השופט יהודה זפט: "כדאי שעורכי הדין יפנימו שהלקוח מתחלף אך בית המשפט נשאר"

לסגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופט יהודה זפט, היו - כך נדמה - מעט השגות על הדרך שבה הוצג האירוע שאליו הוזמן לדבר, השני בסדרת מפגשים שמארגנת לשכת עורכי הדין, בהם שופטים מדברים בפני עורכי דין.

"ראיתי את הגדרת ההרצאה 'כיצד תופיע בפני השופט יהודה זפט'. טמונה פה ההנחה שבפני כל שופט צריך להופיע אחרת. אנחנו, מספר שופטים, נפגשים מדי כמה זמן, ובפעם האחרונה שהתכנסנו, הופיע עו"ד אחד שהתמנה לשופט בבית המשפט העליון. הוא סיפר שכליטיגטור הוא מעולם כמעט לא הופיע בפני שופט שאינו מכיר, ואם קרה מקרה כזה, הוא היה מפנה שעתיים מזמנו כדי לשבת בדיון של אותו שופט כדי ללמוד אותו.

"אני מניח שהוא יודע על מה הוא מדבר. הרי שופט אחד קצר רוח ואחר ארוך רוח. אחד 'מנפנף' טענות וכן הלאה. מי שיכול ללמוד אותי ואיך להופיע בפניי, זה אתם ולא אני, כי אדם רואה רק את הגיבנת של חברו ולא את זו שלו. עם זאת, לדעתי, צריך בפני כל שופט להופיע פחות או יותר אותו הדבר".

"אשתי אומרת שאני נחמד"

הדיבורים על אופיים השונה של שופטים, הובילו את זפט לדבר גם על התדמית שיצאה לו כשופט קשוח: "חבר אחד אמר לי פעם בשיחת חולין: 'אתה אימת עורכי הדין בת"א'. לא ראיתי בזה מחמאה", אומר זפט לקול צחוקם של הנוכחים, וממשיך: "אשתי דווקא אומרת שאני נחמד וכך גם הילדים שלי. מעולם לא חיפשתי עימות עם עו"ד. אני לא תמיד מקבל בקשות, אבל זה לא הופך אותי לאימת עורכי הדין, ואני לא רוצה שיתייראו מפניי".

בשונה מהשופטת ורדה אלשיך, הראשונה שהופיעה בסדרת ההשתלמויות של לשכת עורכי הדין, זפט לא דרש על החשיבות שבהגעה בזמן. כנראה, מסיבה טובה. הוא עצמו "הרשים" באיחור של כ-40 דקות. אבל הוא כן דיבר בדומה לאלשיך על תפקידו של עו"ד וסוגי התנהלויות שהוא מוצא כלקויים: "מטרת ההליך המשפטי היא בירור עובדות כדי להגיע לתוצאה צודקת. עו"ד מוגדר כקצין בית המשפט ותפקידו לחתור לתוצאה צודקת ולא להיות שותף להכשלתה. אבל בעבודתו יש גם פן אחר - ייצוג הלקוח, שלא משפט צדק תמיד חשוב לו. לעו"ד יש חובת נאמנות אליו, שעלולה לעמוד בסתירה לתפקידו הראשון. התזה שאני מציע היא, שלא משנה כמה הקליינט חשוב, מעל למחויבות אליו, אתם בהליך משפטי שמטרתו צדק".

ככה זה כשיש שניים

מהמחויבות של עורכי דין לבית המשפט עבר זפט לדבר על התנהלות ומחויבות של עורכי דין לעמיתיהם. בדבריו הייתה גם ביקורת: "הליך משפטי דומה לקונצרט ולעבודה בין שני נגנים. לכל אחד תפקיד משלו, אבל כדי שהם יצליחו, צריך הקשבה ושיתוף-פעולה ביניהם. בבית המשפט זה לא תמיד קורה. לא תמיד עוה"ד מבינים זאת. בהרבה מקרים אחד מהם מנסה להשתלט על הבמה ולהכשיל את החקירה הנגדית. תפיסתו היא שהוא סוליסט שצריך למנוע מהאחר לדבר. זה אחד הדברים המכוערים, שפוגע במלאכת עשיית הצדק.

"עו"ד טוב מבין שהוא בקונצרט של שני נגנים ומנצח, כלומר השופט, שמנהל את הדיון. יש כאלה עם טבע קופצני וחסרי סבלנות ובית המשפט עושה כמיטב יכולתו כדי לרסנם. הייתי שמח לו תופעה זו הייתה נשארת מחוץ לאולם שלי".

"לא להכפיש בקלות"

אם לדעת זפט צריך להופיע בפני כל שופט באופן דומה - וזה לא עניין לדון בו, הרי שנושאי הדיון הם כן עניין לדון בו. לכן זפט בחר להתמקד בנושאים שכיחים בעבודתו: סעדים זמניים, צווי ביניים והמרצות פתיחה.

כשזפט מדבר על בקשות לסעד זמני, הוא מתייחס בעיקר לתופעה שמפריעה לו, שנישאת לצידן - סוגיית ניקיון הכפיים, או בעצם היעדרו. "בשביל מי שמבקש סעד זמני, ניקיון כפיים זה אל"ף-בי"ת. הדגש על זה התחיל עם הבריטים. אותם שלחנו לאנגליה, אבל נשארנו עם זה. סוגיית ניקיון הכפיים קריטית עוד יותר כשיש בקשת סעד זמני במעמד צד אחד, כי אז אתה כשופט צריך להניח שכל מה שאומר האדם שעומד מולך, הוא נכון, שהוא לא מסתיר ממך כלום ושכל המסמכים מוצגים, אחרת הוא מכשיל את השופט".

עד כאן מה שמצופה בעניין ניקיון כפיים. ומה לגבי המצב בפועל? הדבר הראשון שמטריד את זפט הוא השימוש המוגזם במונח זה. "בעניין ניקיון כפיים יש זילות. כמעט כמו מנטרה, חוזרת האמירה ש'מעלה הטענה לא בא בידיים נקיות'. אני מסתדר עם זה, אבל כשאתה כעורך דין אומר דברים כאלה, אתה מטיל בעמיתיך רפש. אני מציע לשמור את האמירות הללו לאדם שבאמת עושה תרגילים ושלא נכפיש את חברינו בקלות".

אצל זפט נמצא במקום חמור לא פחות מטענה כוזבת להיעדר ניקיון כפיים, היעדר ניקיון הכפיים עצמו: "התוצאה במקרים כאלה היא שלעתים מוציאים מהשופט צו דרסטי, אבל זה הישג לטווח קצר. למחרת בא עורך הדין מהצד השני וכל מצגי השווא נחשפים. ואז הצו מתבטל והנוק-אאוט לצד שמנגד מתחלף בתמונה הבאה של ההצגה, שבה הכול מתהפך.

"יש שני סוגים של היעדר ניקיון כפיים: האחד, העלמת עובדות או מסמכים, והשני, שלא מעלימים דבר, אבל מציגים את העובדות כך שהשופט לא יגיע לאמת. כך, אי אפשר לומר 'למה לא כתבת?', הרי כתבת, אבל באותיות קטנות. אני משאיר לכם להחליט מה יותר חמור. בעיניי שניהם חמורים".

מבצע דוחה עתירה מיותרת

זפט מביא מספר דוגמאות לחשש מהיעדר ניקיון כפיים. הראשונה, מעניינת ועדכנית. אמנם זפט נמנע מלמסור את שמות המתעמתות בפרשה, אך רמזיו העבים ברורים לשומעים. מדובר בעתירה של חברת אירונאוטיקס של האחים שקד נגד זכיית חברת אלביט, על חשבונה בין השאר, במכרז "שמים וארץ" של משרד הביטחון להצטיידות במזל"ט טקטי עבור כוחות היבשה של צה"ל. על העתירה דווח בחודש שעבר, אבל פה ניתן ללמוד על עוצמות התחושות השליליות של זפט נגד העתירה ומגישיה - חברת אירונאוטיקס ומייצגיה בתיק.

זפט: "הוגשה עתירה מנהלית עם בקשה להוצאת צו ביניים בנוגע למכרז גדול של משרד הביטחון, באומדן של 200 מיליון שקל. ועדת המכרז בחרה את ההצעה הזולה ביותר. החברה שסיימה במקום השני, טענה שהצעת הזוכה זולה באופן דרמטי משווי המכרז, והסתכמה ב-100 מיליון שקל. למעשה, בתביעתה היא ביקשה לא רק לבטל את המכרז אלא להגיע למצב שהיא, העותרת, תהיה הזוכה. היא רק 'שכחה' שגם הצעתה הייתה נמוכה יותר מהמכרז הסופי - 150 מיליון שקל, והרי גם 50 מיליון שקל הם לא מעט.

"ברור שמידע זה הוסתר במכוון. אני מפקפק בחוכמה שבדבר. הרי גם אם היא תקבל צו ביניים, אחרי שלושה ימים יבטלו אותו. ברגע שהגיעה התשובה ממשרד הביטחון, העותר ביקש להסיר את העתירה". זפט ממשיך בסרקאזם וגורר צחוק בקהל: "לטענתו, הסיבה הייתה המבצע בעזה. כך לפחות הוא הצליח לצאת בלי הוצאות".

היעדר ניקיון כפיים מקומם את זפט, וכך גם במקרה שבו הוא הגיע להתנצחות אישית עם עו"ד בכיר, שמקומם אותו לא פחות: "אני בדרך-כלל מנסה לא לפגוע בעו"ד, אבל כשרואים שבפרשה מסוימת של היעדר ניקיון כפיים, הייתה חליפת מכתבים ושהעו"ד הבכיר היה עד להכול, אני מרגיש חובה לומר משהו על התנהגותו. העובדה שמדובר בעו"ד חשוב לא אמורה לזכות אותו במשהו אחר. אז הוא הלך לבית המשפט העליון בטענה שהתנפלתי עליו. העו"ד טען שלא הוא עשה את הטעות ולא במכוון, אלא אחראי לכך עו"ד צעיר ממשרדו, אבל הרי העו"ד הבכיר היה חתום על המסמכים.

"יש כאלה שמקפידים שהם יהיו חתומים על כל מסמך שיוצא ממשרדם, אבל הם לא מבינים שיש לזה מחיר, כי יש בחתימה אחריות. אז בית המשפט ניסה לפייסו, אבל אמר שהחובות הללו (של ניקיון כפיים, י' מ') מוטלות גם על עו"ד צעיר. מה שקרה פה זה שמלבד הנזק ללקוח, נגרם גם נזק למוניטין של העו"ד המכובד. אני תוהה 'מה הטעם שאנשים עושים זאת?' בגמרא כתוב שאדם לא משקר בדבר שעשוי להתגלות. כדאי שעוה"ד יפנימו שהלקוח מתחלף, אך בית המשפט נשאר".

לגבי השאלה עד היכן מגיעה החובה להביא מסמכים מבחינת הרלבנטיות שלהם, שהרי מצד אחד יש חשש להיחשד כמי שמעלים מסמך שעשוי להיות קשור לדיון, ומצד שני אסור להגזים עם יותר מדי מסמכים, עונה זפט: "ההלכה של בית המשפט העליון היא, שצריך להביא גם מסמכים שלא ברור אם הם רלבנטיים. יהודי אחד בעיירה בא לרב ואמר לו שהוא מסתובב הרבה בדרכים, ולא תמיד יודע אם הבשר שמוגש לו הוא כשר או טרף. אז הרב אמר לו: 'תן את הבשר לכלב שלך. אם יאכל, טרף, אם לא, כשר'. אחרי זמן בא היהודי לרב ואומר: 'הכלב שלי מאוד מחמיר'. מה שאני אומר, שכאשר יש ספק, תכניסו את המסמך.

"מצד שני, לפעמים מביאים ערימות של מסמכים כשכל הוויכוח הוא על ערבות בנקאית. וכך התיק שרק נולד, הופך לענק. מה שקורה פה זה שגם כורתים יערות גשם, גם מייקרים את ההוצאות ללקוח, וגם מטילים עול גדול על פקידי בית המשפט. אני כבר מבוגר, אז אני לא נבהל מארגזים גדולים ומתיקים שמנים, אבל יש כאלה שכן, אז למה להפחיד אותם? לא צריך לצרף כל דבר, אלא לציין את קיום המסמכים הנוספים, ואם יידרש הדבר, להביאם".

לא מאמין בספינקס

זפט הציע לעוה"ד להתייחס להערות שהוא נותן במהלך המשפט: "יש לי בדרך-כלל הערכה לאן הרוח נושבת. אז אפשר לא להתייחס למה שאני אומר, אבל זה לא חכם. כשאני אומר למישהו 'כדאי לך לרדת מהבקשה', זה לא סתם, אלא אחרי שקראתי הכול. אני עושה לו טובה, כשאני אומר לו את זה. שישקול את הצעתי ברצינות. חובתכם לחשוב היטב על ההצעה, ואין טעם להתווכח. אך זכותו של עו"ד להמשיך, אני מכבד כל החלטה".

"יש את שיטת הספינקס של ניהול הדיון בשקט מהתחלה ועד הסוף, כי השופט נזהר מלהיתפס כמי שכבר גמר בדעתו. לדעתי, זה לא טוב. צריך לבחור את הניסוח המתאים, אבל כדאי לתת הערכות. פעם דחיתי בקשה לצו ביניים במעמד צד אחד, וקיבלתי מכתב תודה נרגש מהעו"ד שאמר שהצלתי לו את הלקוח. אני מציע לא לעשות זאת", מחייך זפט. "אם מישהו רוצה לכתוב עליי דברים טובים, שישלח את המכתב לדורית בייניש או לשר המשפטים".

"אני לא כספומט"

בכל מקרה שהביא במהלך ההרצאה, זפט ציין, לבקשת הקהל, כמה הוצאות נפסקו בדיון. בסוף הוא התייחס גם לסוגיה באופן ספציפי: "כשאני מציע למבקש למשוך את הבקשה וכשהוא מקבל את ההצעה למחוק אותה, אבל רוצה שלא ייפסקו נגדו הוצאות, אני שואל את הצד השני להסכמתו. אם הצד השני לא מסכים, אני אומר לעותר: 'אם משיכת הבקשה מותנית בביטול ההוצאות, אני דוחה הצעה זו. אם היא אינה מותנית, אז טען בעניין ההוצאות'. הרי הוצאות זה גם כסף. אני לא מקבל את הטענה שמישהו צריך להפסיד בתיק. מצד שני, אני לא כספומט. לא אפסוק הוצאות על 'בקשה של כלום'. אבל על בקשות גדולות יותר, אני משתדל שלא לקפח בהוצאות".

מהיר, יעיל, קשוח, חותך / פרופיל

בדיחה בקרב עורכי הדין אומרת, שרגע לאחר שהתקיים דיון באולמו של סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, יהודה זפט, ועוד לפני שעורכי הדין שהופיעו בו הספיקו לשוב למשרדם, כבר מחכה להם שם החלטה בפקס. "הוא מאוד יעיל, לפעמים יעיל מדי", אומר על זפט עורך דין תל-אביבי. "המהירות אצלו היא במקום הראשון, ולפעמים זו בעיה. יש תיקים שחשוב לברר את הגרסה העובדתית של צד מסוים, אבל הוא ממהר להחליט ומוותר על העומק".

זפט נחשב לשופט פיקח, מיומן, ענייני וחרוץ, "שיודע לחתוך דברים", אבל לא תמיד החיתוך הזה הוא לרוחם של עורכי הדין. בסקר שערך "גלובס" בקרב 500 עו"ד בפברואר 2008, נבחר זפט כשופט שרוב עוה"ד המופיעים בבתי המשפט העדיפו שלא להופיע בפניו. רבים לא הופתעו מתוצאות הסקר, שכן זפט נתפס בעיניהם לשופט דעתן וקשוח, שיודע גם לכפות את דעתו.

לדברי עורך דין שמופיע בפניו הרבה, "פעמים רבות הוא אומר לאחד הצדדים 'אני מציע לך לחזור בך. אני חושב שאין לך סיכוי'. אותו צד יודע שכדאי להקשיב לו, כי זה כנראה יהיה גם הסוף".

אוהדיו אומרים שהוא פשוט לא אוהב חזרות מיותרות ובזבוז זמן. "הוא אדם חכם ומהיר הבנה, שקורא את החומר לפני הדיונים, לכן, הוא לא אוהב שחוזרים בפניו על מה שהוא כבר יודע, ואז הוא נתפס כקצר רוח וכחסר סבלנות", אומר עו"ד שאינו מקבל את הביקורת על זפט. החלטותיו, אומרים בקהיליה, קצרות, מנומקות והדוקות.

זפט, 67 - שמונה לשפיטה לפני 32 שנה (ב-1976) - עבד כ-9 שנים כעורך דין עצמאי בפרקטיקה. אשתו, מרים זפט, היא עורכת דין. אבל עורכי דין רבים מרגישים שאין להם אוזן קשבת אצלו. בתחילת דרכו כשופט, כיהן זפט כשופט שלום ובהמשך כסגן נשיא בית משפט השלום בנתניה. כשמונה למחוזי עסק תחילה בענייני משפחה, שנידונו במחוזי לפני שהוקמו בתי המשפט למשפחה. בהמשך, עבר לעסוק בעניינים אזרחיים, ובעיקר בקשות לסעדים זמניים וצווי מניעה, בתיקים אזרחיים ומנהליים.

למרות חוסר הפרגון מצד חלק מעורכי-הדין המופיעים בפניו, זפט נחשב לשופט שבקיא מאוד בדין ("הוא שופט ידען", אומר עו"ד בכיר). הקולגות מעידים עליו, ש"בעליון מאוד מעריכים את ההחלטות שלו, כי הוא לא מפחד מאיש. הוא גם לא מחפש להיות פופולרי, להופיע בעיתונים או להתקדם".