חבר הסנאט האמריקני כתב בטוויטר "נחתתי בבגדד" - וחשף ביקור סודי

פיטר היאוקסטרה שלח את ההודעה מהטלפון האישי שלו - הבלקברי והשירות שלו הופסק על-ידי הממשל בארה"ב ; ובישראל? המסרים של המועמדים לא סודיים, אך גם לא מעניינים. לאהוד ברק אין בכלל חשבון בטוויטר

במלחמת לבנון השנייה, שהתרחשה בשלהי קיץ 2006 האשימו פוליטיקאים רבים את השימוש הלא מרוסן שנעשה בכלי התקשורת. "כאן נפלה הקטיושה האחרונה", הצביע השדרן על בית ספציפי מבלי להסתיר את כתובת הבניין, ו"מכאן עתידה להיכנס לגזרה פלוגה של גולני", הוסיף כתב אחר, בעודו עומד ליד גדר המערכת.

גם אתרי האינטרנט השונים עסקו באסטרטגיות הצבאיות השונות בהן נוקט צה"ל, לצד פרסומים של הדלפות מישיבות הקבינט שאמורות היו להישאר חשאיות. עם סיום המלחמה המסקנה הכללית הייתה ברורה: הפרה כזו בוטה ומסוכנת של כללי הצנזורה יכולה לקרות רק במקום אחד - במדינה הלבנטינית. בארה"ב, אמרו כולם, זה לא יכול לקרות. המציאות מוכיחה אחרת.

חבר הסנאט פיטר היאוקסטרה הגדיר כללי משחק תקשורתיים חדשים, כאשר השתמש בשירות המיקרו-בלוגינג טוויטר, במטרה לעדכן את קהל המשתמשים שבחר לעקוב אחריו, ובכך חשף ביקור סודי שערכה משלחת אמריקנית בעיראק. "כרגע נחתי בבגדד", הוא כתב בטוויטר. "אני מאמין שזו הפעם הראשונה שיש שירותי רוחב פס מתאימים בבגדד, ב-11 הפעמים שביקרתי פה". הודעה זו, נכתב, נשלחה מהטלפון האישי שלו - הבלקברי.

היאוקסטרה לא הסתפק בכך. למרות שהוא חבר בוועדה מודיעינית סודית, בחר הפוליטיקאי לשתף את משתמשי טוויטר בפרטים נרחבים לגבי לוח הזמנים של המשלחת. "אני בדרכי לבסיס חיל האוויר Andrews אחרי 12 שעות טיסה. אשוב ביום שני ולא ביום שלישי. אעדכן אתכם". עוד כתב היאוקסטרה כי "נכנסתי לאזור הירוק על-ידי הליקופטר... בדרכי לשגרירות ארה"ב". זו הייתה גם ההודעה האחרונה שלו, וההערכות הן שהשירות שלו הופסק על-ידי הממשל בארה"ב. בכך הפך טוויטר למקור הדיווח הראשון על הביקור הסודי הזה.

אין זו הפעם הראשונה שטוויטר מתפקד ככלי חדשותי לכל דבר: באירוע הטרור במומביי שבהודו, כמו גם באסונות אחרים, דיווחים ראשונים הגיעו מטוויטר ולא מכלי תקשורת מסורתיים, אולם הפעם מדובר בחשיפה של סקופ חדשותי, שכלי התקשורת השונים נמנעו באופן מכוון מלדווח עליו.

ומה בישראל? השימוש בטוויטר כבר לא זר לקהילת הגולשים הישראלית. במערכת הפוליטית הנוכחית אוהבים להתפאר בנוכחות האינטרנטית שיש למפלגות השונות, ולעומדים בראשן בפרט. בנימין נתניהו, לדוגמה, נחשב בחוגים מסוימים למתקדם במיוחד בכל הנוגע לשימוש שהוא עשה בכלים אינטרנטיים במסגרת מסע הבחירות הנוכחי שלו. גם ציפי לבני ואהוד ברק פתחו לעצמם עמוד בפייסבוק, העלו קטעי וידיאו ל-YouTube, והקפידו לעדכן את קהל הבוחרים שלהם בכל אמצעי שמעמידה לרשותם הפלטפורמה המקוונת.

עם זאת, בדיקה מהירה בעדכוני הטוויטר של המנהיגים השונים מעידה כי אלו בוחרים לשתף את קהל הבוחרים שלהם במידע שלא רק שאיננו סודי, אלא שהוא גם במקרים רבים לא מאוד מעניין. "נתניהו כעת בכנס הרצליה" או "נתניהו נפגש עם ג'ורג' מיטשל", נרשם בשירות הטוויטר שלו. גם לבני מקפידה לשתף את המשתמשים בלוח הזמנים הציבורי שלה: "ציפי לבני נואמת בכנס הרצליה", נכתב. וברק? לו אין חשבון בטוויטר. עם זאת, החיבה המובנת של פוליטיקאים לתקשורת לא שוללת אפשרות שגם בישראל, שבה כללי הצנזורה חמורים באופן יחסי, תיקרה תקלה מהסוג הזה.