"תחנה שמקורבת לשלטונות האשימה שני סטודנטים בעלי שמות משפחה יהודיים באחריות להפגנות האופוזיציה. בכלי תקשורת פרו-ממשלתי אחר, דרש פרשן מאזרחים: להתעמת פומבית עם כל יהודי שתוכלו למצוא ברחוב, במרכז קניות או בפארק. הוא קרא לאוכלוסייה להטיל חרם על עסקים בבעלות יהודית, להפקיע רכוש של יהודים ולהפגין לפני בית הכנסת הגדול בבירה. ואכן, כעבור זמן קצר, הותקף בית הכנסת על ידי כנופיית בריונים, שמרחו על הקירות כתובות נאצה, כגון 'יהודים החוצה'. לפני שהסתלקו, הם גנבו מהמשרד את רשימת כל בני הקהילה היהודית".
האם תוארו כאן אירועים שקדמו לליל הבדולח בגרמניה ובאוסטריה בנובמבר 1938? לא. כי אף על פי שחלפו יותר מ-70 שנה מאז הפוגרומים של ליל הבדולח במינכן, בברלין וברחבי הרייך השלישי, קיימת עדיין טינופת אנטישמית מעלת צחנה במאה ה-21. התיאור בו פתחנו, הוא של התלקחות אנטישמית בקראקס, בירת ונצואלה, בפברואר 2009, לפי דיווח יבשושי במאמר מערכת ב"וושינגטון פוסט" מה-12 בפברואר. יבשת אחרת, מאה אחרת, מדיה אחרת, אבל בדיוק אותה אנטישמיות.
לא חשוב שהרקע שונה. ב-1938 התנקש הרשל גרינשפן, יהודי בן 17, בחייו של דיפלומט גרמני בפאריס והצית את פרעות ליל הבדולח במרחק מאות קילומטרים מזרחה. בסוף דצמבר 2008 יצאה ישראל למבצע "עופרת יצוקה" בעזה והציתה את זעמם של מאות מיליוני מוסלמים, אבל גם של מיליונים רבים אחרים, מאירופה ועד אמריקה הלטינית, לרבות הנשיא הדמגוג של ונצואלה, הוגו צ'אבס. הוא תיאר את המבצע כ"רצח עם", גירש את שגריר ישראל בלי גינונים וקרא ליהודי ארצו "להרים קול נגד הברבריות הזו". הכותרות האנטי ישראליות הלמו בכולם.
"האינטרנט הוא הברדס"
"העילה לא משמעותית", אומר ל"פירמה" אברהם (אייב) פוקסמן, ראש הליגה נגד השמצה בארה"ב. "אם לא תימצא עילה, שונאי יהודים ימציאו אותה. תירוצים לא חסרים. אם לא הייתה עזה, אז יש ברני מיידוף. אם לא היה מיידוף, אז קיים המשבר הפיננסי הכלכלי הגלובלי. תתפלאו לדעת כמה אנשים חושבים שהיהודים אשמים בקריסת הבנקים".
לתקשורת בעולם יש כמובן חלק מרכזי בנשיאת הגל האנטישמי ששוטף את העולם. גל שלדברי פוקסמן הוא אחד הגבוהים שראה אי פעם (ראו מסגרת). האינטרנט הוא כמובן במה לא מפוקחת לתעמולה אנטי-יהודית ואנטי-ציונית, אבל יש גם את כלי התקשורת המסורתיים, המפוקחים והכפופים לחוקים. ומהם חושש פוקסמן לא פחות.
היכן אפשר למצוא את המדיה העוינת ביותר לישראל אחרי זו של מדינות ערב?
"אין ספק שכיום בריטניה היא המובילה במדרג המדינות שמאופיינות בעוינות תקשורתית לישראל. כפי שמקובל לחשוב, BBC וה"גרדיאן" אכן מקדימים את כל אמצעי התקשורת האחרים בהטיה נגד ישראל, אם לא בעוינות טהורה. אבל גם CNN אינטרנשיונל, שפועלת ממרכז בלונדון, ואל ג'זירה באנגלית, שגם לה נוכחות חזקה בבריטניה, מפציצים את הצופים בברד אנטי ישראלי בדיוק כמו המדיה ילידת המקום.
"אני רוצה לסייג ולומר שהקיבעון שלנו על לונדון כמרכז מדיה עוין לישראל אינו הוגן. רובנו שולטים רק באנגלית, והידיעה שלנו על מה בדיוק מתרחש במדיה בספרד, שאינה פחות עוינת, אינה מלאה.
"ועדיין המדיה הבריטית, גם כשהיא עומדת בפני עצמה ללא השוואות לאמצעי תקשורת במקומות אחרים, מצטיינת בעמדות אנט-ישראליות מובהקות".
תן דוגמה.
"לאחר הפצצת בית-הספר של האו"ם בעזה בחודש ינואר, שהיתה האירוע המרכזי שאילץ את ישראל להפסיק את הלחימה כמה ימים, הדיווחים על ההפצצה נשאו את הכותרות 'טבח ילדים', או 'קטל בבית-הספר'. כמה שבועות לאחר מכן, דיווח האו"ם שלא היו דברים מעולם. אף אחד לא חשב להתנצל או לאזן. לכן אני תובע עכשיו מהעיתונים הבריטיים לפרסם הכחשה באותו עמוד ובאותו גודל, שבהם פורסמה הידיעה על ה'טבח' כביכול".
אתה מזהה גם שינוי בסיקור של ישראל בכלי התקשורת בארה"ב בעקבות "עופרת יצוקה" ופרשת מיידוף שהכתה גלים?
"למעט כמה חריגים, התקשורת האמריקנית מגלה הגינות בנושאי ישראל. לאחר הכל, בארה"ב שיעור התמיכה הכללי בישראל הוא חמישה לאחד, ותמיכה גדולה כזו לא הייתה מתאפשרת באקלים תקשורתי גרוע. הראיה על דרך השלילה היא אירופה. ועדיין, אני כותב יותר מכתבים לעורך ה'ניו יורק טיימס' כדי למחות או לתקן, מאשר ל'וול סטריט ג'ורנל'. "ניו יורק פוסט" לעומת זאת הוא העיתון הכי פרו ישראלי.
"יש בארה"ב גם יהודים לא מעטים שמעדיפים לראות את ערוץ החדשות של פוקס מאשר את CNN, אם כי צריך לעשות הפרדה בין CNN אמריקה ל-CNN אירופה. אלה שני ערוצים שונים לגמרי בתכנים ובתפיסת עולם, גם מבחינת ישראל".
הרשת היא סיפור אחר, אני מניח.
"האינטרנט היא אחד האתגרים הקשים ביותר שלנו במאבק נגד אנטישמיות. כולנו יודעים שאי אפשר לחיות בלעדיו, אבל היא משמשת ככביש מהיר להפצת אנטישמיות. אבל יש פתרונות. ב-1995 סייעה הליגה נגד השמצה למדינת ג'ורג'יה לנסח חוק שאוסר על אנשים להפגין כשפניהם מכוסות. החוק הזה עזר לדחוק את רגלי קו-קלאקס-קלן מהרחובות. חברי הארגון שוב לא יכלו להפגין ולהסתתר מאחורי הברדסים הלבנים שלהם. באמריקה, מותר לך להיות אנטישמי, אבל אתה צריך לשאת באחריות להתנהלותך, ואת זה אי אפשר לעשות כשפניך חבויות מאחורי מסיכה. האינטרנט הוא הברדס של חברי הקלו-קלאקס-קלן שפחדו לצאת להפגנות ברחוב עם פנים גלויות".
מה דעתך על תופעה שנדמה שמתחילה לתפוס תאוצה של יהודים בתפוצות שמותחים ביקורת על ישראל? וודי אלן, למשל, או נעמי קליין?
"מה שעצוב בכל התופעה הוא שהיהודים האלה לא מבחינים שהם עושים כותרות לא בזכות טיעוניהם אלא בגלל מי שהם. אנשים מנצלים את היהודים האלה כדי לתקוע טריז בעם היהודי. חבל שאותם יהודים לא רואים זאת".
אל תקראו לו פלדרמאוס
פוקסמן מדבר בלהט על האנטישמיות שמפעמת בכלי התקשורת בעולם, ואתם אולי שואלים את עצמכם האם כמו פלדרמאוס - היהודי הנרדף והעצבני מהמערכונים המיתולוגיים של "החמישייה הקאמרית" ששואג "דה ג'ויש פיפול סאפרד אינף" - הוא קצת מגזים בתגובה שלו? האם אכן צריך כל יהודי בתפוצות להניח אקדח טעון מתחת לכר על רקע התעמולה האנטי-ישראלית?
לפחות מהפגישה שלנו בלאונג' בקומה העליונה של קפיטאל הילטון, בדאון טאון וושינגטון, מסתמן שכך הוא חושב. משומר הראש האישי שלו, בעל השפם המונגולי (ולא, הגורילה אינו איש השב"כ לעבר) הוא נפרד רק למטה, בלובי. "רק בישראל אני לא מסתובב עם שומר ראש צמוד", הוא מודה.
שאלתי אותו האם הוא באמת סבור שתחיית האנטישמיות ברחבי תבל, שמפניה הוא מתריע, מתחילה להיות סכנה קיומית לעם היהודי. הנה, האנליסטית הפוליטית קלודיה רוסט כתבה לאחרונה ב"פורבס", כי במקומות רבים בעולם יש הסכמה שקטה לא רק לרדיפת יהודים, אלא גם לאפשרות של רצח עם שני. "בשלב זה לא הייתי אומר שג'נוסייד נוסף אורב ליהודים מעבר לפינה", גורס פוקסמן.
"האנטישמיות כפי שאנו מכירים אותה", הוא מוסיף, "אינה מהווה עתה סכנה קיומית, אבל היא עלולה להיות אם נחדל להתייחס אליה ולביטוייה בתקשורת ברצינות. צריך להבין, ואנשים נוטים לשכוח זאת, שבכל מקום בגלובוס פועלים כוחות שיש להם מטרה אחת: לשלול את הלגיטימציה של ישראל והיהודים. ההתפרצויות האנטישמיות המכוערות שראינו אחרי 'עופרת יצוקה' מבוססות לא רק על הנחה שליהודים אין זכות להגן על עצמם, אלא גם על אמונה שהם ראויים לעונש על כל יוזמה של הגנה עצמית. מבחינה זו, בעיני האנטישמים, ישראל והיהודים, גם אלה שאינם אזרחיה, הם היינו הך".
על מה אתה מבסס את המסקנה הזאת?
"יש מחקרים וסקרים שתומכים בכך (ראו מסגרת). אנחנו גם שומעים קריאות להעניש את היהודים על מה שישראל עושה. אנחנו רואים יותר פוליטיקאים שמתייצבים לימינם של תוקפי יהודים ופחות פוליטיקאים שמתייצבים לימין היהודים. בפעם הראשונה אחרי מלחמת העולם השנייה אנחנו שומעים קריאות להחרים יהודים. לא מדובר על חרם פרופסורים שמרצים בישראל, למשל, אלא על חרם על חנויות ירקות של יהודים באיטליה, על עסקים יהודיים בטורקיה, בוונצואלה ובדרום אפריקה".
בוא נחזור למה שמסתמן כנקודת מפנה - מבצע "עופרת יצוקה". זו הרי אינה הפעולה הראשונה של צה"ל נגד הפלסטינים, אז מה קרה הפעם?
"תמיד הייתה עלייה במפלס האנטישמיות אחרי כל פעולה ישראלית, אבל מה שקרה, וקורה, אחרי 'עופרת יצוקה' הוא חסר תקדים. רשימת התקריות האנטישמיות היא עצומה, ואני לא מדבר על נאצות באינטרנט. אנחנו צריכים להתמודד עם התקפות פיזיות. בבריטניה למשל היו כ-600 התקפות בכל 2008, אבל בינואר 2009 לבדו נרשמו 300 התקפות פיזיות על יהודים ורכוש יהודי. אותו דבר בצרפת, בטורקיה ובוונצואלה. ישראל היא המדינה היחידה בעולם שצריכה להגן על זכותה להגן על עצמה".
בישראל יש לעתים תחושה שהממשלה אינה מתפקדת כראוי מול המדיה הזרה. למשל שהיא אינה מגיבה בזמן אמת או שהתגובות לא תמיד מאופיינות בעוצמה הדרושה.
"ההסברה הישראלית תמיד יכולה להיות טובה יותר, אבל, לדעתי, עכשיו היא טובה יותר מכפי שהייתה. ראשית, וזה חשוב מאוד, הדוברים הרשמיים המרכזיים דוברים אנגלית רהוטה. לא תמיד זה היה כך. שנית, נציגי ישראל במדינות זרות שולטים בשפת המדינה שבה הם מכהנים. שלישית, ניירות העמדה הרשמיים זמינים כמעט בזמן אמיתי ביחס לאירוע או התבטאות שהם אמורים להתייחס אליה. בסך הכל, נראה שישראל למדה היטב את הלקחים של כשלי ההסברה הישראלית במלחמת לבנון השנייה.
"ועדיין, הייתי אומר, שמשרד רה"מ ומשרד החוץ צריכים לעשות מאמצים רבים יותר לדבר בקול אחד. במלחמת עזה נרשם שיפור בתחום זה, אבל זה עדיין לא זה. העולם מצפה לשמוע מסר אחיד מהנהגת ישראל, לא שיקוף של אינטרסים מנוגדים. זה כמובן נובע מהפולמוס הדמוקרטי הפנימי בישראל, אבל יש לזה מחיר.
"וחוץ מזה, כפי שרבים וטובים אומרים אצלכם, אין הסברה שתוכל להתמודד עם תצלום של ילד מת. זה טבעו של עולם, וישראל צריכה לספוג זאת".
האם לתחושתך התעמולה האנטי יהודית וציונית בתקשורת היא בסך הכל ניסיון של העורכים לרצות את קוראיהם?
"זה נכון שאנשים קוראים עיתונים שמשקפים את דעותיהם הפוליטיות. מעט מאוד אנשים קונים עיתון כדי לקרוא חדשות. הקוראים האלה באים אל המוכן ואל המגובש, כי עיתון אינו איזה פוליטיקאי שמרטיב את האצבע ברוק ומניח אותה על אדם כדי לראות לאן נושבת הרוח. לעיתונים הבריטיים הרציניים למשל, כמו לעיתונים רציניים בכל מקום, יש אג'נדה פוליטית. אני עדיין ממתין לתוצאות הבדיקה הפנימית שערך ה-BBC בעקבות טענות מבחוץ שהסיקור שמציע הארגון על ישראל והמזה"ת אינו אובייקטיבי".
ד"ש מג'ימי קארטר
אנחנו חוזרים להתמקד בסיבות לפרוץ גל האנטישמיות האחרון בתקשורת העולמית. על פי פוקסמן, מלבד "עופרת יצוקה" אחד הגורמים המרכזיים להתרוממותו לגבהים חדשים הוא המשבר הכלכלי וספיחיו כמו פרשת מיידוף. "זאת פלטפורמה קלאסית לצמיחת אנטישמיות", הוא אומר. "ה'קשר', כביכול, בין יהודים לכסף מוטמע עמוקות אצל הרבה אנשים. שיילוק, הסוחר מוונציה שהמציא שייקספיר כבר במאה ה-16, לא צמח סתם כך. מי שולט על הכסף? היהודים. כל אחד חומד כסף, אבל היהודים יותר. ואז באה המלחמה בעזה. מי שולט בפלסטינים ללא מצרים? היהודים. מי לא בא על עונשו? היהודים. מדוע? כי הם שולטים גם על הפוליטיקאים בארה"ב. הזוויות השונות של האנטישמיות עושות אותה אטרקטיבית יותר. כל אנטישמי יכול למצוא בה מה שהוא רוצה למצוא".
למרות שפוקסמן היה שמח לקבל סיוע מהרגולטור האמריקני כדי להילחם בהפצת תעמולה אנטישמית, הוא מבין שבמדינה כמו ארה"ב זה לא דבר פשוט.
כך למשל על השאלה האם הוא תומך בחוק האמריקני שיהפוך הכחשת שואה לפשע בר-ענישה, כמו בגרמניה, הוא עונה בשלילה. "במשך 50 שנה נעשו ניסיונות בארה"ב לחוקק חוק נגד הטלת דופי בקבוצות אתניות, או השמצת קבוצות. זה לא הצליח. החוקה לא מאפשרת זאת. ועדיין, אם פוליטיקאי ייחשף כאנטישמי, הקריירה שלו תיגדע מיד".
האם האנטישמיות החדשה היא אנטישמיות ישנה עם אספירציות פוליטיות?
"אנטישמיות היא אנטישמיות היא אנטישמיות. אנטישמיות חדשה היא בהחלט אנטישמיות ישנה באדרת מודרנית. היא בסך הכל מזקקת את הישנה על פלטפורמה כאילו פוליטית. לא סתם מסע נגד יהודים, אלא דה-לגיטימציה של היהודים ושל ישראל. אין שום הבדל בין הביקורות ששמאלנים קיצוניים, או ניאו נאצים, או פונדמנטליסטים מוסלמיים מותחים על הציונות. קלף את המחלצות האידיאולוגיות ותמצא אנטישמיות פשוטה.
"הנקודה החשובה היא שאנטישמים 'חדשים' מדברים על ישראל כפי שאין מדברים על שום מדינה אחרת. לישראל נקבעים סטנדרטים שלא נקבעים לשום מדינה בעולם. כשמישהו אומר לך, 'אני אוהב יהודים, אבל לא ציונים', דע לך שאתה מדבר עם אנטישמי".
מדיניות ממשלת ישראל כלפי הפלסטינים בכלל ובעזה בפרט תרמה להתגברות המאמרים האנטישמים בכלי התקשורת?
"מה שישראל עושה או לא עושה כלפי הפלסטינים או בכל תחום אחר, לא משנה לאנטישמים. הם לא זקוקים לעובדות או לתירוצים. הם קולעים את החץ ואחר כך מציירים סביבו את המטרה.
אפילו כאן בארה"ב. אנחנו רואים למשל איך מחלחלת לחשיבה הפוליטית באמצעות התקשורת התפישה שארה"ב נוקטת מדיניות חד-צדדית לטובת ישראל. עכשיו זה בון טון בוושינגטון לדבר על הצורך לנקוט מדיניות 'הוגנת' במזה"ת. ואני שואל, מדוע שארה"ב לא תנקוט מדיניות חד צדדית לטובת ידידתה ובעלת בריתה האסטרטגית? תפישת העולם של ג'ימי קארטר מתחילה לעשות קאמבק". *
כתבות
ני"ע
