שגריר עם באשיר

מעבר ליוקרה ולכבוד הבינלאומיים ש"ואלס עם באשיר" הביא ליוצריו (שכוללים גם את המעצב דוד פולנסקי ואת במאי האנימציה יוני גודמן), הסרט המקורי והנפלא הזה שימש בשבועות האחרונים כשגריר של כבוד והיה קרן אור לישראל בקרב התקשורת הבינלאומית העוינת. מי שצפה במהלך המבצע בעזה בשידורי ה-BBC, למשל, ראה את דמות החייל הישראלי באופן חד-ממדי - מקצוען ולא אנושי. מי שצפה בשידורי Fox News ראה דימוי של חיילי צה"ל בשחור-לבן. לאומנים ו"גיבורים". פולמן השכיל ליצור דמויות אנושיות, מורכבות ותלת-ממדיות של החייל בקרב. אך חשוב מכך - הוא שרטט את ישראל כאומה עם ביקורת עצמית, ובעיקר - כנות כובשת.

בעיתוי מושלם ממש, כשצה"ל מוצג ברשתות הטלוויזיה בעולם כצבא אכזרי, הציג סרטו של פולמן מעל הבמות הבינלאומיות המכובדות ביותר את חיילי צה"ל כלוחמים מתייסרים, פגועים נפשית, מורכבים ומתלבטים. הבמאי המחונן פולמן עשה ללא כוונה מוקדמת שירות נפלא לישראל. יצירתו האישית מאוד על מלחמת לבנון הפכה לשגריר המשמעותי ביותר בזמן מלחמת עזה.

כדי להעצים את התחושות המבלבלות והמתעתעות שחוו החיילים שהשתתפו במלחמת לבנון, השתמש הבמאי בז'אנר המשלב סרט דוקומנטרי עם אנימציה. הבסיס התיעודי מעביר לצופה את המציאות (לא ה"ריאליטי") ההזויה ואת החוויה המתסכלת ולעתים חסרת האונים שחווה כל לוחם. בעזרת האנימציה מוסיף פולמן לסרט התיעודי את ממד הפנטזיה והחלום, את הדמיון, הפחד, המחשבות והתחושות הנוצרים במצב קיצון אנושי - המלחמה.

אחרי קריירה עשירה בסרטי תעודה וסרטי עלילה באורך מלא, "ואלס עם באשיר" הוא סרט האנימציה הראשון שביים פולמן. אין ספק, שהבחירה המקורית שלו בז'אנר של אנימציה דוקומנטרית היא שילוב של המיטב הטמון בשני העולמות.

"ואלס עם באשיר" הוא חלק ממגמה חדשה בעולם של אנימציה למבוגרים שהיא דרמה ולאו דווקא בידור לכל המשפחה. בכך הוא מצטרף לסרטים כמו "פרסופוליס", שהיא דרמה פוליטית נוקבת, ו"ושיקגו 7". יש להניח שבעקבות ההצלחה של סרטים אלה, נראה עוד דרמות פוליטיות וחברתיות באנימציה בכלל ובאנימציה דוקומנטרית בפרט. החיבור בין התיעודי לאנימציה ובין הדרמה לאנימציה הוא חלק ממגמה של חיבור בין שפות קולנועיות שונות. זו מגמה חדשה במערב, אך ביפן היא כבר מסורת עתיקה. הדרמה המצוירת "הנסיכה מונונוקי" הייתה שובר הקופות מספר אחת ביפן במשך יותר מעשור (עד "טיטאניק").

ביחד עם הז'אנר המקורי והייחודי, אין ספק שהסיפור, התסריט והבימוי הם אלו שהופכים את "ואלס עם באשיר" לסרט פורץ דרך ביצירה המקומית (אף שלא זכה בפרס). בשילוב מושלם של כל אלה יצר פולמן סרט מלא בעוצמה רגשית המצליח לגעת בעומק נפש האדם. חשוב לציין גם, ש"ואלס עם באשיר" הוא שיאה של תופעה מרגשת. בעשור האחרון חדר הקולנוע הישראלי ללב הבמות החשובות בעולם. הקולנוע הפך לאחד השגרירים החשובים והבולטים של ישראל - בעיקר בארה"ב אך גם במדינות אחרות בעלות השפעה גלובלית חשובה (כמו צרפת, בריטניה, אוסטרליה ורוסיה).

העובדה ששני הסרטים הישראליים שהיו מועמדים לאוסקר שנתיים ברציפות - "ואלס עם באשיר" ו"בופור" - הם סרטי מלחמה, אך יותר מכך, הם סרטים אנטי-מלחמתיים - מגדילה בעשרות מונים את החשיבות ההסברתית והתדמיתית שיש לתעשיית הקולנוע הישראלית. החשיפה שלה זכה "ואלס עם באשיר" בחודשים האחרונים היא נכס שלא יסולא בפז למערכת ההסברה, לתדמית ולקשרי החוץ של ישראל. פולמן לא יחזור הביתה עם הפסלון המוזהב במזוודה שלו, אך יותר מכל אחד אחר מגיעה לו ולצוותו קבלת פנים ראויה בשדה התעופה. *

הכותב הוא נשיא קשת בעבר ומנכ"ל אניבום בהווה