בדרך החוצה צביקה מצלצל אליי. "יש לך דקה? תעבור אצלי במשרד?". משהו טוב זה לא יכול להיות, אני חושב לעצמי, בטח שלא בשעה כזו בערב. עוצרים את הפרויקט? לוקחים לי אנשים לטובת הפרויקט בגרמניה? ואולי הגיע הזמן שלי ללכת? אני חושב על הרע מכל.
דקה מאוחר יותר, מתבררת הזוועה. "מייק וארנסטו מגיעים לישראל בשבוע הבא, אני רוצה שתלווה אותם למשך הביקור. פשוט חשבתי שהכי מתאים שאתה תבדר אותם". כשחשבתי קודם על הרע מכל, לא שיערתי שזו תהיה הבשורה, בשורת איוב קשה.
רק המחשבה של להסתובב עם הצמד המוזר הזה ולבדר אותם מבוקר עד ערב, עוררה בי חלחלה. שלא לדבר על האחריות למצב רוחם, לרווחתם, לשיגעונות שלהם ולבריאותם הפיזית והנפשית. אני מתחיל לחשוב על כל האדמיניסטרציות הכרוכות בביקור: מוניות, סידורי מזכירות, והנושא הכאוב מכל - המסעדה.
החוזה איתם כבר חתום, ולכן האלגוריתם הרגיל של "כגודל ההזמנה באירו, כך גם איכות המסעדה" לא תופס במקרה זה. וחוץ מזה, יש הרבה החלטות כמו אזור גיאוגרפי, סוג האוכל וסגנון. אתגר שכזה מחייב טלפון בהול ליועץ המזון והמשקאות שלי, א'.
"מצב חירום רמה 3", אני מבשר. "השניים המוזרים מבוסטון מגיעים? הם שוב בארץ?" הוא נחרד. "בדיוק. והפעם, חוץ מכל השיקולים הרגילים, צריך גם להתחשב בביקור הקודם ולוודא שלא נלך למקום שכבר היינו בו", אני מסביר.
"מה התקציב?" מתחקר אותי א', "נמוך עד בינוני", אני עונה, "הם כבר חתמו על ההזמנה".
"או.קיי, אז בוא נתחיל ממשהו סטנדרטי. קח אותם לבלאק בורגר בסינמה סיטי". "תגיד, התחרפנת לגמרי? זה ביקור עסקי, נראה לך שנשב שם עם כל התיכוניסטים והחיילים בחופשה?" אני נוזף בו. "אז אולי בלקסטיר בהרצליה?", הוא מנסה בשנית. "רעיון נחמד", אני אומר, "אבל אני לא בטוח שארנסטו כזה חובב בשר גדול".
"אז לך על דגים", מייעץ א', "בני הדייג או שצ'ופק". "לא טוב", אני עונה, "מייק הזה לא סובל דגים ולא שום דבר שעבר ליד דגים. אולי משהו יותר צעיר ואופנתי, כמו סושי-סמבה?", אני תורם הצעה משלי.
התוכנית לא טובה?
"אם אתה צריך לדבר איתם, זה לא רעיון טוב", אומר א'. "יש שם הרבה רעש. קח אותם לבליני, זה הימור בטוח". "רעיון יפה", אני אומר, "אבל היינו שם בביקור הקודם". "אז קח אותם לסיטארה בסי-אנד-סאן, נוף לים, אווירה, וסגור עניין", אומר לי א' שסבלנותו פקעה.
יומיים אחר-כך, 7:40 בבוקר, אני, מייק וארנסטו במונית שהזמנתי להם בדרך מנתב"ג לתל אביב. "אנחנו כבר במלון", אני אומר, "תנוחו לכם וניפגש בערב לאיזה Dinner". מייק וארנסטו מחליפים ביניהם מבטים. "יש איזו בעיה עם התוכנית?" אני שואל בנימוס.
ארנסטו לא עונה, אלא רק פונה לנהג ומושיט לו פתק קטן. "שבטי ישראל 14, יפו", מכריז הנהג, "האורחים שלך הולכים לתקוע חומוס באבו-חסאן על הבוקר".
הכותב הוא יזם ומנהל בתעשיית ההיי-טק
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
