרח כרגע או באמצעים צבאיים, אבל "אפשר לשמור על היעד של מיטוט משטר החמאס כיעד ארוך טווח". כיצד? "לבודד את עזה ולמנוע ממנה נורמליזציה עם שאר העולם".

"צריך לדבר על הפסקת אש", אומר גולד, "אבל לא לחזור לתהדיות למיניהן, שמחזיקות מעמד חודשים ספורים. צריך לחשוב כיצד מונעים מהחמאס להתעצם שוב, ולהחזיר לעצמו את היכולת לפגוע בישראל בעתיד. בסיום מלחמת לבנון, הממשלה לא הצליחה לגבש החלטה במועצת הביטחון שטיפלה באופן יסודי בהתעצמות מחדש של חיזבאללה. כתוצאה מכך, לחיזבאללה יש היום יותר רקטות משהיו לו בפרוץ המלחמה. אסור לחזור על אותה טעות. אין שום סיבה שאיראן לא תשתדל להעביר אמצעי לחימה לחמאס לאחר המבצע".

כאן נכנס לתמונה ציר פילדלפי, המשמש להברחות. גולד לא מאמין בכוחות זרים: מובארק נאבק באחים המוסלמים, אך לא יכול להצטייר כלוחם בפלסטינים למען ישראל. פקחים אירופים כבר הוכחו בעבר כלא יעילים. "צריך להטיל על הצבא להציע חלופות לדרג המדיני, אבל העיקרון הוא לשמור על חופש הפעולה שלנו בשטח הזה, כדי שאם החמאס לא ישמור על הפסקת האש נוכל להשתמש בהרתעה כדי להביא ליציבות בדרום. אם יוצב שם כוח רב לאומי, הוא ימנע או יצמצם את חופש הפעולה של צה"ל מצד אחד, ולא יעצור את החמאס מצד שני".

ואולי כדי לפתור את הבעיה צריך לדבר עם החמאס?

"לא רק שזה פוגע בשותפים פוטנציאליים מקרב הפלסטינים, כמו אבו-מאזן או היורש שלו - זה גם יפגע במשטרים הערביים סביבנו. מי היריב הגדול ביותר של מובארק? מי מעמיד בסכנה את בית המלוכה הירדני? האחים המוסלמים. אם אתה מחזק את האחים המוסלמים בפלג הפלסטיני, דהיינו החמאס, אתה גם מחזק את האחים המוסלמים במדינות השכנות".

"לסיים את הכיבוש בהסכם" - מיכאל ספרד, עורך דין בתחום זכויות האדם, בשבוע שעבר ייצג בבג"ץ עשרים ארגוני שמאל שדרשו לאשר להם להפגין נגד המלחמה

"אם מסתכלים על השבוע שקדם למבצע", אומר ספרד, "אזרחינו הותקפו והייתה לנו זכות, ואולי גם חובה, להפעיל כוח כדי להפסיק את זה. אבל כשמסתכלים בהקשר הרחב, מגלים שהקמנו את המכלאה הגדולה והצפופה במזרח התיכון, וכל עוד איננו מאפשרים לתושבי עזה לקיים חיים נורמליים, יהיה קשה לצפות לשקט".

ספרד מאתגר את השיח הדומיננטי בישראל, שלפיו המשך ירי הטילים לאחר ההתנתקות מוכיח שסיום כיבוש לא מביא לשקט: "האגדה שלפיה סיימנו את הכיבוש בעזה היא שקרית. פינינו את האזרחים והפסקנו לקיים בעזה נוכחות קרקעית קבועה - אבל המשכנו לשלוט עליה כמעט בכל מובן: בכניסה וביציאה, באוויר, בים וביבשה שמסביב".

ההתנתקות, לדבריו, רק הרעה את המצב בעזה. "זנחנו את עזה בלי להשאיר שם תשתית אזרחית של בתי חולים, חינוך, משהו. הם תלויים ביציאה משם לכמעט הכול. אני נתקל בהורים שלא יכולים להוציא משם את ילדם חולה הסרטן לטיפול כימותרפי. בשנה וחצי של מצור כלכלי החרבנו את מעמד הביניים ברצועה. אין כמעט ייצור, יצוא, עסקים. חיסלנו את התשתית האזרחית, ונוצר עם של מקבצי נדבות שחי על סוכנויות סעד".

למצב הזה, אומר ספרד, השפעה ישירה על שלומם של תושבי הדרום. "כשכך חיים מיליון וחצי איש, אנחנו נותנים כלים מצוינים לפנאטים להשתלט על לב ההמונים, ויוצרים סיטואציה שתיגמר בירי ובאלימות. כששואלים מה לעשות כדי שלא יירו עלינו, תשובות כמו 'לצרוב להם בתודעה' או 'לפתוח להם את התחת' - מעבר לבעיה המוסרית - מספקות פתרונות לטווח של חודשיים, שרק יביאו התקפות חזקות יותר. לטווח הארוך לא יהיה פתרון עד שלא נבין שהפלסטינים זקוקים לחיים נורמליים, כי הם בני אדם כמונו. בנוסף, אי-אפשר יהיה לעשות שלום רק עם הגדה או רק עם עזה. זו עסקת חבילה. הדרך היחידה היא לסיים את הכיבוש בהסכם".

עם החמאס?

"עם האויבים, אלא עם מי? הניסוי של הסכם עם עצמנו, שהיה בהתנתקות, הוביל לברוך שאנחנו נמצאים בו עכשיו".

"להקים את גוש קטיף מחדש" - דני דיין, יו"ר מועצת יש"ע

כמה מאות פלסטינים", אומר דיין, "חבל שהוא התחיל. המבצע לא יעזור בכלום אם הוא לא יהיה בקונספציה של 'חומת מגן'. כלומר, שאחריו לא יהיה מקום בחבל עזה שהוא טאבו לג'יפ צה"לי".

איפה צה"ל צריך לשבת?

אני לא אומר שצה"ל צריך לשבת במרכז ג'באליה, אבל אסור שיהיה מצב שצה"ל לא יכול להיכנס כשגרה לכל מקום ברצועה. זו הייתה המשמעות של חומת מגן: לפניו צה"ל לא נכנס לערים הפלסטיניות. היום צה"ל נכנס לקלקיליה, למשל, שלוש פעמים ביום. לכן אין משם טרור. הוא לא יושב שם קבוע, ראש העירייה הוא פלסטיני, יש שוטרים פלסטינים - אבל אין דבר כזה שצה"ל לא יודע מה קורה שם לאורך זמן, ואין רחוב שצה"ל מפחד להיכנס אליו".

יישום הסידור הזה בעזה יביא לאותו השקט?

"כל דרך אחרת נועדה לכישלון. אני מניח שזה יחייב את צה"ל לשבת באופן קבוע, או פחות או יותר קבוע, בתוחמת הצפונית, בציר פילדלפי ובציר שהוביל לנצרים. זה מראה את החשיבות האדירה שהייתה ליישובים: הם שאפשרו לצה"ל גישה חופשית מבלי צורך לשבת במרכז העיר עזה. אולי היום, אחרי שנתנו למפלצת הטרור לגדול לממדים מטורפים, זה לא יספיק, ונצטרך לשבת בתוך העיר".

אז צריך להקים את יישובי גוש קטיף מחדש?

"אני בהחלט חושב שצריך להקים אותם מחדש. ממשלה הגונה הייתה עושה את זה, אבל אני לא מצפה שזה יקרה ולא רוצה להגיד דברים לא מעשיים. צריך ללמוד ממה שקרה, לא להתפתות לנסיגה ביהודה ושומרון שתביא לאותן תוצאות בסדרי גודל גרועים בהרבה".

ומה לגבי פתרון ארוך טווח?

"היום אין אפשרות לפתרון קבע. כל שטח שיימסר לפלסטינים יהפוך בסיס למתקפה. צריך להפסיק את המחשבה שחייבים לנהל תהליך מדיני, כי אז אנחנו לא מטפלים במה שכן אפשר - למשל בשיקום מחנות הפליטים, כולל ברצועה, שייתן תרומה אדירה לתנאי המחיה שלהם".

"להיערך להתנתקות חד-צדדית גם בגדה" - גלעד שר, עורך דין, לשעבר מנהל לשכת ראש הממשלה אהוד ברק, עמד בראש צוות המשא ומתן עם הפלסטינים. שותף מאחורי הקלעים למגעים העכשוויים לגבי עזה עם גורמים בקהילה הבינלאומית

"דרכה המבוקרת של ישראל אל מחוץ לרצועת עזה", אומר שר, "חשובה לא פחות מהשגת היעדים האופרטיביים של המבצע. הלחימה חייבת להסתיים בהפסקת אש יציבה, לאורך זמן, בצירוף ערבויות וביטחונות בינלאומיים של ממש, ומנגנון מעקב ופיקוח יעיל".

את הדרך הנכונה ליציאה מחלק שר לשלושה שלבים: הראשון - החלטה בינלאומית שתביא להפסקת אש ארוכה ככל האפשר, במקביל למשא ומתן אינטנסיבי בעניין גלעד שליט ופתיחת המעברים. השני - שדרוג המערכת האירופית-בינלאומית לפיקוח על הגבולות (EUBAM), שעליה יוטלו משימות פיקוח על יישום הפסקת האש, מניעת הברחות, "ואולי גם הצבת כוח ייצוב ביטחוני בינלאומי שיפעל ברצועה זמן ארוך לפי מנדט מחייב". השלישי - בחינה רצינית של יוזמת השלום הערבית, שבה הובעה נכונות להכיר בישראל ולדון בנורמליזציה.

שר: "גוברת והולכת ההכרה שהפלסטינים לבדם לא יוכלו לשאת בפתרונות שני נושאי ליבה - ירושלים והפליטים. נראה שהפתרונות מצויים דווקא בגישה רחבה יותר כלפי כלל העולם הערבי, שיוכל לטפל בחלק מהנושאים האלה, שנוגעים לא רק לפלסטינים". יש מומחים, הוא מציין, שסבורים ש"מהיוזמה הערבית משתמע כי הליגה נוטלת עליה את ייצוג הפלסטינים במשא ומתן, ואם יידרש, גם לכפות עליהם הסכם.

"חלון ההזדמנויות ליישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני על בסיס שתי מדינות לשני עמים הולך ונסגר. אין להסכין עם טרור או עם ירי אל שטחנו, אך עם שוך הקרבות ודיכוי כוחו של החמאס, תהיה חובתה של הממשלה לבחון את היוזמה הערבית ולהתקדם במשא ומתן להסדרי ביטחון ושלום".

צריך לדבר עם החמאס?

"לא. אני חסיד של דיאלוג, אבל ארגון טרור הוא ארגון טרור. צריך למצוא דרכים להעביר מסרים ולהגיע איתו להבנות בלי משא ומתן ישיר".

בעוד שהימין מציג את ההסלמה בירי הקסאמים כהוכחה לכישלון ההתנתקות, שר כבר חושב על השלב הבא שלה. "ישראל חייבת כבר היום לבצע היערכות גם בצד הרעיוני וגם במעשי, להיפרדות חד-צדדית מהשטחים ולקביעת גבולותיה בעצמה סביב תוואי הגדר, פלוס-מינוס - במקרה שייכשל המשא ומתן. ייקח שנתיים-שלוש לבצע היערכות כזו. זה דורש תכנון לאומי: היערכות לפינוי קהילות, הסברה בינלאומית, חקיקה - אלף ואחד דברים". הטענות לכישלון ההתנתקות מעזה לא משכנעות אותו בכישלון הקונספט; בעיניו ההתנתקות בוצעה "באופן שלומיאלי, מחוץ לקונטקסט מדיני אמיתי, ומבלי שהתכנסנו סביב חזון ציוני-לאומי משותף" - אולם היא עדיין הייתה מהלך "נכון עקרונית".

"ליישם תוכנית מרשל ברצועה" - שרגא בירן, עורך דין ויזם נדל"ן, מבעלי דור אלון, ספקית הדלק הבלעדית לרצועת עזה

"הפתרון למצב ברצועת עזה לא יבוא ממלחמה", אומר בירן. "עכשיו לא הייתה ברירה, כי אתה לא יכול להשלים עם מצב שבו כל הזמן מפציצים ומפגיזים אותך - אבל זה יביא שקט רק לזמן מוגבל. הפתרון האמיתי הוא יישום של תוכנית מרשל ברצועה, שייצור מצב שבו הפונדמנטליזם יאבד את כוחו".

בירן, מהדמויות הוותיקות בקהילת העסקים המקומית ומרקסיסט בעברו, רואה את הדברים בעיקר דרך הפריזמה הכלכלית. "בתוכנית מרשל, אחרי מלחמת העולם השנייה השקיעו 45 מיליארד דולר. הסיבה שעשו את זה היא שהמערכת העסקית והתעשייתית בארצות הברית אמרה, 'אם אנחנו רוצים את אירופה כבת ברית, אנחנו צריכים לעזור לה להשתקם מההרס ומהחורבן של המלחמה'. זה מה שיצר את דמותה של אירופה המערבית לדורות, עד היום".

ואת מה שעשו באירופה אפשר ליישם גם ברצועת עזה?

"אין לי שום ספק בזה. היה אפשר לעשות את זה לפני ארבעים שנה ולפני שלושים שנה, וזה עוד אפשרי היום. אתה יודע מה ההכנסה הממוצעת לנפש היום ברצועת עזה? דולר ליום. זה עוני שבו פורח פונדמנטליזם. תוכנית שתיזום המערכת הכלכלית והעסקית העולמית בשיתוף ישראל - השלטון הפלסטיני לא יוכל לסרב לה. היא תוציא את עזה ממצב של טרגדיה פרמננטית שנגרם בשל היעדר תשתית, חינוך, תעסוקה, שירותי בריאות. לא במתכונת של חבילות סיוע, אלא בדרך של השקעות. אתה מדבר על אוכלוסייה שחיה שם בלי תשתיות קיום של המאה ה-20, ואני עוד לא מדבר על המאה ה-21".

בירן משוכנע שהוא לא אופטימי מדי בנוגע ליכולת של שיפור המצב הכלכלי לשדרג גם את מצב הסכסוך והאיבה. "מישהו דמיין שבווייטנאם הדברים ישתנו אחרי כל הדברים הנוראיים שקרו שם? מישהו דמיין את מזרח אירופה משתקמת אחרי שבעים שנות קומוניזם, או אפילו את מה שקרה בגרמניה אחרי התקופה הנאצית? עד היום לא עשו את מה שצריך כי הייתה אשליה שאפשר לשלוט בעזה, שאפשר להתנחל שם. אריק שרון, שהתחיל את המדיניות הזו, הביא לסיומה. האיוולת הזו עלתה לנו ביוקר, אבל עכשיו אפשר לפעול כי יש הבנה גם בימין וגם בשמאל שאי-אפשר לשלוט בעזה".