באיפיגניה בתך הקטנה

מלחמת טרויה, אולי המבצע הצבאי המפורסם בעולם, אמיתי או מיתי, נחרתה בזיכרון רובנו בזכות יצירות קלאסיות ועכשוויות כהצגה של חמישה כוכבים: הלנה היפה, פאריס, אודיסאוס, אגממנון ואכילס הגיבור. אבל אחד מהמחזות היפים ביותר שנכתבו על טרויה והשלכותיה בידי המחזאי בן יוון העתיקה אוריפידס, עוסק באפיזודה שולית לכאורה של מלחמת עשר השנים של צבאות יוון על טרויה - פרשת הקרבת איפיגניה, בתו של אגממנון, לאלה ארטמיס.

אנסמבל תיאטרון הרצליה העלה הפקה מעניינת של הטקסט הקלאסי, בתרגום חדש של שמעון בוזגלו מיוונית עתיקה. ההצגה עמוסת סמלים והקשרים, ומדגישה שני אלמנטים מרתקים: המיתוס - מוטיב הקרבת הבתולה בטקס החתונה, והמלחמה ככוח המשחית את נפשם של כל המשתעבדים לו.

אגממנון, שאותו מגלם גדליה בסר, הוא פוליטיקאי יותר ממצביא. הוא אב אוהב הקרוע בין דרישת אחיו הנבגד, מנלאוס, בעלה של הלנה, והצבא שקצרה סבלנותו, לעשות את כל הדרוש כדי לאפשר לספינות להרים עוגן - במחיר אושרו האישי ואפילו אנושיותו. אכילס (נמרוד ברגמן), הגיבור טהור הנפש, מוכן למעשי גבורה כדי להגן על הילדה החפה מפשע, אך לא בשל רדיפת צדק אמיתית. הוא עושה זאת כדי לנקום עלבון - משום שאיפיגניה ואמה פותו להגיע לאוליס בעזרת הבדיה כי זומנו לשם לחתונתה של בת המלך עם הגיבור, בלי שהחתן המיועד היה שותף לקנוניה.

גם נפשה הצעירה והרכה של איפיגניה (נעמי פרומוביץ'-פנקס) נשבית בקסמו של תפקיד הקדושה המעונה - שיאפשר לה, במותה, להשיק את אלף הספינות שהלנה היפה השיקה בחתונתה. רק אמה של איפיגניה, קליטמנסטרה (סלווה נקארה), ועבדה הנאמן, משכילים להבין ולראות את השלכותיו של המעשה: שניצחון שנקנה במחיר כזה יותיר למנצחים בשובם בית שאינו ראוי כי יילחמו למענו. אלו המכירים את המשך עלילותיהם של אגממנון וקליטמנסטרה, יודעים כי הייתה זו נבואה שהגשימה את עצמה.