פרוק שיתוף במקרקעין לעולם מלווה ביחסים עכורים בין הצדדים. עצם הגשת התביעה לפרוק השיתוף היא הנותנת שהצדדים לא הגיעו להבנות איך לפרק את השיתוף ביניהם.
חוק המקרקעין, שהינו החוק המסדיר את עניין פרוק השיתוף, קובע הוראות מאוד "כופות" על הצדדים בעניין פרוק שיתוף. החוק מכיר בשלוש דרכים לפרוק השיתוף במקרקעין, ואלו הן: חלוקת המקרקעין באופן גיאוגרפי התואמת את החלקים של השותפים במקרקעין, מכירת המקרקעין לצד ג', ורישום בית משותף במידה והנכס נשוא הפרוק הינו בניין שניתן לרשום כבית משותף.
לעניין החלוקה בעין נקבע, כי אם הדרך הזו תגרום להפסד ניכר יש לבית המשפט שיקול דעת ללכת בדרך של מכירה. בעניין פרוק שיתוף בדירת מגורים, תמיד מתעוררות שאלות סוציאליות על גורל מי שמחזיק בדירה.
לאחרונה בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא נתן פסק דין מעניין בנדון בעניין תמ"ש 46910/08 פלוני נ' פלוני, בפני השופטת שפרה גליק. בעניין דנן, התובעת הינה האם של המשפחה, והנתבע הוא בן שלה, המחזיק ב-1/12 בדירת מגורים ששימשה את ההורים, וכרגע את האם.
התובעת ביקשה כי פרוק השיתוף, שאמור להיות ע"י מכירת הדירה, יצטמצם להתמחרות בין הצדדים, באשר בנסיבות דנן אין זה צודק לטענת התובעת כי התובעת, אשר היא בעלת רוב החלקים בדירה ומתגוררת בדירה, תיאלץ להתחרות עם משהו מבחוץ ותצטרך לפנות את הדירה. הנתבע התנגד לדרך זו וביקש כי פרוק השיתוף יהיה על דרך של מכירה לכל המרבה במחיר במסגרת כינוס נכסים, כי לטענתו בדרך זו הוא ממקסם את רווחיו.
השופטת גליק, לאחר ניתוח הפסיקה בעניין דנן, קבעה כי הדין עם התובעת וכי היא תרכוש את הזכויות של הנתבע. השופטת גליק קובעת כי אמנם במקרה כזה דרך המלך הינה מכירת הדירה במסגרת כינוס נכסים, אך על-פי חוק המקרקעין בית המשפט רשאי לסטות מדרך מלך זו, "ככל שיעילה וצודקת יותר", ובעניין זה השופטת גליק קובעת כי השיקולים האמורים להלן מטים את הכף לטובת התובעת, ואלו הם:
התובעת, אימו של הנתבע, מתגוררת בדירה מאז שנת 1976, היא בת 73 הנזקקת להליכון כדי להתהלך; התובעת ערכה רק לאחרונה שיפוץ בדירה כדי להתאימה לצרכיה; ביחסים שבין האם לבנה, אשר ככל הנראה היו מלווים בלא מעט אלימות, נראה לנכון כי שיקולים של צדק (אותם ממילא מותר לבית משפט למשפחה לשקול באופן טבעי, וגם כמתחייב מסעיף 8 (א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה 1995), ניתן להעדיף את האם הקשישה, אשר כביכול אומרת לבנה הנתבע "אל תשליכני לעת זקנה". בעיקר יש משמעות לדברים אלה כאשר זכויותיו הקנייניות של הנתבע לא תפגענה.
עם כל הכבוד לפסק דין זה, יתדות חזקים ישנם גם בפסיקה של בית משפט העליון אשר בפרשו את סעיף 115 לחוק הירושה בעניין "דירת מגורים" פסק כי כשיורשים ירצו למכור חלקם בדירה, לבן הזוג יש זכות קדימה לרכוש אותם (ע.א. 513/82 רייזמן נ' וושצין לז 02) 813. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.