דוח אמון
2019
הנקראות ביותר

בלי חשבונית

באוצר לא שקלו פתרונות חלופיים בטרם הטילו את הדרישה לדיווח חשבוניות מקוון

במסגרת עסקת החבילה המתגבשת, דרש משרד האוצר להטיל חובת דיווח מקוון למס ערך מוסף. לטענת האוצר, הדבר יביא למניעת תופעת "החשבוניות הפיקטיביות" שהפכה ל"מכת מדינה" וגורעת מהכנסות המדינה ממסים מיליארדי שקלים מידי שנה.

אולם רעיון זה איננו הפיתרון היעיל והנכון לבעיה, וברצוני להציע פיתרון חילופי, יעיל יותר וניתן ליישום באופן מיידי. כידוע, חוק מע"מ מבחין בין 3 נישומים: עוסק, מוסד כספי ומלכ"ר. שיטת הגבייה מנישומים אלה הנה שונה: עוסק משלם מס עסקאות וזכאי לקזז ממנו את מס התשומות ששילם. מוסד כספי משלם מס שכר ומס רווח. מלכ"ר משלם מס שכר (מוקטן).

ניתוח עיוני מלמד שלאורך זמן תוחלת המס הנגבית ממוסד כספי דומה בעיקרה לתוחלת המס הנגבית מעוסק באותם נתוני פעילות. לעומת זאת, בעיית החשבוניות הפיקטיביות איתה מנסה משרד האוצר להתמודד קיימת רק בשיטת הגבייה מעוסקים. לכן, מן הראוי לבחון הצעה שתביא להחלת שיטת הגבייה העקיפה (באמצעות מס שכר ורווח) לכלל המגזר העסקי.

קל להיווכח כי שיטת הגבייה העקיפה תביא לקיטון משמעותי בעלות המינהלית של גביית מע"מ. גביית מס שכר ומס רווח היא למעשה מוצר לוואי של גביית מס ההכנסה, המבצעת בפועל על-ידי משרדי פקיד השומה. לעומת זאת, בשיטה הנהוגה כיום, הרי גם הוצאות המינהל וגם הוצאות הציות הנן גבוהות יחסית. הוצאות המינהל גבוהות משום שיש צורך בקיום מנגנון פקידותי נפרד, המונה מאות פקידים ופרוש בכל תחנות המס בארץ. במקביל יש צורך במערך מחשוב נפרד ובמערכת טפסים נפרדת.

עלויות הציות, המוטלות על ציבור הנישומים הנן גבוהות בשל 3 גורמים עיקריים: א. "ניפוח" מערכת הנהלת החשבונות בשל הצורך להפריד מכל חשבונית את מרכיב המע"מ; ב. הצורך בפיקוח מקצועי על תהליך חישוב מס העסקאות וחילוץ מס התשומות; ג. הצורך בהתמודדות עם מנגנון מס נוסף. צורך זה מגביר את "העלות הפסיכולוגית" ולעתים כרוך גם בעלויות מהותיות בעין.

עקב אכילס של שיטת הגבייה הישירה מעוסקים הנהוגה כיום, היא שאיננה נתונה לכשעצמה לביקורת אנליטית ולכן היא נותנת חשיבות יתר למסמך (חשבונית המס) על פני המהות הכלכלית של הפעילות. התופעות השליליות ישל "מכירת" חשבוניות מס פיקטיביות הן פועל יוצא מחסרון זה. ברור כי מעבר לשיטת הגבייה העקיפה יפתור, מניה וביה, בעיה זו. שיטת גבייה זו גם תיצוק תוכן ממשי להחלטה שכבר התקבלה במשרד האוצר בדבר מיזוג אגפי מס הכנסה ומע"מ לרשות מסים אחת.

זאת ועוד, ניתן לטעון כי אין כל טעם כלכלי בהוצאת חשבוניות מס לעוסק אחר. רק הוצאת חשבונית מס למי שאיננו עוסק, היא פעולה שיש עמה משמעות פיסקלית. לכן, ניתן להצביע על פיתרון חילופי אחר, לפיו יוגדרו כל העוסקים במשק "כאיחוד עוסקים" כמשמעו בסעיף 56 לחוק מע"מ, ויהיו פטורים מהוצאת חשבוניות לעוסקים אחרים. גם שיטה זו תפתור באחת, את בעיית החשבוניות הפיקטיביות.

ניתן לעורר איפוא את השאלה, מדוע ראשי האוצר לא שקלו בכובד הראש הראוי פתרונות אלה, בטרם הטילו את הדרישה לדיווח מקוון, תוך התעלמות מטענות ארגוני העצמאיים ולשכת רואי חשבון שדרישה זו היא בבחינת גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה.

התשובה לכך נעוצה, לעניות דעתי, בנטייה של כל מנגנון בירוקרטי להנציח את קיומו, להגדיל את סמכויותיו ותקציביו, ולהתעלם לחלוטין מעלות הציות לדרישותיו המוטלת על ציבור האזרחים.

* הכותב הוא פרופסור מבית-הספר למינהל עסקים, המסלול האקדמי, המכללה למינהל.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות