המינהל יפצה אדם שהפסיד במכרז בגלל עצות שגויות של פקידי המינהל

מיכאל בן-שטרית, נכה צה"ל, השתתף במכרז של המינהל להקמת תחנות דלק במספר אתרים. כל ההצעות לאתרים השונים הוכנסו לתיבת מכרזים אחת. לאחר הגשת ההצעות בוטל המכרז לאחד האתרים. בן-שטרית ביקש לקבל בחזרה את הערבות שצירף להצעה שבוטלה כדי שינפיק ערבות חדשה שתצורף למכרז על אתר אחר. עובדי המנהל סירבו לבקשתו וייעצו לו להמציא ערבויות רק בגין ההפרש וכך הוא עשה.

ועדת המכרזים הכריזה על זוכה אחר. כשבירר מדוע לא זכתה הצעתו, שהיתה גבוהה יותר, בוטלה הזכייה והוא הוכרז כזוכה. אולם הזוכה המקורי עתר לבית המשפט שביטל את זכייתו של בן-שטרית בשל הפגם בניסוח הערבות. באמצעות עו"ד אילן הקר תבע את המינהל בגין עצותיו הרשלניות. המינהל טען בעיקר כי היה עליו לפעול לפי מסמכי המכרז בלבד.

קשר סיבתי משפטי

בפסק דין בן 250 עמודים קבע השופט משה דרורי, כי אכן אי-החזרת הערבות הבנקאית לתובע היא שהביאה לכל הפרשה. כן נפסק שהתקיים קשר סיבתי עובדתי בין אי-השבת הערבות להפסד במכרז, שכן בהיעדר בעיית הערבות היה בן-שטרית זוכה משום שבמכרזים מסוג זה על בעל המכרז להעדיף את ההצעה הגבוהה ביותר.

דרורי הוסיף כי אחריות המינהל קמה משום שמרגע שבוטל המכרז, אין למינהל כל עילה או זכות להמשיך ולהחזיק בהצעות שהוגשו (שהערבות היא חלק מהן), והיה עליו להשיבה מייד לתובע, בוודאי בשעה שהתובע דרש זאת. משבחרו פקידות המינהל לתת לתובע עצה, במקום לתת לו את מה שמגיע לו בדין, המשמעות היא שקיים קשר סיבתי משפטי.

נקבע כי המינהל התרשל באי-החזרת הערבות הבנקאית ובכך שלא התקין תיבות מכרזים נפרדות לכל אתר ואתר ואף הציג מצג שווא בעצות שהעניקו הפקידות לתובע. דרורי ציין שקיימת הלכה ברורה של העליון, הקובעת אחריות בנזיקין של פקידי ציבור למידע שהם מוסרים לציבור, וזאת על בסיס ההנחה כי האזרח פועל על-פי המידע שנמסר לו.

דרורי הורה למינהל להקצות לתובע, ללא מכרז, בתוך שנה מהיום, מגרש הדומה בשוויו, בייעודו, ובגודלו למגרש נשוא המכרז (תמורת סכום שיקבע השמאי הממשלתי), ובלבד שבתוך שנה מהיום אכן יוציא המינהל מכרזים להקמת תחנת דלק באותה מתכונת. אם לא, יוכל התובע להגיש תביעה כספית בגין נזקיו. (ת.א. 7393/05).