סרטו החדש של לארס פון טרייר חצה את כל גבולות הפרברסיה

השערורייה המתבקשת הגיעה לקאן. לבמאי הדני מעורר המחלוקת לארס פון טרייר ("לשבור את הגלים") יש סרט חדש. די שמו, "אנטיכריסט" (Antichrist) כדי להרים גבות. אבל זה שום דבר בהשוואה למה שקורה על הבד. לדעת הבמאי - סרט תראפיה פסיכואנליטי, לדעת המפיצים - סרט אימים, לדעת הרוב המוחלט של הצופים שחזו בו בהצגת הבכורה, גועל נפש מיותר לחלוטין. בסצנה הראשונה - זוג מתנה אהבה בלהט מטורף ובו זמנית מתגנב התינוק שלהם החוצה מן הערסל, מטפס על אדן החלון וקופץ למטה. אחר כך מתחלק הסרט לפרקים שמתעדים את הצער, ייסורי הנפש והמשברים הנפשיים של האם (שרלוט גינסבור) הרואה עצמה אחראית לאסון, והטיפול המסור שנותן לה בעלה הפסיכולוג (וילם דפו) כדי להחזיר לה את שפיותה. שני שלישים של הסרט נראים כמו חיקוי צולע של "בטיפול" ואז יוצאת האישה מדעתה לחלוטין, מטיחה מהלומת אלה באבר המין החשוף של בעלה, שאותו אנסה עד אז מספר פעמים, אחר כך, כשהוא מאבד את ההכרה, היא קודחת לו חור ברגל ותוקעת בחור אבן משחזת כבדה, שלא יוכל להימלט ממנה וכאשר הוא בכל זאת מצליח לברוח לעבי היער, היא יוצאת בעקבותיו עם מעדר ביד.

במהלך העלילה ההזויה הזו, מנפנפים בכל מיני ציטוטים סימבוליים יומרניים מן המיתוסים של ימי הביניים, יש גם שועל שאוכל את קרביו ומצהיר בקול ש"הכאוס שולט", איילה שיולדת בדילוגים קלים ועוד מראות שלא נחשוף לטובת מי שיתעקש לעבור את העינוי בעצמו.

ויכול להיות שלא מעט יעשו זאת. כי מה פתאום הגיע הסרט הזה לפסטיבל? כדי לעשות מהומה. ומהומה הוא אכן עשה. המטרה כמובן שבכל העיתונים יכתבו כמה הוא נורא ואז תתעורר הסקרנות של ציידי הזוועות. אז יכול להיות שתיאור מהימן של "אנטיכריסט" הוא השירות הטוב ביותר שאפשר לעשות לו. אם כך, הסליחה עם הקורא. *