בגלל "המסירה ההיא"

השבוע נבחר לברון ג'יימס לתואר ה-MVP של העונה הסדירה ב-NBA, והבטיח לעצמו מקום לצד אגדות כדורסל כמג'יק ג'ונסון, לארי בירד ומייקל ג'ורדן. כבר ב-21 במאי 2007, אחרי אחד ממשחקיה של קליבלנד בפלייאוף, היתה לי הרגשה שלא ירחק היום ולברון יהפוך לשחקן הטוב ביותר בליגה הטובה ביותר בעולם. לברון מפוצץ בכישרון, על כך אין מחלוקת. אלא שהיכולת שלו לקפוץ לגבהים אדירים או לרוץ במהירות, היא לא מה שמבדילה את הבחור בן ה-24 הזה מכל מי שלובש מדים של קבוצת NBA.

לא חסרים אתלטים מקצוענים שאלוהים נתן להם יכולות פיזיות שלא מהעולם הזה. אבל מה לעשות שתכונות אתלטיות בלבד לא מספיקות כדי להיכנס לרשימת המועמדים לתואר ה-MVP, אם כך היו הדברים הרשימה היתה נראית אחרת לגמרי. כדאי לשים לב את מי לברון ניצח בדרך אל התואר - את קובי בראיינט מהלייקרס שמחזיק בשלוש אליפויות NBA, ואת דוויין ווייד ממיאמי שמחזיק בתואר אחד. לא יעבור זמן רב מדי עד שגם לברון ישיג תואר כזה, אולי אפילו בחודש הבא.

הזכייה של לברון מחזירה אותנו ללילה ההוא ב-2007. אותו לילה שהביא בעקבותיו אינספור ביקורת על לברון, אחרי ההחלטה שלו למסור את הכדור האחרון במשחק הפלייאוף מול דטרויט. קשה לשכוח את הסיטואציה שהובילה להתנפלות התקשורתית על לברון: דטרויט הובילה בשתי נקודות, כדור אחרון במשחק של קליבלנד. לברון קיבל את הכדור. הוא כדרר שמאלה, תוך שהוא מתקדם לכיוון הטבעת לזריקה. הוא נשמר לא על יד שחקן אחד, גם לא על ידי שניים, אלא על ידי שלושה שחקנים של הפיסטונס. ואז ג'יימס התרומם לזריקה, ו...העביר את הכדור באקט של כניעה לדוניאל מארשל, חברו לקבוצה שהיה פנוי לזריקה חופשית לגמרי. כמה מארשל היה באמת פנוי? מאמן קליבלנד מייק בראון אמר שהוא היה כל כך לבד שלפני הקליעה היה לו אפילו זמן לשתות כוס קפה.

מארשל החטיא את הזריקה. המשחק הסתיים, והביקורות החלו לרדת על ראשו של לברון. קח את הזריקה לסל, לברון! קראו לו הפרשנים. תהייה אנוכי! ג'יימס בחר לענות במשפט הבא: "אני תמיד יילך למהלך שאני חושב שינצח את המשחק. זה לא עניין של כמה זריקות אני לוקח במשחק או איזה זריקות. העניין היחיד כאן שחשוב לי הוא לרדת מהמשחק עם ניצחון".

לקובי בראיינט, למשל, לקח שנים ארוכות של סכסוכים ומריבות עם שאקיל אוניל בלייקרס כדי להגיע למסקנה ששחקן אחד - לא משנה כמה כישרון אלוהים נתן לו - לא יכול לזכות באליפות לבד. מהסיבה הזאת בדיוק הזמין בראיינט את חבריו לקבוצה לטקס בשנה שעברה בו חילקו לו את תואר ה-MVP. מהסיבה הזאת בדיוק גם בחרו כל שחקני הלייקרס להופיע לטקס.

גם החברים של לברון, כולם, הגיעו לטקס ההכתרה, במה שנראה כהפגנת תמיכה והערצה מוחלטת למנהיג הבלתי מעורער שלהם. לברון, כמו תמיד, השתמש בבמה שניתנה לו כדי להטיף ולהעביר את המסר של קבוצתיות וחברים לקבוצה. "אתה מסתכל על 14 האנשים האלו שנמצאים פה", אמר לברון, "קיבלתי את התואר הזה רק בזכותם".

"ללברון אין בוסים"

השחקן היעיל ביותר, ולא חשוב באיזה ענף ספורט מדובר, נותן השראה לכל אלו שסובבים אותו וחולקים איתו את אותם מדי משחק. השחקן הזה הופך שחקנים אחרים לטובים יותר. שחקן כזה מעורר השראה ומרים את הקבוצה שלו ברגעים קשים. מספיק להסתכל על קליבלנד בכל רגע נתון כדי להבין מה לברון עושה להם: תראו אותם לפני משחק כאשר לברון מוביל אותם לסדרת תמונות שטותיות מול המצלמות, תסתכלו על האופן שבו הם צוחקים ביחד. תסתכלו על החבורה הזאת במהלך המשחק, כשלברון מראה להם כמה הוא מאמין בהם באמצעות המסירות שהוא נותן להם, ואחר כך כשהוא טופח להם על הגב אחרי שהם נכשלים באיזו פעולה. תראו אותם כשהם מחייכים אליו ומאמינים שבפעם הבאה הם יעשו טוב יותר.

אפשר לראות מה הם חושבים עליו גם אחרי המשחק, כאשר התקשורת כולה מקיפה את לברון והוא בוחר לציין את היכולת המצוינת דווקא של החברים שלו בחדר ההלבשה. תראו איך הם מגיבים בהנהון של תודה אליו. תראו את המאמן מייק בראון מודה ל-MVP החדש של הליגה, על כך שהוא כל כך נוח לאימון. הוא מקור הכוח של קליבלנד כולה.

לעולם לא אשכח את התשובה של הבעלים של קליבלנד, דן גילברט, שנתן כיצד זה להיות הבוס של לברון ג'יימס. "ללברון אין בוסים", אמר גילברט, והוסיף שלהבדיל אולי ממקומות אחרים, הרי שהוא בכלל לא חושש לרגע מעובד כמו לברון שמחזיק כל כך הרבה כוח בידיים. "לברון רק רוצה כל הזמן את טובת הארגון, לא את טובתו האישית".

הטרגדיות הספורטיביות של העיר קליבלנד

גם עכשיו שהפלייאוף נכנס לשלבי ההכרעה וקליבלנד נראים מועמדים טובים לזכייה בתואר, צריך לזכור שאוהדי הספורט בקליבלנד חווים שברון לב ארוך שנים. נתחיל מקבוצת הבייסבול קליבלנד אינדיאנס, שם הסיפור הוא ג'וס מייסה, הפיצ'ר שלא הצליח להחזיק יתרון בסיבוב השביעי בסדרת הגמר של 1997. אוהדי הקבאלירס בוכים עד היום על פלייאוף 1989, כאשר מייקל ג'ורדן לקח את "הזריקה ההיא" מעל קרייג אהלו. ואוהדי הקליבלנד בראונס מייסרים את עצמם על הגמר האזורי בפלייאוף של ה-NFL ב-1987, כהשקווטרבק של דנבר ברונקוס, ג'ון אלווי, הוציא לפועל סדרת מהלכי התקפה יוצאת דופן שנודעה מאוחר יותר בכינוי "The Drive" ("המהלך").

עכשיו לקבאלירס יש שחקן ראשון אי פעם שלוקח את תואר ה-MVP. ואני מנחש שלא ירחק היום ודווקא הבחור הזה שעמד על הבמה אתמול בטקס הענקת התואר, הוא יהיה זה שיעניק לקליבלנד ולאוהדים אכולי הסבל את המצעד הגדול בתולדות העיר.

אוהדי הספורט בקליבלנד צריכים לשאוב את התקווה דווקא ממי שעמד עם הקבוצה שלו באחת החרפות הכי גדולות, עם התבוסה 4-0 בסדרת הגמר מול סן אנטוניו ב-2007. כי במקום לדבר על הסדרה ההיא שהוחמצה, הם צריכים לשאוב עידוד דווקא מ"המסירה ההיא" ב-2007 שהובילה להפסד. "המסירה ההיא", למרות שלא הביאה לניצחון באותו משחק, מסמנת את ההבנה העמוקה של לברון שדברים גדולים באמת בכדורסל אי אפשר להשיג כמשחקים אחד מול חמישה.