חדשנות תמיד הייתה בדנ"א של הישראלים, הניעה את קטר ההיי-טק, תיבלה את היוגורטים באלפי טעמים, יצרה את התחתונים ללא תפר של דלתא ואת כיסא הפלסטיק של כתר שחדשנותו העיצובית סללה לו שווקים ברחבי העולם. "זאת אלטנוילנד", צוחק יוסי ורדי, ומצרף תרגום חדש: "ארץ ישנה מחדשת". חברות ישראליות שרצו לגדול ולהגיע אל מעבר לים תמיד היו צריכות קורטוב של חדשנות. אבל היום, כאשר ענני משבר התחשרו מעל העולם, הן נזקקות לכך יותר מתמיד. בפרפרזה אפשר לומר - חדשנות או למות.
פרופ' משה ורדי מאוניברסיטת רוצ'סטר הכין, בעזרתה של ד"ר ארנה ברי, את רשימת הזהב שלו: אמדוקס עם הבילינג שלה, התוכנות להפעלת "קול סנטרים" של נייס ושל ורינט, ההודעות הקוליות של קומברס והמסרים המיידיים של ICQ. התרופות הגנריות של טבע והסטנטים של מדינול, אבטחת המידע של צ'ק פוינט, מרקורי, אורמת, סייפן והדיסק-און-קי של מורן, שעכשיו מספק הינף חדשנות טרי עם מודו, הטלפון הסלולרי שלו. גלולת צילום המעיים של גיוון אימג'ינג, שיקום תאי עמוד השדרה של פרונוירון, וחברת הניתוחים בהתערבות מינימלית אינסייטק. גם מקומה של ווקלטק, קול על-גבי האינטרנט, לא נפקד, וייתכן כי זה המקום להזכיר שגם חדשנות יכולה להקדים את זמנה.
"החלוצים הנשכחים", קורא לזה ורדי, "מי שעשה ואחרים קטפו את הפירות". ויש גם חדשנות שלא מביאה את יוזמיה רחוק, כמו חלום הטלפון הסלולרי הכחול לבן של אלי רייפמן, וכמו תקרת הפל-קל, המצאה ישראלית טהורה.
תשואת זבל | EER
יזם: משה שטרן
החידוש: מזעור פסולת
החברה: עם בעלי המניות שלה ניתן למנות את שרפ"ג (קבוצת שרם פודים), את שלמה נחמה, את ליאון רקנאטי ואת חברת גרינסטון
דמיינו שאפשר היה לקחת טונות של פסולת מסוגים שונים, להקטין אותה לכדי אחוזים בודדים מנפחה, לגביש קרמי, מעין גוש בגודל אגרוף, שאפשר להשתמש בו כחומר גלם לבנייה או לסלילת כבישים, ועוד להפיק מזה אנרגיה, שמספיקה גם למתקן עצמו וגם נשאר עודף לצרכים אחרים.
נשמע דמיוני, אבל זו ההמצאה בבסיס EER, חברה למשאבי סביבה ואנרגיה. היא הקימה את המתקן המסחרי היחיד בעולם שמסוגל לטפל בכמה סוגי פסולת, תוך שימוש בפלסמה, וכל טונה פסולת העוברת במתקן מייצרת 500 קילו ואט לשעה.
החברה הוקמה ב-2000 על-ידי היזם הסדרתי משה שטרן. היא הקימה מתקן ניסיוני שהחל לפעול בארץ ב-2007. בסוף השנה שעברה החלה לחתום חוזים בארצות הברית ובאירופה. הטכנולוגיה, שנמצאת בבעלותה, פותחה בשיתוף עם מכון האטום במוסקבה.
אנטי בקטריאלי | חברת CQM
בעלים ומנכ"ל: צבי לבני
החידוש: טיהור מי שתייה באמצעות אלקטרוליזה
החברה: יושבת בטירת יהודה, מעסיקה כשלושים עובדים, ומקווה השנה להגיע ליותר מ-4 מיליון דולר מכירות. לאחרונה זכתה בפרס ראשון של האיחוד האירופי לתעשייה ירוקה.
דרך ארוכה עבר צבי לבני, 60, מהפילטרים להשקיה שפיתח בחווה החקלאית ביריחו, לפני שנים, ועד לשורה של פטנטים בתחום טיהור המים; לרשימת לקוחות שכוללת שמות כמו סמסונג, טויוטה, LG ויונדאי; לטיפול במים עבור מקורות לכל יישובי הערבה; לשותפות במפעלים הירוקים של הנשיא אובמה; ולשותפות בניסוי שעורכת עיריית ניו ג'רזי לשיפור איכות המים.
הפטנט האחרון שלו הוא מערכת שמטפלת במים באמצעות אלקטרוליזה, וכך מונעת את הצורך להוסיף כלור למי השתייה, שכן היא מייצרת אותו מתוך הכלורידים המצויים במים עצמם. זה גם ירוק יותר וגם מונע את התאונות הקורות כאשר מוסיפים יותר מדי כלור למים. היא גם מצוינת לטיפול במים חמים, שכן היא מצליחה להרוג על הדרך את חיידק הליגיונלה - חיידק שכל בית חולים או בית מלון פוחד ממנו פחד מוות - זאת כיוון שהתהליך משחרר במים אוזון, מי חמצן ומחטאים אחרים.
מרחק נגיעה | אן טריג
מנכ"ל: עמיחי בן-דוד
החידוש: מסך מגע משוכלל לשימוש בעט ובאצבעות
החברה: לפני שנה גייסה החברה כ-41 מיליון דולר מקרנות
אוורגרין, קיינן, פלנוס, וגם ממשפחת קאהן, ולפני כחודש
וחצי גייסו מקרנות הון סיכון וממייקרוסופט עוד 24 מיליון דולר.
ההמצאה של אן-טריג (N-trig) מאפשרת להפעיל תמונות, לעשות זום פנימה והחוצה, לגלגל את הדף למעלה ולמטה תוך כדי עבודה, שלא לדבר על האפשרויות עבור משחקים. החברה החלה למכור רק בשנה שעברה, והיא כבר מוכרת בעשרות מיליוני דולרים.
את דרכה היא החלה בכלל כיצרנית של משטח משחקים, "אבל אז נתקלנו במייקרוסופט וסיפרנו להם שיש לנו טכנולוגיה למסך מגע, שמאפשרת הן כתיבה בעט והן כתיבה באצבעות", כך לני אנגלהרד, סגן נשיא לפיתוח עסקי.
מייקרוסופט התעניינו יותר בעט, ודאגו שחלונות XP יתמוך בשימוש במסך מגע. גם HP ודל התעניינו, והפכו ללקוחות. התנופה הגדולה קרתה כאשר אפל יצאה עם האייפון, וכל התעשייה שעטה לעבר מסכי המגע. אן-טריג, היחידים עם טכנולוגיה שמסוגלת לזהות יותר משתי אצבעות, וגם עט, מצאו עצמם בצומת מרכזי ונחשק.
דפוס הצלחה | פרס סנס
יזם: אמיר קרבי
מנכ"ל: שלמה בן-דוד
החידוש: אוטומטיזציה של תהליך הדפוס על גבי האינטרנט
החברה: יושבת באור עקיבא, מעסיקה כתשעים עובדים, פועלת בין השאר באסיה, בעיקר בסינגפור ובסין, והתחילה חדירה ליפן. מחזור המכירות "דו ספרתי", כך המנכ"ל, במיליוני דולרים.
מהפכת הדפוס הדינמי, שהעבירה את הענף מעולמם המיוזע של פועלי הדפוס האנלוגי ומהפלטות היקרות והמורכבות אל הדפוס הדיגיטלי על-פי דרישה, הרסה גם את המודל העסקי שעליו בנויים בתי דפוס. הרי בדפוס לא מדובר במוצר אחיד, כל הזמנת עבודה מביאה לעולם "מוצר" ייחודי, ועיצובו מחייב מגעים ממושכים בין מזמין העבודה לבין בית הדפוס - זה מסביר את רצונו בעל-פה או על-גבי דיסקט, זה מנסה לנחש למה התכוון ומוציא דוגמה, וכך הלאה. התוצאה, מסביר שלמה בן-דוד, מנכ"ל פרס סנס, ששולי הרווח של בתי הדפוס ירדו מ-15%-20% למקסימום 3%. זה קורה כיוון שכמות הטרחה על הזמנה של מאה עותקים זהה לטרחה הכרוכה בהזמנת ענק שמנה של עשרת אלפים עותקים, אבל מובן שהמחיר שונה.
ההמצאה של פרס סנס היא פלטפורמת תוכנה עם סט כלים, שמאפשרת אוטומטיזציה מלאה של תהליך ההזמנה, כולל הסבר מה אפשרי ומה לא, תמחור וכיוצא באלה. "בתקופה ההיא היו הרבה סטארט-אפים שרצו להביא את המסחר האלקטורני לדפוס", מסביר בן-דוד, "אבל הם ניסו להוסיף אמצעי מסחר, לא לשנות את הענף. אנחנו אמרנו שניהול הדפוס כולו חייב לעבור לאינטרנט כדי שיישאר רווחי".
הם התחילו לעבוד בסקנדינביה, לאט-לאט עברו לאירופה. ב-2004 עשו הסכם שיתוף פעולה עולמי עם זירוקס, בשנה שעברה גם עם HP, וכיום יש להם הסכמים עם כחמישה מענקי הדפוס העולמיים, המספקים את התוכנה של פרס סנס כמותג פרטי שלהם, כלומר תחת השמות זירוקס, HP וכדומה.
רק בגלל הרוח | טורבינת לוטוס
החידוש: טורבינה שמייעלת את זרימת הרוח אליה
החברה: שיתוף פעולה בין רותם, הזרוע האזרחית של הקריה למחקר גרעיני, לבין לווייתן אנרגיה, שנוסדה בידי ד"ר דניאל פארב
אחד המקורות המבטיחים לייצור אנרגיה חלופית ונקייה בעולם הוא טורבינות רוח. אבל ישראל, על אף שגם בה מוצבות טורבינות כאלה, אינה מצטיינת ברוחות עזות מדי. במקום שיש חוסר, נדרש כושר המצאה גדול יותר.
הטורבינות שפותחו הן שתיים: האחת, הווינד אנרג'ייזר - טורבינת רוח גדולה שבנויה לא רק על להביה שלה אלא גם על המבנה המוקם בסמוך לה. על-פי מודל מתמטי פיזיקלי ממוחשב, חישבו כי מבנה מסוים שייבנה בסמוך לה יתעל את הרוח לאזור התחתון של הלהבים, ובכך יגביר את מהירות הסיבוב ועמה את תפוקת האנרגיה. השנייה, לוטוס - טורבינה קטנה ואנכית, שמסוגלת לייצר חשמל גם במהירויות רוח נמוכות, בזכות משפכים אירו-דינמיים דמויי לוטוס.
דיווח תנועה | Waze
מנכ"ל: אורי לוין
החידוש: רשת של נהגים שמדווחים זה לזה על עומסי תנועה
החברה: עד עתה מיפתה מעל 90% ממפת הכבישים בישראל באמצעות חבריה, וגייסה 12 מיליון דולר מקרנות הון הסיכון מגמה, ורטקס ובלו ראן. באפריל יושק המוצר בארצות הברית.
הרעיון בבסיס Waze הוא מאלה שכאשר שומעים עליהם אומרים, "היי, איך לא חשבו על זה קודם?" כי כל נהג מכיר את ההתלבטות בבחירת הנתיב בבוקר. מה פקוק יותר היום, איילון או גהה? כדאי להיכנס עכשיו לכביש החוף? את דיווח התנועה ברדיו, שבו "מורן" מתזמנת את השעה שהיא תקועה בפקק, הוא שומע לרוב כאשר הוא כבר עומד מאחוריה. אבל מה אם היו לו שלושים אלף "סוכנים", חברים, שמסתובבים על הכבישים ושמוסרים לו בזמן אמת על עומסים, על מפגעי כביש וכדומה?
כאן Waze נכנסת לתמונה, בדמות תוכנה שאפשר להוריד מאתר האינטרנט של החברה לטלפון נייד חכם, וכל מי שמוריד אותה הופך לחלק מקהילת נהגים, שהמנכ"ל שלה, אורי לוין, מכנה אותה "הויקיפדיה של הנהגים". כל אחד מהחברים בה מספק מידע, המצטבר בשרת מרכזי, אם באורח פסיבי - עומס התנועה נקבע על-פי מהירות הנסיעה שלו - ואם באורח אקטיבי, בדיווח על מכמונת מהירות, מפגע בדרך או רמזור מקולקל. המידע מגיע לשרת מרכזי שמעבד אותו, ומשגר אותו חזרה לנהגים. עד כה הצטרפו לרשת כשלושים אלף איש, לרוב בשיטת "חבר מביא חבר". בישראל השירות ניתן בחינם.
כלב מי שמלכלך | זיהוי צואת כלבים
יוזמה: עיריית פתח תקווה
החידוש: הקמת מאגר דנ"א שיזהה צואת כלבים, רעיון שאותו הגדיר ה"ניו-יורק טיימס" כאחת ההמצאות הגדולות של 2008
ראשיתו של המיזם לפני שלוש שנים. לראש עיריית פתח תקווה יצחק אוחיון נמאס כנראה לדרוך על מה שהשאירו כלבי העיר, והוא החליט להשתמש בשיטות מז"פיות לאיתור העבריינים ובעליהם: לבחון הקמת מאגר דנ"א לזיהוי צואת כלבים. אוחיון הטיל את המלאכה על מנהלת השירות הווטרינרי בעיר, תיקה בר-און, וזו גילתה כי קיימים בעולם רעיונות להקמת בנק דנ"א לכלבים כדי לתפוס מניחי מוקשים על ארבע, אבל הוא רק הופרח לאוויר ומעולם לא התקדמו איתו.
בינתיים, הרעיון מעורר התעניינות טלוויזיונית ועיתונאית ברחבי העולם, ואפילו ג'יי לנו כבר הזכיר את הפרויקט באחת התוכניות שלו. בספטמבר החל הניסוי, וכדי להוציא את המיזם לפועל יצטרכו גם לשנות חקיקה, לחייב בדיקות דנ"א לכלבי העיר, ולאפשר מתן דוחות על-פי בדיקות דנ"א.
מזל סרטן | כן פייט
מנכ"לית: פרופ' פנינה פישמן
החידוש: טיפול סלקטיבי בתאים חולי סרטן, מבלי לפגוע בתאים בריאים
החברה: מחזיקה בהסכמי שיתוף פעולה עם חברות תרופות מיפן ומקוריאה, ואם תצלח דרכה, פוטנציאל התרופות הללו עשוי להגיע למיליארדי דולרים
הרפואה המודרנית כבר יודעת לטפל בתאים חולים בסרטן, או בדלקות שונות, אלא שלרוב היא עושה זאת במחיר כבד: הטיפול אינו מבחין בין תא לתא, ובדרך מזיק גם לתאים בריאים ופוגע בחולה. חברת כן פייט, בניהולה של פרופ' פנינה פישמן, סבורה שהיא בדרך למצוא סדרה של תרופות שידעו לתקוף רק תאים חולים, ולהניח לבריאים לנפשם. נראה כי גם השוק מאמין לה, כי עד כה גייסה 45 מיליון דולר והיא נמצאת בתום שלב 2 של הניסויים הקליניים באחת התרופות.
פישמן, אשת אקדמיה במקור, החלה את פיתוח הטכנולוגיה במעבדה האקדמית בבית החולים בילינסון. במהלך העבודה הזאת גילו כי יש הבדל בין תאים בריאים לבין חולים - בין אם מדובר בסרטן, בדלקת או במחלה אחרת. בתאים החולים, כך התברר, יש נוכחות גדולה יותר של קולטן מסוים, שכמעט שאינו בא לידי ביטוי בתאים בריאים.
השלב הבא היה שיתוף פעולה עם המכון הלאומי לבריאות בארצות הברית, שבו ישב כימאי שאפיין קולטנים על-פי התגובה שלהם לחומרים כימיים. הם סיפקו את החשוד, הוא סיפק את הנשק לפגוע בו, וכך הגיעו למה שפישמן קוראת "מוות תאי מתוכנן", הפוגע רק בתאים שבהם הקולטן נמצא במידה רבה, כלומר הורג את החולים ולא נוגע בבריאים.
בימים אלה סיימה החברה ניסוי במאות חולים - בישראל, בארצות הברית ובאירופה - בתרופה לטיפול בדלקת מפרקים שגרונית. בתוך חודש-חודשיים יתפרסמו התוצאות, ואז יגיע השלב המכריע: ניסוי שלב 3 באלפי חולים, שיקבע אם התרופה תאושר.
ישר ולעניין | קפרו
מנכ"ל: פול שטיינר
החידוש: פלס מגנטי שמיועד לשיפועים, ופלס עם בולמי זעזועים
החברה: פועלת מקיבוץ קדרים שבצפון, ומוכרת כיום בלמעלה מ-10 מיליון דולר
בתעשייה המסורתית לא ממציאים את הגלגל ולא מוצאים תרופה לסרטן. מדובר בטוויסט קטן של המוצר, שמבדל אותו מאחרים, ואת הטוויסט הזה משיגים באמצעות חדשנות. ועדה שבראשה עמד ישראל מקוב הכינה מתווה לחדשנות בתעשייה מסורתית, ועבדה בעיקר עם פורום דור ההמשך בהתאחדות התעשיינים. לתקציבים שעליהם המליצה הוועדה עוד מחכים, אולם בשנים האחרונות קיימת תוכנית ממשלתית ששמה ניצוץ, המלווה 10-15 פרויקטים בשנה. קפרו הצטרפה לתוכנית לפני עשר שנים, עם מחזור מכירות של 2 מיליון דולר, מהם רק מיליון אחד ביצוא.
קפרו גילתה כי אין בעולם פלס שמיועד לשיפועים, והביאה לעולם את טופ-גרייד, עם עיניות למדידת שיפועים של 1% ו-2%, את הפלס המגנטי שיכול להינעל על עמודים ולהתקפל חזרה לתיק העבודה, ואת גולת הכותרת - "שארק", הפלס עם בולמי הזעזועים. מתברר כי בעלי מלאכה, ובעיקר רצפים, מיישרים את הרצפה העקומה בעזרת הפלס עצמו, ובכך מוציאים אותו מכלל איפוס. כבר בחודש שבו יצא שארק לשוק הגרמני נמכרו כמאה אלף יחידות.
ששת המיזמים הנוספים - בכתבה המלאה במגזין G
כתבות
ני"ע
